שני המאמנים היו על המגרש כשזה קרה. הם זוכרים היטב את הדרמה העצומה ב-17 בנובמבר 1993 בפארק דה פרנס של פאריס, כאשר אמיל קוסטאדינוב נעץ סכין בלב האומה הצרפתית. דידייה דשאן אחז את ראשו כלא מאמין, ומנגד צהל פטאר חובצ'ב עם חבריו שחגגו את אחת הסנסציות הגדולות ביותר בתולדות מוקדמות המונדיאל. הערב הם נפגשים שוב (21:45, ספורט2), בחלוף 24 שנה, ודשאן חושש מאוד משחזור תסריט האימים.
במחזור הנעילה של מוקדמות מונדיאל 94 הייתה זקוקה צרפת לתיקו בלבד נגד הבולגרים. למעשה, העסק היה אמור להיסגר חודש שלם קודם לכן עם ניצחון על ישראל – משימה קלה מאוד על הנייר מבחינת הנבחרת של ז'אן פייר פאפן ואריק קנטונה. כולם יודעים איך זה נגמר. רונן חרזי, איל ברקוביץ' וראובן עטר חוללו הפתעה מרעישה עם 2:3 בלתי נשכח, והלחץ האמיר. ציפיות האוהדים עדיין היו בשמיים, וזה גרם לאי נוחות אצל המאמן ז'ראר הוייה. החבורה בכחול התייצבה למבחן הגדול עם ברכיים רועדות.
הבולגרים האמינו בעצמם, ולא היה להם מה להפסיד. היה זה דור הזהב שלהם, עם חריסטו סטויצ'קוב במלוא הדרו, עם הפליימייקר הקסום קראסימיר באלאקוב, ועם צוות מסייע נפלא שכלל את השוער המעולה בוריסלאב מיכאילוב, טריפון איבנוב האימתני במרכז ההגנה, יורדן לצ'קוב המקריח והבלתי נלאה בקישור, זלאטקוב יאנקוב האלגנטי, וגם קוסטאדינוב הזריז ולובוסלאב פנב החסון בחוד. המאמן דימיטאר פנב העלה הרכב התקפי מאוד, וסטויצ'קוב העיר בדיעבד: "הצרפתים היו מפוחדים. ידענו זאת, וביססנו את הטקטיקה שלנו בהתאם. הם שיחקו על תיקו ולא ניסו לנצח. לכן לא הגיע להם לעלות".
האבחנה הזו לא מדויקת לגמרי. בדקות הראשונות דווקא תקפה צרפת ללא הפסקה ושלטה במרכז המגרש. קאנטונה העלה אותה ליתרון, וחגג עם האוהדים בפוזה שחצנית אופיינית. הוא כבר ראה את עצמו בגביע העולם. 5 דקות בלבד לקח לקוסטאדינוב על מנת להשוות, והנבחרות ירדו להפסקה ב-1:1. במחצית השנייה, סטויצ'קוב זכר את התסריט היטב. מטרת הנבחרת הביתית הייתה לשמור על התוצאה, והיא שילמה על כך ביוקר, בעיתוי האומלל ביותר שאפשר להעלות על הדעת.
השעיר לעזאזל היה דויד ז'ינולה. כוכב פריז סן ז'רמן נכנס בדקה ה-68 במקום פאפן למרכז המגרש, באצטדיונו הביתי, בעיקר על מנת להחזיק את הכדור. בדקה ה-90, כאשר הצרפתים כבר ספרו את השניות האחרונות לפני שריקת הסיום המיוחלת, הוא ניצב ליד דגל הקרן, והחליט להגביה את הכדור רחבה במקום לבזבז את הזמן. ההגבהה הייתה חזקה ולא מדויקת, ובולגריה יצאה למתפרצת מהירה. לובו פנב גדול הממדים שלח להפתעת כולם כדור עומק מדוד נפלא לקוסטאסינוב, והסקורר הדהים את אירופה. הוא לא ספר את אלן רוש במאבק על הכדור, התעלם מלורן בלאן שניסה לחסום אותו בגלישה נואשת, ושלח בעיטה אדירה לרשת של ברנאר לאמה.
הוייה, במפגן מדהים של חוסר לויאליות, העז להפיל את התיק הישר על ז'ינולה. "הוא ירה טיל ללבבות האוהדים וביצע פשע נגד הנבחרת", אמר המאמן. בכך הוא חיסל את הקריירה הבינלאומית של הכוכב המוכשר. ז'ילונה, על אף שזהר בפרמייר-ליג במדי ניוקאסל וטוטנהאם, מעולם לא שיקם את מעמדו במולדת, ולבסוף אפילו תבע את הוייה בגין לשון הרע – והפסיד. ואולם, לא רק הוא נשאר עם הצלקת. למרות ההצלחות הגדולות שהגיעו בהמשך, כולל הזכייה במונדיאל ב-1998 וביורו 2000, טראומת בולגריה ממשיכה לחיות ולהשפיע עד עצם היום הזה. גם כרבע מאה מאוחר יותר, המחשבה על קוסטאדינוב גורמת לצמרמורת אצל כל שחקן ואוהד.
דשאן היה הוגן הרבה יותר מהוייה אחרי הפיאסקו, והאשים את כולם במידה שווה. "עשינו צחוק מעצמנו", אמר האיש שהניף בהמשך את גביע העולם כקפטן. כמאמן, הוא נחוש לא לחזור את טעויות העבר, והיה מאושר להביס את בולגריה 1:4 בסטאד דה פראנס לפני שנה. הוא גם יכול להתנחם בכך שהמצב לא זהה ל-1993, והתסריט יהיה בכל מקרה שונה, אבל יש גם נקודות דמיון אשר קשה להתעלם מהן.
כמו ב-1993, שבדיה היא היריבה הנוספת בבית. אז היא סיימה במקום הראשון בדרך לגביע העולם, אבל שתי נבחרות העפילו. עכשיו יש רק כרטיס ישיר אחד, והסקנדינבים עשויים לסיים שוב בפסגה אם צרפת תמעד נגד בולגריה. כמו ב-1993, צרפת היתה יכולה להתקרב מאוד להגשמת החלום כבר חודש קודם לכן, אבל לוקסמבורג נכנס לתפקיד ישראל וסחטה תיקו 0:0 מטורף בפריז. היא אפילו היתה קרובה לנצח בדקות הסיום, סטייל רוני רוזנטל ועטר. וכמו ב-1993, אין לבולגריה מה להפסיד. הזכרונות בהחלט פועלים לטובתה.
אז נכון, מדובר הפעם במשחק חוץ, ולבולגריה גם אין סיכוי ממשי לעלות – היא בעיקר תעשה טובה גדולה לשבדיה אם תיקח את הנקודות, ותועיל גם להולנד. נכון גם שאין בסגל הבולגרי אף שחקן שמתקרב ברמתו לסטויצ'קוב, קוסטאדינוב, באלאקוב ולצ'קוב. אבל חובצ'ב בהחלט כאן, חולם בגדול על הספסל. והוא יודע היטב כי בולגריה מעולם לא הפסידה בבית לצרפת. הסטטיסטיקה הזו מדהימה בכל קנה מידה – יש להם 6 ניצחונות ותיקו ב-7 משחקים. וצרפת כבר הפגינה לוזריות כאשר טעות ביזארית של הוגו לוריס העניקה לשבדיה נצחון 1:2 בסטוקהולם בזמן פציעות ביוני. תערבבו את הכל ביחד, ותקבלו סיר לחץ גדול מאוד עבור דשאן וחניכיו. מעניין אם ז'ינולה יצפה בו.
מה דעתך על הכתבה?