אלכס שטילוב: "מהשנייה הראשונה ראיתי ילד שלא מפחד לחלום"

בין עשרות מקבלי הפנים, שחיכו הבוקר (שלישי) לארטיום דולגופיאט בנמל התעופה בן גוריון, בלטה במיוחד דמותו של אלכס שטילוב.

רק לפני עשרה ימים, שטילוב עוד התחרה בטוקיו והודח במוקדמות. פורץ הדרך של ההתעמלות הישראלית, שהיה הראשון לזכות באליפות אירופה ולהעפיל לגמר אולימפי, הבין שחלום המדליה האישי שלו נגוז – אבל היה חשוב לו לבוא ולפרגן לממשיך דרכו.

"כשאלוף אולימפי מגיע לישראל, אי אפשר להחמיץ אירוע כזה", אמר שטילוב לספורט1. "מבחינתי, זה היה מובן מאליו שאגיע לכאן, לחבק את המאמן סרגיי וייסבורג ואת ארטיום, ולהיות עם הילדים שמתאמנים ויהיו דור העתיד של הענף הזה".

עצם הגעתו של שטילוב (34) לטרקלין בטרמינל 1 המחישה כמה מילותיו כנות, וכמה הוא שמח באמת בשמחתו של דולגופיאט. בזמן שהמתין לנחיתת חברו, הוא שוחח עם המתעמלים הצעירים והנרגשים, אחז בצופר אוויר ואחר כך גם בבקבוק שמפניה, שאותו תיכנן לפתוח יחד עם מדליסט הזהב הטרי. לבסוף, הוא היה בין הראשונים שקפצו על חתן השמחה וחיבק אותו.

"אני מאוכזב מעצמי שלא הצלחתי לעלות לגמר, אבל סמכתי על ארטיום", סיפר שטילוב על תחושותיו מהימים האחרונים. "אמרתי לו לפני הגמר שלא ידפוק חשבון לאף אחד, כי הוא הכי טוב מכל המתחרים והוא יודע להתעלות ברגע האמת. את זה בדיוק הוא עשה".

כשדולגופיאט מדבר על שטילוב, הוא משתמש במונחי הערצה. האלוף לשעבר מסביר כמה עמוק הקשר ביניהם: "ליוויתי אותו מהרגע הראשון שהוא עלה לארץ. למחרת הוא כבר התייצב באולם ההתעמלות, ממש כמו שאני עשיתי. הוא היה בן 12, ומהשנייה הראשונה ראיתי ילד קטן עם רצון וחשק לעבוד קשה, להצליח ולהתקדם כל הזמן. הדבר הכי גדול אצלו זה שהוא לא פחד לחלום".

ומה לגבי העתיד של שטילוב עצמו? לפריז 2024 הוא כנראה כבר לא יגיע, אבל הוא לא ממהר להכריז על פרישה. "בינתיים אני בחופש עם המשפחה, מקדיש לה את הזמן ומנצל את ההזדמנות לנוח. אחר כך נראה".