אם מישהו היה אומר לנו לפני פתיחת העונה שמכבי תל אביב והפועל אשקלון יגיעו למחזור השישי עם מאזן שערים זהה, היינו מפקפקים ברצינות בשפיותו. אבל שפיות לחוד ומציאות לחוד.
מכבי תל אביב הגיעה לאשקלון אחרי שבוע מוזר משהו. שבוע שבו קיבלה הרבה מחמאות, אבל סיימה שני משחקים ללא שערים. הראשון, מול מכבי חיפה, שבו הפגינה דומיננטיות מרשימה גם כשהייתה בעשרה שחקנים, והשני, בליגה האירופית מול ויאריאל, שגם בו נראתה טוב לפרקים ארוכים מול יריבה איכותית.
מכבי ביצעה שני שינויים מההרכב שפתח נגד מכבי חיפה. הראשון כפוי, איתן טיבי במקום טל בן חיים המורחק, והשני בחלק הקדמי, כשניק בלקמן הועדף על פני אלירן עטר בכנף ימין. מכבי שוב פתחה במערך של 4:2:1:3, עם שרן ייני וחוסה רודריגס בקישור האחורי כשכריסטיאן באטוקיו לפניהם.
מקלארן ודני פויאטוס במקום קרויף. חילופים חברתיים ולא מקצועיים (דני מרון)
במחצית הראשונה, אשקלון התגוננה מאוד נמוך, בשלבים מסוימים שחקני הכנף שלה, רמזי ספורי וטל איילה, יישרו קו עם רביעיית ההגנה והמערך נראה כמו 6:3:1. הצהובים מצידם, תקפו בעיקר מכיוון אגף שמאל, כשרודריגס, שיצא מהקישור שמאלה להתחיל את ההתקפות, שחרר קדימה את אופיר דווידזאדה ודחף את בלקמן למרכז.
בצד השני, יובל שפונגין לא יצא קדימה, עומר אצילי נמשך למרכז וגם ייני לא היה מעורב מספיק בהנעת הכדור. אם נוסיף לאלו את העובדה שבאטוקיו לא מוצא את עצמו בעמדה גבוהה וכמעט ולא עושה תנועות לעומק, נבין למה סגנית האלופה, למרות שליטה אבסולוטית במגרש, לא הצליחה לפרק את המערך הצפוף של יובל נעים וכמעט ולא הגיעה למצבים ליד השער של דלה איינוגבה במשחק הפתוח (השער והקורה של ייני הגיעו אחרי קרנות).
במחצית השנייה, האשקלונים ניסו ללחוץ גבוה, מה שיצר פערים בין החוליות שלהם ונתן הרבה שטחים, בעיקר לאצילי לתקוף את ההגנה. באחת מהתקפות המעבר הראשונות, ניצל אצילי שליחת יד עקב עמידה בזווית לא נכונה של טל מכלוף, כדי לסחוט פנדל שאותו הוא תרגם לשער השני.
מאותו רגע, המשחק השתנה מבחינת מכבי. בעוד שנעים המשיך להאמין ועשה חילופים התקפיים, שהעיקרי שבהם, העברת איילה הנהדר מהכנף לקישור והוספת שני שחקני התקפה בדמותם של יוסיפ איבנצ'יץ' ושון מלכה, הצוות המקצועי של האורחת עשה חילופים יותר חברתיים מאשר מקצועיים. ברק יצחקי, ששנים לא תפקד כחלוץ מטרה, החליף את וידאר קיארטנסון, בהחלטה תמוהה. ראשית, קיארטנסון הוא שחקן ללא תחליף במכבי מבחינת האיכות שלו ליד השער, ושנית – דווקא בצורה בה המשחק התפתח – כשאשקלון שלחה הרבה שחקנים קדימה, הסבירות שקיארטנסון היה מבקיע בסופו של דבר היתה גבוהה. גם הכניסה של אבי ריקן וטינו סושיץ' עיקרה לחלוטין את התקפות המעבר של הצהובים. השאננות הזאת חלחלה מהספסל גם למגרש והמארחת הצליחה לחזור למשחק בצורה מדהימה ולחלץ נקודה.
באטוקיו. לא מוצא עצמו בעמדה גבוהה (אריאל שלום)
התחושות לגבי מכבי ת"א הן אמביוולנטיות. מחד גיסא, הקבוצה נראית בהרבה דקות כפיזית והחזקה בליגה. יש לה את השוער הטוב בארץ, ההגנה יציבה, הקישור טכני ואגרסיבי גם אם לא מגוון מספיק התקפית, והחלק הקדמי מאפשר הרבה אופציות לג'ורדי קרויף וסטיב מקלארן. מאידך, מכבי לא מצליחה לנצח משחקים שבהם היא סופר דומיננטית ומבצעת שגיאות לא מחוייבות בהגנה דווקא מהשחקנים המנוסים ביותר שלה – בן חיים, טיבי וייני. יהיה מעניין לראות איך היא תחזור מפגרת הנבחרות, לתחושתי, למרות איבוד הנקודות, הם בהחלט בכיוון הנכון.
המוליכה מעיר הבירה, בית"ר ירושלים, יצאה לעכו, לאחד המשחקים הטעונים בכדורגל הישראלי נגד בני סכנין. בית"ר עברה כרגיל עוד שבוע מעניין כשהביאה את בני בן זקן מעפולה לשמש כמאמן ראשי, כשגיל לבנדה הופך לעוזר מאמן בעל סמכויות נרחבות.
על כר הדשא, למרות שספגה שער מוקדם (נאיביות בכדור חוץ), סיפקו הצהובים-שחורים את אחת המחציות הטובות ביותר שלהם העונה. סכנין עלתה ב-5:3:2 ובית"ר ניצלה את זה עד תום. האגפים של סכנין היו פרוצים לחלוטין מכיוון ששלישיית הקישור לא הצליחה לכסות את רוחב המגרש. בנוסף, ז'אורזיניו ניצל את הפערים בין המערכים של האקסית והגיע שוב ושוב עם הפנים לקו ההגנה שנמשך לאחור. אם נוסיף לזה משחק הגנה נוראי של עלי עותמאן ויכולת אישית נהדרת של החלק הקדמי של האורחת, נקבל מחצית שהייתה צריכה להסתיים ביתרון של שלושה שערים לחובת הקבוצה הביתית ובאורח נס הסתיימה בשוויון.
שחקני בית"ר המאוכזבים. היו צריכים להוביל בגדול כבר במחצית (ערן לוף)
פליקס נעים עשה את השינוי המתבקש בתחילת המחצית השנייה, עבר ל-5:4:1, מה שחיזק את האגפים ולמעשה שינה את המשחק. סכנין התייצבה הגנתית, צמצמה מרחקים, ביטלה את משחק האגפים של בית"ר וניצלה שתי טעויות קשות בהגנת יריבתה על מנת להכריע את המשחק.
משחק ההגנה של הבית"רים במחצית השנייה היה קטסטרופלי. השער של עותמאן היה פשוט מביך. שחקני ההגנה בהו באזולאי שהתנהל עם הכדור לאיטו באגף, כשהם שוכחים שהם צריכים לשמור על שחקני סכנין. עותמאן ראה כי טוב, עשה תנועה לפינה הרחוקה ומצא את עצמו בודד מול סתיו שושן חמישה מטרים מהשער.
גם אחרי תחילת העונה הנהדרת של בית"ר ירושלים, היה ברור שבסגל הזה, היא לא תוכל לאיים ברצינות על האליפות. העובדה שלא הובא תחליף לחסוס רואדה השאירה קו הגנה בעייתי מאוד. אם נוסיף לכך את השינויים התכופים על הקווים, העובדה שלא ברור מי קובע מה, או שכן ברור (התמונה של מנהל הקבוצה משוחח בטלפון מאחורי גבו של המאמן אומרת הרבה), נבין למה מקום רביעי בסיום העונה, יהווה השג יפה ועונה מוצלחת.
ואי אפשר לסיים בלי מילה על מכבי נתניה, שמספקת פתיחת עונה מרגשת, עם שחקן אחד, שפשוט מתפוצץ על המגרש. דיא סבע, עם תשעה שערים אחרי שישה מחזורים ודומיננטיות התקפית שמזכירה אחד, מספר 7 בצהוב כחול שעזב לסין לפני שנתיים. אז נכון, זה לא נתניה ועוד 15 אבל לפחות כרגע, עם כל הכבוד להפועל חיפה, ויש הרבה כבוד, נתניה היא הקבוצה הכי טובה בליגה.
הקבוצה הטובה בליגה. מכבי נתניה חוגגת 0:4 על מכבי פ"ת (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?