דייויד בלו נחשב לאחד השחקנים האהובים ששיחקו במכבי תל אביב בשני העשורים האחרונים. הפורוורד פרש מכדורסל בקיץ 2014 לאחר שהביא גביע אירופה שישי לצהובים וכעת הוא משמש סוכן ביטוח בארצות הברית. בשבוע הבא הוא ישוב לישראל ויתארח במשחק היורוליג מול ולנסיה בשביעי בדצמבר.
"אני נרגש מאוד לחזור לארץ", סיפר בלו בראיון לאתר הרשמי של מכבי תל אביב, "בפעם האחרונה שהייתי פה היתה בפברואר 2015. מאז לא הייתי פה. בשבילי תל אביב וישראל זה הבית השני, ועבר זמן. יש לי משפחה וחברים כאן ואני כל כך שמח לראות אותם. אני מקווה שאוכל לבוא לעתים יותר תכופות מעכשיו כי אני מתגעגע. נתראה בקרוב. אין מסיבה טובה יותר – בטח משחק של מכבי ביום חמישי בערב, בטח מול ולנסיה. אני מתרגש לקראת המשחק והאנרגיות ומחכה לחוות אותן שוב. מכבי זו תמיד המסיבה הכי טובה בעיר, אי אפשר למצוא דבר כזה, גם כשהקבוצה מצליחה יותר וגם כשפחות. SEE YOU ALL SOON!".
לקחת עם אלכס טיוס את אליפות אירופה ב-2014, הוא עזב וחזר להיות חלק חשוב מאוד בקבוצה הנוכחית.
"אני זוכר דבר אחד שניקולה אמר לי לפני שזכינו ביורוליג ב-2004 וזה שהבונוס במזומן שנקבל הוא כלום לעומת האחווה והחברות שמתהווה כשזוכים באליפות. כשזכינו ב-2004 הבנתי את זה. ב-2014, כשחזרתי, אמרתי לשחקנים את זה והם הבינו. הזיכרונות שיש לי עם אלכס יקרים מפז. השיחות שלנו ברבע הרביעי בגמר יקרות והיסטוריות. אני יודע שהוא אב כעת ואני שמח שהוא חזר למכבי. הוא אזרח ישראלי, שחקן עם יכולות והוא במקום טוב במכבי".
מחר (חמישי, 21:00) יתמודדו הצהובים נגד ז'לגיריס קובנה עם שאראס על הקווים, ועבור בלו ששיתף איתו פעולה מדובר במודל לחיקוי. "הוא היה הראשון שבאמת הראה לי מהי מנהיגות במגרש. הוא לא פחד להגיד מה הוא חושב לחבריו לקבוצה גם אם זה קשה. הוא תמיד ידע מתי להיות קשוח או רך. הוא מבין אנשים, בדומה לבלאט דרך אגב. כשחקן, לא ידעתי מהי מנהיגות עד ששיחקתי עם שאראס".
טיוס. "הזיכרונות שלי ממנו יקרים מפז" (עדי אבישי)
כשאומרים לך את השם ז'לגיריס קובנה, מה מיד עובר לך בראש?
"זכרון של אחד המשחקים הכי גדולים שלקחתי בהם חלק, אם לא הגדול שבהם. סאבוניס, קוטה ששיחקתי איתו ברוסיה… זה היה משחק גדול עם הרבה כוכבים ענקיים. בגלל דריק והזריקה בסוף זה משחק שנשאר תקוע במוח לנצח, ולא רק בגלל זה. זה המשחק שהביא אותנו לפיינל פור ולכן אי אפשר לשכוח".
אתה זוכר את רצף האירועים הכמעט בלתי אפשרי של אותן שניות לפני סיום הזמן החוקי?
"אני זוכר את הכל לפרטי פרטים. גם ניקולה זוכר הכל. נלחמנו שם יחד בטאנוקה בירד וסאבוניס. זה היה משחק מאוד פיזי, במיוחד בסוף. ניסיתי מאוד לא לעשות פאולים טיפשיים, להיות פיזי ללא עבירות. ניסיתי למנוע מטאנוקה בירד את ריבאונד ההתקפה. זה מה שניסיתי לעשות כל הרבע האחרון, מלבד הפוזשן האחרון בו חשבתי שאני צריך לקלוע שלשה אם הכדור מגיע אליי. אבל כל הרבע חשבתי רק איך אני מרחיק אותו מלאסוף ריבאונדים".
החמישייה הפותחת הייתה ברובה על הספסל. הצוות אולי כבר ויתר על המשחק. פארקר, שאראס, וויצ'יץ', באסטון – כולם היו על הספסל. יש גם תמונה מפורסמת שכולם קופצים משמחה אחרי הסל.
בלו ושארפ. "ידעתי שגם אני וגם דריק יכולים לקחת את הזריקה המכריעה מול ז'לגיריס (אתר רשמי)
מה עבר לך בראש כשפתאום הייתה הזדמנות להגיע להארכה וגור הלך להכניס את הכדור?
"כשהייתי בקולג' המאמן שלי אמר ששחקני הספסל הם הכי חשובים בקבוצה כי אם לא הולך, הם צריכים מיד להיכנס, לתת אנרגיה ולשנות את מהלך העניינים. ואם כן הולך, הם צריכים להיכנס ולשמר את מה שקורה. זה היה המשחק הראשון בו הבנתי שאני שחקן ספסל ושאני יכול להתפרנס מלהיות השחקן השישי. הנה, אני נמצא על המגרש בשניות האחרונות במשחק כל כך חשוב. אז להיות שחקן ספסל זה כנראה תפקיד מאוד חשוב. שנית, התאמנו נגד החמישיה הראשונה כל יום – מול ניקולה, אנתוני, שאראס וטל. הסיבה שהם היו כל כך טובים זה שהחמישייה השנייה הייתה טובה ודחפה אותם בכל אימון. יותם הלפרין, ליאור ליובין, דיון תומאס, גור שלף… ידענו שיש לנו כשרון ולב ואת האמונה של המאמנים, הצוות וכל השחקנים. הייתה הבנה בינינו ורציתי להיות השחקן השישי הכי טוב. כך היה לי בקריירה גם אחר כך".
התאכזבת שהכדור האחרון הלך לדריק?
"לא. הוא היה השותף שלי לחדר וחבר טוב שלי. כשיצאנו מההאדל רציתי שאני או דריק ניקח את הזריקה, ידעתי ששנינו יכולים לקחת את זה. כשהוא לקח את הכדור, לא התאכזבתי. ידעתי שזו התכנית ואמרתי שזה מצוין. ידעתי והכרתי את דריק, את האופי ואת היכולות שלו, והייתי בטוח שזה ייכנס ברגע שהכדור יצא מהיד".
מה דעתך על הכתבה?