"חמאס, חמאס, זרקו את היהודים לגז" – בהולנדית זה מתחרז. את המשפט הנורא הזה שרים חלק מאוהדי פיינורד במשחקים מול אייאקס. למרות ביקורות רבות הן בהולנד והן מחוצה לה על המילים המזעזעות, המשפט ממשיך להישמע באצטדיון דה קאופ גם בשנים האחרונות. אופיר מרציאנו חתם במועדון פאר בכדורגל ההולנדי, מבחינת כמות קהל הראשון או השני, מבחינת תארים במקום השלישי – אבל עם גרעין אוהדים בעייתי מאד. חשוב לציין, לפני שזורקים האשמות קשות כמו אנטישמיות וגזענות, מדובר קודם כל בקריאות שמכוונות לעבר אייאקס והזיהוי היהודי שלה ופחות לשנאת יהודים היסטורית. אבל אי אפשר להתעלם מהאמירות הקשות, שרבים בקהילה היהודית בהולנד נפגעים מהן.
פיינורד היא יריבתה הגדולה של אייאקס. היסטורית – מדובר בשני המועדונים הגדולים משתי הערים הגדולות והחשובות בהולנד. היריבות לא מסתכמת רק בספורט. דרך שני מועדוני הכדורגל האלה באים לידי ביטוי הקונפליקטים החברתיים, פוליטיים ומעמדיים בהולנד. אייאקס, מבחינת אוהדיה, מסמלת את אמסטרדם: עיר של אמנות שמקדשת את יוצריה – ציירים, שחקני תיאטרון, אנשי מוזיקה ועוד. גם הכדורגל של אייאקס מתכתב עם היצירתיות הזו. תמיד התקפה, תמיד המחשבה הראשונה היא הנאה, של השחקנים ושל הקהל. באייאקס חשוב לזכות בתארים, אבל בלי כדורגל התקפי ושמח הקהל לא מרוצה.
זה לא המצב בפיינורד. רוטרדאם היא עיר נמל ותושביה מזדהים עם פועליה ועובדי הכפיים שלה. האופי של המועדון נובע מהזהות הזו של האוהדים: קודם כל עבודה קשה ומשחק לוחמני, רק אחר כך היצירתיות והחגיגיות. בפיינורד יעריכו יותר קשר אחורי גרזן שמפרק את יריביו מאשר להטוטן שרוקד עם הכדור. יעדיפו את השחקן שרץ ועובד על הפנטזיסט שמקפיץ כדור על הרגל. דירק קאוט הוא אחד הסמלים הגדולים של פיינורד (על אף שלא גדל בה): שחקן שלא התברך בכישרון מיוחד אבל עם המון עבודה קשה, במשחקים ובאימונים, השלים קריירה מפוארת.
על פי אמרה רוטרדאמית מוכרת, "ברוטרדאם מרוויחים את הכסף, בהאג (מקום מושבם של הפרלמנט ומשרדי הממשלה) מחלקים אותו ובאמסטרדם מבזבזים אותו". זו התחושה בעיר: בזמן שהם עובדים קשה שעות על גבי שעות, באמסטרדם נהנים מהחיים בבתי הקפה ובתיאטראות. זו גם הגישה בכדורגל המקומי. מרציאנו לא מגיע לקבוצה שמקדשת משחק יצירתי. אף אחד לא מצפה לשוער עם משחק רגל יוצא דופן או לחלוצים שרוקדים על הדשא. כן מצפים מהם לתת 110% בכל משחק, להקריב הכל ולהילחם על כל כדור.
פיינורד זכתה ב-15 אליפויות, אך רק שתיים מתוכן הגיעו במילניום הנוכחי. תקופת הזוהר שלה הייתה בשנות ה-60' והיא הקבוצה ההולנדית הראשונה שזכתה בגביע אירופה לאלופות (1970 – לפני שלוש הזכיות הרצופות של אייאקס). היא גידלה שחקנים גדולים לאורך השנים, מווים ואן האנחם ו-וים יאנסן ועד ג'יו ואן ברונקהורסט ורובין ואן פרסי. רונאלד קומאן, רוד חוליט, יון דאל תומאסון וסלומון קאלו הם רק חלק מהשמות האגדיים שעברו במועדון. הבעיה הגדולה שליוותה את המועדון שנים רבות היא ניהול כושל, שהוביל אותה מספר פעמים לסף פשיטת רגל. כך היה באמצע שנות ה-2000, ושנים טובות של האקדמיה וקידום שחקני בית הצליחו להחזיר אותה לצמרת. חזרתו של קאוט הובילה גם לזכייה באליפות ב-2017, אך למרות ההשתתפות בליגת האלופות, פיינורד שוב בצרות כלכליות.
לפיינורד הנוכחית אין נכסים משמעותיים שהיא תוכל למכור בסכומים גבוהים. הכוכב הבלתי מעורער הוא סטיבן ברחהאוס, אשר סיים עם דאבל-דאבל בשערים ובבישולים בשלוש השנים האחרונות, אולם החוזה שלו מסתיים בעונה הבאה, סעיף השחרור שלו עומד על ארבעה מיליון יורו והוא אמור לעבור לאייאקס בימים הקרובים. הכשרון הטורקי אורקון קוקצ'ו עשוי להימכר, כמו גם החלוץ הדני ניקולאי יורגנסן, ובפיינורד בונים קבוצה חדשה. המאמן ארנה סלוט מונה ובקבוצה בונים עליו שישביח שחקנים צעירים ויציג כדורגל חיובי. כמאמן אלקמאר הוא זכה לשבחים רבים ועם הגעתו, הציפייה בפיינורד היא לחזור לתקוע יתד בטופ 3. הפערים התקציביים מאייאקס ומפ.ס.וו עצומים וברורים, אבל ציפיות יש תמיד.
השוער הראשון של פיינורד, יוסטין ביילו, בן 23. הוא שחקן בית ונחשב לאחד משוערי העתיד של הכדורגל ההולנדי. הוא שמר בעונה שעברה שש פעמים על רשת נקיה ב-16 הופעות. ביילו צפוי להיות השוער הראשון העונה, אבל פיינורד לא תהיה סבלנית לאורך זמן ואם לא יוכיח את עצמו בתחילת העונה, מרציאנו יקבל את ההזדמנות שלו. פיינורד תשתתף במוקדמות הקונפרנס ליג וביחד עם הגביע ההולנדי, יהיו משחקים לחלוק. בעונה שעברה, הקבוצה מרוטרדאם העמידה את ההגנה השלישית בטיבה בליגה, אך סיימה רק במקום החמישי המאכזב. ממרציאנו וחבריו החדשים יצפו העונה לסיים במקום השלישי לפחות.
אחרי שנה ללא אוהדים במגרשים, בתחילת העונה הקרובה האוהדים אמורים לחזור ליציעים. פיינורד מכרה כבר 20,000 מנויים ומרציאנו ילמד להכיר את הקהל החם בהולנד: ממלא את האצטדיון הביתי בכל משחק, מעודד ושר ללא הרף. במשחקים אצל אייאקס אין קהל אורח מאז 2009 כתוצאה מאלימות קשה בין שני מחנות האוהדים, אך למשחקי החוץ הקהל הנאמן מתלווה לקבוצה, ומרציאנו יכול לצפות לתמיכה מלאה מה"לגיון" (הכינוי של אוהדי הקבוצה). ישראליותו ויהדותו לא אמורים להפריע – הוא יימדד רק לפי ההופעות על הדשא.
מה דעתך על הכתבה?