אוהדי ארגנטינה רבים הסתכלו על הסגל החדש שפירסם המאמן חורחה סמפאולי בחשש רב. מאורו איקרדי שוב נותר בחוץ, סרחיו אגוארו לא ממש כשיר, והזימון המפתיע של גונסאלו היגוואין גרם לזעזוע. האם הלוזר הגדול, שהרס את סיכויי אלביסלסטה לזכות בתארים בשנים האחרונות, חוזר אחרי היעדרות ארוכה על מנת לתפוס את המקום בהרכב גם בגביע העולם ברוסיה? כיצד זה ייתכן? זה אולי לא הוגן, אבל אלה בדיוק השאלות ששואלים בבואנוס איירס כאשר רואים את שמו של פיפיטה.
כי היגוואין קיבל צ'אנס להיכנס לספרי הזהב של הכדורגל הארגנטיני בגמר המונדיאל ב-2014 כאשר טעות גסה מאוד של טוני קרוס העמידה את החלוץ מול מנואל נוייר. הוא גלגל כדור חלש החוצה, גרמניה נשמה לרווחה והמשיכה לזכייה במדליות הזהב. שנה חלפה, ובגמר קופה אמריקה לא הגיע היגוואין לכדור הרוחב של אסקיאל לאבצי בזמן פציעות, בסיומה של התקפה מתפרצת מסוגננת שהוביל ליאו מסי. הוא גם החמיץ את הבעיטה בדו קרב הפנדלים בתום תיקו מאופס, והצ'יליאנים חגגו זכייה ראשונה בתולדותיהם. ב-2016 שוב הפסידה ארגנטינה לצ'ילה בפנדלים בגמר קופה אמריקה, ושוב היה היגוואין השעיר לעזאזל. הפעם כל האומה כבר הייתה מוכנה לפאשלה שלו, וזו אכן הגיעה כאשר האדומים נתנו לו את הכדור במתנה ליד השער של קלאודיו בראבו. היגוואין פספס את המסגרת, והוחלף בדקה ה-70.
כאשר ירד מכר הדשא בניו ג'רזי, קיוו אוהדי ארגנטינה לא לראות אותו שוב בחולצת הפסים. אפשר לקבל החמצה בגמר אחד, ואולי אפילו בשניים, אבל שלושה? זה כבר מוגזם לכל הדעות. תווית המפסידן הודבקה לגבו של פיפיטה, ובריאל מדריד הסכימו עם ההגדרה הזו, במיוחד לאור ההחמצות הגדולות של הארגנטינאי בשמינית גמר ליגת האלופות מול ליון ב-2010. הסקורר נדד לנאפולי, קרע רשתות ושבר שיאים כאשר הרשית 36 פעמים בעונת 2015/16, אבל אפילו זה לא הספיק על מנת לשנות את התדמית, כי במשחקים החשובים ביותר עבור התכולים הוא לא עמד בציפיות, ונאפולי איפשרה ליובנטוס לחגוג את התואר. בסיום אותה עונה עבר היגוואין לשורות הגברת הזקנה תמורת 90 מיליון יורו, והיו שלעגו. הסכום נראה מופרז לנוכח ביצועיו ברגעי האמת.
האם הצליחה הגברת הזקנה לשנות את המומנטום? על כך הדעות יכולות להיות חלוקות. מצד אחד, היגוואין לא סיפק את הסחורה בגמר ליגת האלופות מול האקסית המיתולוגית ריאל, גם אם בישל את שער השוויון הזמני האמנותי של מריו מנדז'וקיץ'. הוא לא היה נייד מספיק, ונעלם לגמרי במחצית השנייה כאשר אלופת איטליה הובסה 4:1. מצד שני, הוא נהנה לפגוש את האקסית הטריה נאפולי, מבקיע מולה בכל הזדמנות, ואחוז ניצול ההזדמנויות שלו גבוה גם במשחקים חשובים אחרים. קחו, למשל, את הגומלין מול טוטנהאם בוומבלי בשמינית גמר ליגת האלופות. האנגלים שלטו לאורך רוב ההתמודדות, אבל היגוואין הפציץ פנימה את שער השוויון היקר בבעיטה הראשונה שלו למסגרת, ומיד לאחר מכן בישל באמנות את שער הניצחון של פאולו דיבאלה, במסירת עומק שהייתה מתאימה גם למסי.
היגוואין עם מסי. שוב יאחדו כוחות (gettyimages)
איכשהו, הוא מצליח לשלב את הווינריות עם הלוזריות. הנטיה להיכשל מנטלית בגמרים מלווה בחוסן פנימי אל מול הביקורת הנוקבת, והרצון העז לגרום למלעיזים לאכול את הכובע בוער בו. זה תקף במיוחד גם בנבחרת, אם כי אחרי הפיאסקו בקופה אמריקה האחרון חלפו בראשו של היגוואין מחשבות פרישה מהמדים הלאומיים. הוא לא רצה לשמוע עוד את שריקות הבוז, ומצבה הבריאותי הקשה של אימו היווה שיקול משמעותי לא פחות.
"כאשר הבנתי עד כמה אמא חולה, הייתי קרוב לפרישה, אבל היא זו ששיכנעה אותי להמשיך. המשפחה עזרה לי ברגעים הקשים. בזכותה אני חזק יותר עכשיו. סבלתי המון, אבל עכשיו אני מאושר כי הדברים מסתדרים לטובתי. הנבחרת הייתה חסרה לי, ואני שמח מאוד לחזור ולייצג אותה. המטרה היא לזכות במונדיאל. אלה תקוות האוהדים, ואנחנו מציבים את הרף גבוה", הוא אמר בגילוי לב כאשר סמפאולי קרא לו.
גונסאלו היגוואין לאחר הבקעת השער מול טוטנהאם. ממש לא לוזר (gettyimages)
הקריאה הזו לא הייתה מובנת מאליה, כי המחסום הפסיכולוגי בנבחרת עצום. היגוואין מרגיש שאסור לו בשום אופן לפשל, ואין תחושה גרועה יותר עבור חלוץ כאשר הוא ניצב מול הרשת. לא במקרה הוא הבקיע שער אחד בלבד בתשעת משחקי המוקדמות עם המאמנים הקודמים, טאטה מרטינו ואדגרדו באוסה. סמפאולי בחר לא להשתמש בשירותיו כאשר הוזעק להציל את הקמפיין, והיגוואין לא שיחק בנבחרת מאז מאי 2017. בתקשורת היה קונצנזוס שהוא מיצה את עצמו. בגיל 30, לא פשוט לשנות את התדמית הציבורית, וכל חלוץ אחר נהנה מתמיכה גדולה הרבה יותר מצד הקהל. אלא שהיגוואין להוט להראות שגם את המחסום הזה יכול להישבר. זה הולך להיות המונדיאל האחרון שלו, והוא נחוש להיות שם ברגע האמת. הוא רוצה לפצות את מסי על ההחמצות הקודמות, ולהקדים את אגוארו ואלטרנטיבות אחרות בקרב על המקום בהרכב.
"אני הולך להפיק את המקסימום מההזדמנות הזו. החזרה מראה שעבדתי נכון, וכולי תקווה לשכנע את המאמן לקחת אותי למונדיאל. אני לא צריך לדבר אלא לשחק כדורגל. המבקרים יכולים להמשיך לדבר, אני רק מצדיע להם", הוא הצהיר, ולא שכח להזכיר את העובדה כי הוא מדורג ככובש השישי בתולדות הנבחרת בכל הזמנים, עם 31 שערים ב-69 משחקים. דייגו מראדונה במרחק 3 שערים בלבד לפניו, ואפשר לנסות להשיג אותו כבר בימים אלה. ההתחלה ביום שישי בערב (22:45, ספורט4), מול איטליה שהפכה לביתו השני, נגד חבריו להגנת יובנטוס, מרגשת בכל המובנים האפשריים. זה יכול להיות היום של פיפיטה.
מה דעתך על הכתבה?