1. ליגת העל מציגה: פיינל פור לפני הפלייאוף העליון. ארבע נקודות מפרידות בין המקום הראשון לרביעי במחזור בו הארבע נפגשות אחת עם השנייה. מכבי תל אביב נגד הפועל חיפה, בית"ר ירושלים מול הפועל באר שבע. מאני טיים. לחץ. ודווקא לפני מחזור כזה, מעניין לראות את ההבדלים בגישות בין ארבע המוליכות.
ברק בכר הוא הריאליסט. מבט אל הטבלה מגלה משהו מעניין. באר שבע השיגה ב-23 מחזורים בדיוק את אותה כמות נקודות שהשיגה בתקופה המקבילה אשתקד – 50. ההבדל: 14 שערים. באר שבע של העונה כבשה עד כה תשעה פחות וספגה חמישה יותר. תזכורת: באר שבע של העונה שעברה רשמה סיבוב ראשון מפחיד ואז נבלמה בבום ברוב שלבי הסיבוב השני.
- עיריית ב"ש למען הפועל: עשויה לאשר אימונים מסכמים בטרנר
- קרויף שוקל לעלות עם חוסה רודריגס, עטר עשוי לשבת על הספסל
לעומת הקבוצה ההיא, באר שבע של העונה שומרת על קו אחיד של תוצאות טובות ביכולת שברובה לא מרשימה. ההבדל בכמות השערים מלמד בעיקר על הקושי לנצח משחקים. בשקלול כל הנתונים, באר שבע של העונה מגיעה לאותו מקום, אבל סובלת הרבה יותר בדרך. גם בכר, שבשנתיים הקודמות היה בעצמו האקס פקטור של הקבוצה, סובל.
באר שבע הגיעה לאותו מקום, אבל סבלה הרבה יותר בדרך עד כה (דני מרון)
יותר קשה לבכר העונה. רואים את זה במבטים על הקווים, שומעים את זה כשהוא מדבר לפני ואחרי משחקים. לפעמים נראה שהפרשות הרבות התישו אותו. הוא גם איבד משהו מהילת הקוסם שאפפה אותו בשנתיים האחרונות כי כמה כבר אפשר להפתיע, בטח כשהסגל נאבק בפציעות תמידיות. בכר הקונטרול פריק תמיד ידע איזו תגובה יקבל מהקבוצה שלו. בכר הריאליסט מבין שצריך לעשות קצת פחות כדי לשרוד מותחן שלא בהכרח תלוי רק בו או בקבוצה שלו.
העונה, באר שבע שלא מצליחה להביא את עצמה למוד דורסנות מעדיפה יציבות יחסית על יכולת. הנתון הזה מלמד יותר מכל על סוף עידן. חילופי הדורות כבר קרו הלכה למעשה ויושלמו בקיץ. באר שבע, אם תהיה אלופה בפעם השלישית או לא, תעבור קיץ של הסקת מסקנות וחשבון נפש. ייחתכו שחקני רכש שלא סיפקו את הסחורה וגם כמה שהיו הבסיס להצלחה. אבל עד אז, בכר יצטרך להמשיך בקו המינימליסטי – לזהות את השחקנים החמים, לשים את האמון בעוגנים שהביאו אותו עד הלום ולהמשיך לא לנסות לכפות את עצמו לקראת פיניש עם פוטנציאל להיות פסיכי.
באר שבע ניצחה רק פעם אחת מחמישה מפגשים מול שלוש היריבות לתואר וזה רק ממחיש את מה שעובר עליה העונה. ולמרות שהיא הקבוצה עם הכי הרבה כלים להפתיע, עכשיו זה בדיוק הזמן לעשות את מה שכולם מצפים ולעשות את זה טוב – להשתמש בשחקנים שהביאו שני תארים ולהשאיר את הסקת המסקנות לקיץ. במילים אחרות, לא לחפש את באר שבע של העונה שעברה. היא לא קיימת, ולא תחזור.
יותר קשה לו העונה, והפיניש עשוי להיות פסיכי. בכר (דני מרון)
2. ג'ורדי קרויף כעס השבוע במסיבת העיתונאים כשהתבקש להשוות את איכות הזרים שלו לאיכות הזרים של הפועל חיפה. "זו שאלה שהמטרה שלה לערבב ואני מערבב רק את המרק", ענה. באמת? התחושה היא שג'ורדי של התקופה האחרונה מתעסק יותר מדי במה שמסביב. למשל, בשיבוצי משחקים, שעות, מי משחק לפני ומי ומי יותר לחוץ ממי. כמה רגעים לפני התגובה העצבנית, ההולנדי אמר ש"יש קבוצות שיש עליהן פחות לחץ לזכות באליפות". בואו נקרא לזה, ערבוב בקלאס. מרק בסגנון אירופאי. עדין.
בעונה שעברה, מכבי ת"א של קרויף הורידה פיגור דו ספרתי עד מינוס שלוש ומכבי ת"א של ליטו וידיגאל הפסידה בטרנר במשחק העונה מספר שלוש ואיבדה תואר. המציאות המיוחדת העונה, הפכה את המאבק על המקום הראשון בעונה הסדירה ליותר מעניין, אך גם קצת פחות חשוב. מי באמת מפיקה יותר תועלת משיבוץ המשחקים? יצאנו לבדוק. הפועל חיפה, שלא באמת בנתה על אליפות, נותרה כאן מחוץ למשוואה.
בית"ר ירושלים שיחקה הכי הרבה פעמים לפני שתי יריבותיה וצברה 23 נקודות מ-30 (76.6 אחוזי הצלחה). באר שבע שיחקה הכי מעט פעמים ראשונה וגם מחזיקה באחוזי ההצלחה הכי נמוכים עם 9 נקודות מ-18, שהם 50 אחוזים. מכבי ת"א שיחקה שבע פעמים ראשונה ולקחה 12 מ-21, כלומר 57 אחוזים.
57 אחוזי הצלחה כשהם משחקים ראשונים. הצהובים אחרי רעננה (עדי אבישי)
באר שבע אוהבת יותר לשחק שנייה מבין השלוש עם 21 מ-30 (70 אחוז). היא מקדימה במעט את מכבי ת"א (23 מ-33 שהם 69 אחוזי הצלחה). בית"ר יורדת כאן ל-55 אחוזי הצלחה עם 10 נקודות מ-18 אפשריות.
אבל הנתון המעניין באמת יפתיע אפילו את קרויף. שש פעמים שיחקה באר שבע שלישית, אחרי מכבי ת"א ובית"ר, ובכל הפעמים היא ניצחה. גם מכבי ת"א אוהבת לשחק שלישית ובמאזנה ארבעה ניצחונות ותיקו. בית"ר ניצחה חמישה משחקים, הפסידה פעם אחת וסיימה עוד פעם בתיקו כששיחקה אחרונה. השורה התחתונה: כולן מעדיפות את הלחץ של לדעת מה קרה קודם.
3. הפלייאוף העליון אמור להיות פיינל פור אמיתי. אין מאבק על אירופה, אלא רק מאבק אליפות. אם לא תהיינה הפתעות, מכבי נתניה ובני יהודה תשחקנה בו נטולות לחץ ומטרות. ניסיון העבר מלמד שזה לאו דווקא מסייע לשמור על העניין. מה שכן, אם הפערים יישארו צמודים, כל מחזור בפלייאוף העליון יספק מיני משחק עונה.
אלופת הליגה הסדירה מארחת בסיבוב הראשון של הפלייאוף העליון את השנייה והרביעית ומתארחת אצל השלישית. כלומר, ייתכן מצב שבו באר שבע מסיימת ראשונה, אבל מתארחת אצל מכבי ת"א במחזור ה-29, או להיפך. לקבוצה שתסיים שלישית אגב, מצפים משחקי בית מול הרביעית והראשונה בסיבוב הראשון, ומשחק נעילה אצל השישית. במובן מסוים, לא בטוח שלא עדיף לסיים את העונה הסדירה במקום השלישי.
קרויף וצוותו. כרגע עם המקום השלישי, וזה עשוי להפוך ליתרון (עדי אבישי)
4. משחק העונה האחרון בו השתתפה בית"ר ירושלים היה באפריל 1998 בבלומפילד. אישטוון פישונט ניצח 0:1 את הפועל ת"א והשווה את מספר הנקודות בין השתיים. שבוע לאחר מכן, האדומים הפסידו להפועל חיפה 2:0, בית"ר ניצחה 1:2 בדרבי, עלתה לפסגה ארבעה מחזורים לפני תום העונה ולא איבדה אותה גם, כזכור, בזכות משחק השרוכים הידוע לשמצה. 20 שנה עברו. בדרך, בית"ר לקחה שתי אליפויות קלות בלי תחרות. השנה היא רוצה אליפות בלי מאמן.
בני בן זקן נראה רגוע יותר בתקופה האחרונה. כבר אי אפשר להשמיץ אותו ולחבוט בו כשהקבוצה מנצחת שבוע אחרי שבוע, דופקת שלישיות ומתגברת על כל קושי. ההתעסקות בו ירדה והביטחון עלה, אבל בפועל שום דבר לא השתנה. בית"ר היא אוסף סיפורים מדהים של שחקנים וכוכבים בלתי צפויים, אבל מעל הכל היא הקבוצה של איתי שכטר. שמחה ומופרעת כמו החלוץ שלה.
הקבוצה שלו. איתי שכטר מוביל את החגיגה (ערן לוף)
שכטר חגג אתמול 31 וביום ראשון יציין 260 הופעות בליגת העל. וזה שחקן אחר. באוגוסט 2006, שכטר ערך בכורה במדי מכבי נתניה ודרס את האלופה דאז מכבי חיפה עם שער ובישול בניצחון 1:3. כותרות העיתונים דיברו על "כוכב נולד" ושכטר בהה בהם בעיניים נוצצות ומלאות התלהבות. הילדותיות תמיד הובילה אותו ולא בהכרח במובן השלילי, אבל שכטר אף פעם לא היה סופרסטאר שלם או קילר. הוא לא באמת בנוי מחומרים כאלה כמו זהבי או בוזגלו.
במשך הקריירה, תמיד הייתה התחושה שלצד הפעולות המופלאות שהוא עושה, משהו חסר. למשל, יש לשכטר שתי עונות בלבד בקריירה בדאבל פיגרס – עונת הדאבל של הפועל ת"א והעונה שעברה בבית"ר. אבל העונה, שכטר מתעלה מעל כל הסטיגמות וסוחב קבוצה על הגב שלו בבגרות יוצאת דופן. דווקא העובדה שכבש שער אחד מאז דצמבר ממחישה את שכטר הנוכחי יותר מכל. הוא מבשל, מפרגן, לא מתעסק בעצמו ונותן לאחרים לפרוח במקומו.
העונה המוזרה הזאת היא ברובה העונה של הוותיקים. מליקסון בבאר שבע, קלאודמיר ושכטר בבית"ר, עדן בן בסט בהפועל חיפה ואפילו ערן לוי בנתניה. מי יהיה שחקן העונה? באופן טבעי, בישראל אוהבים את הגישה הלא נכונה של לבחור שחקן מהאלופה. אבל אם בית"ר תשלים סיפור סינדרלה לא אמיתי ותזכה או שתתרסק במאני טיים, שכטר הוא אחד המועמדים הראויים לתואר. הוא לקח את עצמו צעד קדימה והפך את עצמו לסמל בית"רי אמיתי כמו הגדולים ביותר שגדלו במועדון. עכשיו אלי טביב צריך להגיב בהתאם ולא ללכת איתו ראש בראש.
מה דעתך על הכתבה?