זה גם יכול היה להיגמר אחרת. כמה קרוב זה היה ליום מאכזב נוסף בניפון בודוקאן. נבחרת הג'ודו של ישראל פתחה מול איטליה ובתום שישה קרבות נקלעה לשוויון 3:3. על פי שיטת התחרות, קרב אחד מכריע והוא נקבע על פי הגרלה. למזרן נשלחה גילי שריר. דקות קודם היא ניצחה את יריבתה מריה צ'נטראקיו באותו משקל והיה חשש שהפעם מדליסטית הארד מלפני כמה ימים תשיג נקמה ספורטיבית.
אבל שריר היתה שם וניצחה כשכל הנבחרת על הכתפיים שלה. היא עלתה לקרב חייה כשכל הכבוד של הג'ודו הישראלי מנוח על הכף והניצחון שלה סימן את הדרך ליום שהסתיים לבסוף עם מדליית הארד המשמחת.
מאוחר בלילה (שעון טוקיו), שריר כבר בחדרה בכפר מנסה לעכל את מה שהיא והחברים שלה עשו. "זה היה קרב טקטי מאוד ארוך, אבל לי היה חשוב לא לחשוב שכל הנבחרת על הגב שלי", תיארה שריר את ההתמודדות שבסיומה כל הנבחרת היתה יכולה ללכת הביתה בלי כלום. "ניצחתי אותה קודם וידעתי שאני יכולה לגבור עליה שוב ולשמחתי כך היה".
שריר (21) המתחרה בקטגורית משקל עד 63 ק"ג בדומה למדליסטית מריו דה ז'נרו, ירדן ג'רבי, גדלה במושב מזור שבחבל מודיעין. לחוג ג'ודו נרשמה בעקבות אחיה הגדול כשהייתה בת 4. לא רבים יודעים, אבל אילו האולימפיאדה היתה נערכת כמתוכנן בקיץ 2020, ספק רב אם הייתה יכולה להשתתף בה.
שריר קרעה את הרצועה הצולבת בברכה בתחרות באוזבקיסטן 9 חודשים לפני טוקיו 2020 ונאמר לה כי אם תנותח, היא לא תוכל לחזור בזמן למשחקים. היא החלה בתהליך שיקום שמרני עם הפיזיותרפיסט ברנרדו ברקן – בלי התערבות כירורגית – ועבדה בלוח זמנים מאיים ולוחץ. אלא שאז פרץ נגיף הקורונה וכשנודע כי האולימפיאדה מבוטלת, מיהר מאמן הנבחרת שני הרשקו להכניס אותה לניתוח בברך שהשבית אותה לתשעה חודשים, אבל לא מנע ממנה לחזור בזמן כדי לנצח בקרבות רבים ולהשיג את הקריטריון לטוקיו.
"מה שקרה לנו זה טירוף. זה היה יום מאוד ארוך", סיפרה שריר כאן בטוקיו. "הצלחנו להביא מדליה אחרי שבוע מאוד קשה. כולנו בג'ודו היינו מאוד מאוכזבים. ידענו שיש לנו עוד הזדמנות אחת להתעלות על עצמנו ולהביא את המדליה לישראל ולענף שלנו".
זו המדליה הכי משמעותית של שריר כמובן, אבל גם לפניה אין לה עדיין הישגים גדולים ברזומה. "אני עדיין מאוד צעירה, רק בת 21", היא מזכירה. "יש לי עוד הרבה מה להשיג. המדליה הזו היא לא הסוף. אני רק התחלתי".
מה דעתך על הכתבה?