בעוד פחות משבועיים, ב-24 בינואר, תתקיים בלוזאן, שווייץ הגרלת ליגת האומות של אופ"א, אותו מפעל שנועד למלא את תאריכי המשחקים שמייעדת פיפ"א למשחקי ידידות, ושדרכו יוכלו מתי מעט להגיע ליורו 2020. במילים אחרות, גביע הטוטו של הנבחרות.
נבחרת ישראל תהיה אחת מ-55 המוגרלות בטורניר, חלק מליגה 3 של הטורניר (הליגות ייקבעו על פי הדירוג, וישראל ממוקמת בקבוצת האיכות השלישית). המשחקים יחלו בספטמבר, יתוקתקו בתוך שלושה שבועות מרוכזים שיתפרשו על פני שלושה חודשים עד פגרת החורף של עונת 2018/19. כלומר, לנבחרת ישראל מצפים ארבעה עד שישה משחקים מובטחים בין ספטמבר לנובמבר 2018, ובמרץ 2019 כבר יחלו משחקי מוקדמות היורו, שגם הם יסתיימו בתוך כחצי שנה.
וואו. עומס כזה של משחקים לא זכור לנבחרת ישראל מאז שיחקה בטורנירים מרוכזים באוקיאניה. מאמן הנבחרת בוודאי ישמח לקבל את השחקנים יותר מאשר בעבר, לא יצטרך להסתבך עם אינטרסים של התאחדויות אחרות, דרישותיהם הכספיות או סידורי הביטחון שבהן כדי לקיים משחקי ידידות. הכל יהיה מוסדר מראש.
כן, פחות משבועיים לפני ההגרלה, פחות משמונה חודשים לפני המשחק הרשמי הראשון, חודשיים וחצי לפני משחק ההכנה הבא – שגם היריבה בו עדיין לא סגורה – אין מאמן לנבחרת ישראל. ויותר מזה – גם לא יהיה בקרוב.
אלישע לוי. עדין אין לו מחליף (דני מרון)
להתאחדות לא אצה הדרך. היו"ר עופר עיני החליט לעצור את הרכבת ולבצע חיפוש מדוקדק בקרונות. מבחינתו, נוהל חיפוש האשמים – שערף באופן תמידי את ראשו של המאמן הלאומי – הוא תהליך לא נכון. ההחלטה של עיני היא למנות מאמן רק לאחר שייעשה בדק בית בנעשה בנבחרת. ייבדקו תנאים, דמויות המקיפות את הנבחרת, התייחסות השחקנים, עניין של דמי אימונים ופרמיות ואולי מענקים.
כדי שזה יקרה רוצה ההתאחדות לכנס שחקני עבר בנבחרת, רובם לא מאמנים, רובם רלוונטיים לכדורגל המקצועני, כאלה שלא מחפשים ג'ובים, ותבקש מהם לגבש מסקנות. מינוי מאמן, מבחינת ההתאחדות, שוב יפיל את האשמה על הש"ג. עיני מעוניין לבדוק איפה עוד אפשר לתקן.
הוועדה הזו טרם התכנסה. למען האמת, היא טרם התגבשה. ידוע כי אלי אוחנה, מחזיק זכויות הניהול בבית"ר ירושלים ומאמן נבחרת הנוער לשעבר, הוא אחד השמות הבולטים שאמורים להשתתף בוועדה, רק שלא ידוע עדיין אם יסכים. בהתאחדות היו שמחים שאדם כמו אברם גרנט יישב בוועדה כזו, אבל גרנט, כידוע, הוא עדיין סוג של מאמן פעיל, גם בגיל 63, ויש עדיין כאלה שמפנטזים על כך שיחזור וייקח את שרביט הנבחרת. בהתאחדות הדגישו כי הם מנסים להימנע בבעלי אינטרסים בוועדות שלהם (לא שזה ממש מצליח להם).
בעיית הליהוק אינה פשוטה. חלק משחקני העבר מנותקים – רגשית ומקצועית – מהכדורגל הישראלי. חלקם נעלבו פה ושם, חלקם לא רוצים "לטבול ידם בשרץ", כמאמר אחד מהם. דמויות עבר ענקיות כגיורא שפיגל או אורי מלמיליאן סירבו בעבר הקרוב להשתתף אפילו בוועדת האיתור, כמו גם ניר קלינגר, שראה עצמו מועמד. הוא, אגב, היה היחיד שסירב והבהיר כי זו הסיבה.
ניר קלינגר. רואה עצמו ראוי לתפקיד (דני מרון)
אבל זו לא הסיבה היחידה שלא נבחר מאמן. בהתאחדות טוענים כי מינוי אדם שלא באמת יכול לאמן, רק כדי שיחזיק בתפקיד, הוא מיותר. לטענת גורמים בהתאחדות, חלפו הימים שבהם עמנואל שפר היה יכול לדרוש שלוש פגרות בליגה ולהוציא 20 שחקנים למחנות אימונים ממושכים ומפרכים ביעדים אקזוטיים, או ימים שבהם ש.ג. היו מקיימים מדי שבוע מחנות אימונים של יומיים, ששיאם היו במשחקים מול קבוצות ליגות נמוכות – או אפילו יום אימונים מרוכז, כשיותר ממחצית משחקני הנבחרת כלל לא משחק בארץ. השתנו התנאים, אומרים בהתאחדות, הקבוצות הן אלה שקובעות. יש להן סדר יום צפוף בכל מקרה.
הקבוצות הבכירות, אלה ששולחות שחקנים לנבחרת, משחקות בממוצע בעונה 50-55 משחקים לעומת 35 בעבר, ויש להם סדר שבועי קבוע של התאוששות וחלוקת עומסים. הנבחרת תשבש להם את הסדר הזה, ובעיקר "תזיק" לשחקנים הישראלים שלהם, שאלה שמשתתפים גם בגביעי אירופה ממילא סובלים מעומס. בהתאחדות אומרים שהרחבת מכסת המשחקים תגדיל ממילא את מספר ימי הפעילות, אבל באותה נשימה גם מודים כי אם הוועדה הבלתי תלויה לבדיקת הנבחרת תגיע למסקנה כי יש פגרות שניתן לנצל לפעילות נבחרתית, ההמלצה תתקבל בברכה. בינואר, למשל, חלק נכבד מהלגיונרים נמצא בחופשות ובפגרות חורף, בעוד הקבוצות לא נמצאות במעגל גביעי אירופה, אך במקום לזמן אותם למספר ימי אימונים, השחקנים מנצלים את הפגרה לחופשות פרטיות.
רוני לוי. גם הוא יהיה כנראה מועמד לתפקיד (דני מרון)
לכן גם המשחק בעוד חודשיים וחצי – אם יהיה – לא ממש בוער לנבחרת. רומניה הציעה לשחק נגד ישראל, אבל גם הרומנים נמצאים בקבוצת האיכות השלישית של ליגת האומות, ובשתי ההתאחדויות ממתינים להגרלה ולוודא שהן לא מגרילות זו את זו כבר בסתיו הקרוב (במקרה הזה, יתבטל המשחק). הרומנים רצו לארח את ישראל בקראיובה, אבל האפשרות הזו נפלה, וגם לא ברור אם המשחק ייערך ברומניה או בארץ (כאן נכנסת שאלת מימון האירוח, שכפי שפורסם כאן בעבר, חשובה מאוד להתאחדות).
גם הלטבים פנו לקיום משחק ידידות, אבל בנבחרת מעדיפים יריבות קצת יותר חזקות. גם שום משחק לא נקבע ליוני או לסוף מאי, למרות ש-32 נבחרות רעבות למשחקי הכנה מתכוננות למונדיאל. משרד הספורט רוצה להביא לכאן, במסגרת חגיגות ה-70 למדינה, את נבחרת ארגנטינה, שגם הביעה את רצונה להגיע, אבל כל זה קורה מעל ראשה של ההתאחדות ולא באחריותה.
אחרי שהוועדה לבדיקת המצב בנבחרת תתכנס בסוף ינואר, תעבוד בצורה אינטנסיבית ותגיש המלצות במהלך פברואר, תקום גם ועדת איתור. הוועדה הקודמת בה ישבו משה דמאיו, איזי שירצקי, חיים רביבו וצביקה רוזן, פוזרה. לא ברור אם גם בוועדה הקרובה יישבו חמישה אנשים, ייתכן והיא תכלול שבעה או תשעה, אבל לא פחות מחמישה. גם המפתח לקביעת יושבי הוועדה – כמה שחקני עבר, כמה מאמני עבר, הפועל, מכבי, התאחדות, נציג ציבור – טרם נקבע.
יוסי אבוקסיס. רבים רואים בו כמתאים לקבל את התפקיד הרם (דני מרון)
כרגע יש שלושה בתים מוקדמים לקביעת מאמן הנבחרת. בית א' הוא בית המאמן הזר. ההערכה היא כי מהבית הזה לא יעלה אף אחד לשלב הבא. אלישע לוי זכה בנבחרת ישראל לשכר של 500 אלף שקל ברוטו, וגם אם יוחלט ללכת על מאמן זר, שכרו לא יחצה את רף מיליון השקלים ברוטו בשנה. בפחות מ-250 אלף יורו ברוטו לא יגיע אף מאמן בעל שם שיוכל להשפיע על הנבחרת דוגמת מאמני עבר כמו גיולה מאנדי, מילובאן צ'יריץ' או ריצ'רד נילסן, שהגיעו לכאן עם רזומה מרשים. אגב, התקבלו המלצות מסוכנים לגבי מאמנים זרים, אבל זה נפל עוד בשלב תיאום הציפיות הכספי.
בית ג' הוא בית המאמנים שאין להם רזומה מקצועי, אבל הם דמויות. שחקני עבר, בעלי כריזמה, אהדת הציבור, עם רקורד מוכח כשחקנים, אבל לא כמאמנים, אם בכלל. בבית הזה נמצא אייל ברקוביץ', והוא יזכה בו ללא תחרות, רק שלא נראה שיעלה לשלב הבא, בגלל מגוון סיבות שלא קשורות לכדורגל.
נותרנו עם בית ב'. מהבית הזה כמעט תמיד עולה זה שזוכה בסוף בגביע והופך להיות מאמן נבחרת: בית המיינסטרים. מאמני כדורגל מקומיים ומוכחים, בעלי אישיות ונוכחות, שמקבלים גם רוח גבית מרוב כלי התקשורת. בבית הזה נמצאים כל המועמדים שכבר הוזכרו, ושלושה שמות בולטים מכולם: מאמן אנורתוזיס רוני לוי, מאמן הפועל חיפה קלינגר ומאמן בני יהודה יוסי אבוקסיס.
ברק בכר. יסרב להצעה? (דני מרון)
לכאורה, ברק בכר הוא המועמד הבכיר מכולם, אבל ספק אם תיעשה אליו פנייה, מתוך הנחה שיסרב. הרעיון הוא למנות מאמן בין הגילים 45-55, שכבר עשה משהו בקריירה שלו, אבל לא מבוגר מדי, וכמובן עדכני. לרוני לוי וקלינגר יש עדיפות של גיל ורזומה על פני אבוקסיס, אבל אלה שתומכים באחרון מציינים כי הוא הוכיח כבר הצלחה מול יריבות עדיפות – גם במשחקי הקבוצות שלו באירופה – ומה היא נבחרת ישראל אם לא נבחרת נחותה?
בקיצור, אם לסכם: לנבחרת אין מאמן, לא יהיה בקרוב, ולאף אחד זה לא בוער. קודם יקימו ועדות, יגבשו מסקנות ויכניסו את התיק לגנזך, לצד תיקי הוועדות הקודמות. גם ליורו 2020 יעלו מכל בית שתי נבחרות וחלק מהנבחרות במקום השלישי יילכו לפלייאוף עלייה. אולי בסופו של דבר יתנו לישראל מקום פנוי במסגרת חגיגות היובל למקסיקו 70.
מה דעתך על הכתבה?