אז מה למדנו מזכייתה של מכבי תל אביב בגביע ווינר? במשפט אחד – עומק יש, אווירה שונה לחלוטין יש, איכות עדיין לא ממש.
וקצת יותר בהרחבה – הצהובים עברו בהצלחה מבחן לא פשוט בדמות שלושה משחקים בחמישה ימים ללא אף מוביל כדור טבעי. בהיעדרם של פייר ג'קסון, נוריס קול ודיאנדרה קיין, הוכיחו הגארדים האחרים של מכבי ת"א שיש למאמניהם על מי לסמוך, כשמייקל רול מפגין איכויות של שחקן עם המון שכל וקלאס, יובל זוסמן מראה שמדובר בקלעי אמיתי עם טעם של פעם, ועם דמיון לטל בורשטיין שלא מסתכם בפן החיצוני בלבד, ואילו תופעת הטבע ששמה ג'ון דיברתולומיאו ממשיכה להתעצם בכל פעם שהבחור הסופר חיובי הזה דורך על הפרקט.
מרשימה לא פחות הייתה הופעתו של דשון תומאס אמש, כשכאן כבר מדובר בבשורה של ממש מבחינת נבן ספאחיה. אם יש שחקן שיכול להפוך כרגע לראשון בין שווים בסגל הצהוב (לפחות עד שהפצועים יחזרו לעניינים) הרי שזהו תומאס. מכיוון שמדובר בבחור די קפריזי, חשוב מבחינתו של ספאחיה שיהיה מרוצה בנקודת הזמן הנוכחית בה הנקודות שלו קריטיות.
רול מעל כולם. יספיק ליורוליג? (עדי אבישי)
מי שעדיין מתקשה למצוא את מקומו הוא כארם משעור, שייאלץ כנראה לבלות דקות רבות על הספסל עם חזרתם של השלושה, בעיקר במשחקי היורוליג. גם בגזרת הגבוהים לא התקשו אלכס טיוס (המצוין) וחבריו לשלוט מתחת לסלים, אך ברור כי מה שהספיק מול אוסמן דראמה החלש ושאר שחקני הפנים של עירוני נהריה לא יספיק מול הסנטרים של היורוליג. ארט פראחובסקי נראה מנותק לחלוטין מסביבתו, ג'ונה בולדן מראה ניצוצות של שחקן עם המון כישרון אך הבוסריות שלו עלולה לעלות לקבוצתו ביוקר, ואילו איתי שגב ובעיקר ג'ייק כהן לא מפגינים בינתיים יכולות שיקנו להם דקות משחק רבות.
האווירה בקבוצה נראית רגועה וחיובית, בעיקר ביחס לשגעת ולאווירת הנכאים של השנתיים הקודמות, אך גם למאמן רגוע כמו ספאחיה לא יהיה קל לשמר אותה בימים הפחות נעימים. ושלא יהיה ספק – הימים האלה עוד יגיעו. מכבי תל אביב מודל 2017/8 נראית קבוצה חזקה יותר, עמוקה יותר ובעיקר בריאה יותר מזו של השנים האחרונות, אך היא עדיין תזדקק להרבה יותר בכדי להצליח גם בזירה האירופית. היא תזדקק ליכולות קבוצתיות גבוהות (והרי לשם כך נבנתה השנה קבוצה רוחבית נטולת שמות מפוצצים), וגם לאותו ניצוץ של גאוניות מקצועית, אותו יצטרכו לספק ג'קסון, קול ותומאס. ימים יגידו אם יוכלו.
ומה למדנו באופן כללי מהטורניר, שלושה ימים לפני פתיחת העונה? במשפט אחד – מה שהיה הוא פחות או יותר מה שיהיה. גם העונה נקבל כנראה ליגה צמודה, כשצמד הגדולות צפויות לשמוט לא מעט משחקים בדרך. שתיהן בגלל התרכזותן במסגרת האירופית, הצהובים בשל אותן בעיות שהזכרתי ואילו הפועל ירושלים עקב בעיות אגו שעלולות להתעורר בקבוצה, וחסרונו המשמעותי מאד של טרנס קינסי.
הפערים בין השתיים ליריבותיהן אומנם נראים על הנייר גדולים יותר העונה, אבל מי היה מאמין לפני שנה שהפועל אילת והפועל חולון תסיימנה את העונה הסדירה במקומות הראשונים, ושמכבי חיפה תעפיל לגמר הפלייאוף? הפועל תל אביב וחולון נראות כמועמדות ללכת רחוק העונה, כשגם לבני הרצליה, נהריה והפועל גלבוע/גליל יהיה מה למכור בזכות היציבות החשובה בגזרת הצוות המקצועי.
אריק אלפסי. מה שהיה הוא שיהיה (עדי אבישי)
סביר להניח שגם מהעונה הזו לא תבוא הבשורה הגדולה לכדורסלן הישראלי, שייאלץ להסתפק בפירורים בליגה הנשלטת על ידי זרים ומוצפת במתאזרחים. אמש למשל היו הישראלים של נהריה ומכבי אחראים על פחות מ-20% מהנקודות שהושגו במשחק, נתון שחזר על עצמו פחות או יותר גם במשחקים אחרים ולצערנו יחזור שוב גם בליגה עצמה. שוב נחווה העונה המון מתח ומשחקים צמודים, שוב נהנה מביצועיהם של זרים איכותיים ושוב נתעצבן מהשריקות של השופטים (לא ממש באשמתם לנוכח השינוי בחוק הצעדים, שלא ממש ברור כמעט לאף אחד, ולבעייתיות בחוק העבירות הבלתי ספורטיביות). מי ייתן ולצד הטבלה הצמודה וההטבעות המרשימות נזכה גם לחזות בהתפתחותם של כמה מהשחקנים הישראלים הצעירים המבטיחים, ובעיקר בהפיכתו של יובל זוסמן הכל כך מוכשר לדבר הבא בכדורסל הישראלי, וכבר העונה.
מה דעתך על הכתבה?