טורניר מוקדמות אליפות העולם בכדורסל הנוכחי הוא אחד מהטורנירים המוזרים והלא ברורים ביותר שידע הענף בעשורים האחרונים. אורכה של התחרות, השיטה הבעייתית, העובדה שהמשחקים נערכים באמצע העונה ובעיקר היעדרותם של בכירי שחקני הנבחרות הופכים את כל העסק ללא רציני ומדרדרים עוד יותר את מעמדו של הכדורסל ביבשת.
אבל גם מטורניר מוזר שכזה ניתן להפיק לא מעט תועלת במחוזותינו, בעיקר לאור מאורעות הקיץ האחרון. מטרות העל של נבחרת ישראל ערב הטורניר כללו בנייה מחדש של הסגל תוך הצערה משמעותית שלו, הקניית סגנון משחק שונה תוך החזרת חדוות המשחק שאבדה מעט לאחרונה, וגם כמובן ניסיון לסיים את המשחקים עם הכרטיס לאליפות העולם לראשונה מאז שנת 1986, משימה שהפכה לאפשרית לנוכח הגדלת מספר המשתתפות באליפות ל-32 (עם 12 נציגות לאירופה).
הניצחון מול אסטוניה הוא כמובן הכרחי בהקשר של המשימה האחרונה, מאחר והפסד ביתי מול היריבה החלשה ביותר על הנייר בשלב הראשון איננו בא בחשבון. ומה ניתן ללמוד מהמשחק לגבי שתי המטרות הראשונות? לא יותר מדי בשל איכותם של האורחים.
ועם זאת ניתן לזהות כמה סימנים מעודדים. הופעת הבכורה של כמה מהשחקנים היתה חיובית למדי, ובעיקר אמורים הדברים לגבי תמיר בלאט. הרכז שרק בתחילת השבוע נדמה היה כי יושבת לתקופה ארוכה בשל פציעתו במשחק הליגה האחרון חזר במהירות, עלה לפרקט בשלב מוקדם של המשחק (כשהנבחרת בפיגור) והפיח בה רוח חיים.
מזמן לא היה לישראל רכז הניחן בשתי התכונות הבסיסיות אך החשובות כל כך – יכולת קליעה טובה (מאוד) מבחוץ ואוריינטציית מסירה, כלומר עדיפות למציאת שחקן אחר פנוי לפני יצירת מצב קליעה לעצמו. השילוב בין בלאט לבין גל מקל עבד היטב ועזר לנבחרת להכריע את המשחק ברבע השלישי. התכונות השונות של השניים (מקל פיזי וגבוה יותר, ובעל יכולות הגנתיות גבוהות) הופכות את הצירוף שלהם ליעיל כפי שהוכח מול אסטוניה.
האוול. את המחשבה על אלכסנדר כמתאזרח במקומו צריך לאפסן בבוידעם (דני מרון)
קומתו הנמוכה של בלאט וחוסר יכולתו להשיג נקודות גם בתוך קשת השלוש מהוות בעיה, אבל אם יצליח לפתח קליעה איכותית מחצי מרחק מתוך כדרור, הוא עשוי להפוך בזכות יכולותיו ואופיו המיוחד (מישהו ראה סממן כלשהו של התרגשות מצדו של השחקן הצעיר ביותר בסגל בהופעת הבכורה שלו?) לשחקן מוביל לאורך שנים ארוכות.
בכורת קמפיין מוצלחת היתה גם לשני שחקנים "ותיקים" יותר, ריצ'ארד האוול ושון דוסון. הראשון נראה שוב כגבר בין נערים, שלט לחלוטין במשחק והפגין רמות מחויבות ותשוקה מרשימות. כל מחשבה בדבר החלפתו בג'ו אלכסנדר צריכה להיות מאופסנת בבוידם במהירות. דוסון הפגין שוב חוסר יציבות ודקות של מצב רוח, אך יש לו את היכולת שהגששים כינו "to put the ball in the sal".
הכישרון העצום שיש לדוסון בידיים וברגליים הוא משהו שקשה עד לא ניתן ללמד, וחשוב לא לוותר עליו למרות כל הבעיות והקפריזות. באופן כללי ניתן היה ליהנות לפרקים מצורת משחקה של הנבחרת ומהמחויבות של השחקנים, אך שוב יש לקחת הכל בערבון מוגבל לנוכח משליכי השלשות הבלתי מרוסנים שמנגד.
קטש. טבילת האש עברה בהצלחה (דני מרון)
ומה לגבי הופעת הבכורה של המאמן הלאומי החדש? כמובן שקשה היה לצפות לנסים ונפלאות לאחר ארבעה ימי אימון בלבד, אבל הסך הכל היה חיובי. עודד קטש ניהל יפה רוטציה רחבה, לא היסס לשנות טקטיקה ולעבור להגנה אזורית (כשהנבחרת הופכת הרבה בזכותה פיגור שבע ליתרון חמש תוך מספר דקות) והצליח למצוא את ההרכבים הנכונים במחצית השנייה. ברור שעדיין לא מדובר בכדורסל הקטשי הטיפוסי, ושהמבחנים הרציניים יותר יגיעו בהמשך הדרך, אך טבילת האש עברה בהחלט בהצלחה. ביום שני, מול הגנה יוונית קשוחה (בכל הרכב איתו יתייצבו קלאת'יס וחבריו להתמודדות), זה כבר צפוי להיות הרבה יותר קשה.
מה דעתך על הכתבה?