"לבראל יש עוצמות בגוף. רק שאלוהים ייתן לו קצת פוש"

"הגענו לגיל נוער. בראל היה בערך בן 17 ואז הוא בא אלי ואמר לי: 'עופר, החלטתי ללכת לקרבי בעוד שנה. אני עוזב את הכל ומקדיש את החיים להכנה לצבא. אני רוצה לעשות שירות משמעותי'", עופר ראובן לוקח נשימה עמוקה. כבר יומיים הוא בקושי מתפקד. כל פעולה שהוא עושה, הוא חושב על החניך שלו. רוצה להרים טלפון, אבל חושש. חשב לנסוע דרומה לבאר שבע, אבל קצת מפחד. יומיים עברו מאז ראה במוצאי שבת כשהיה כבר במיטה בדרך לישון את התמונה של החייל בראל חדריה שמואלי על צג הטלפון שלו ופניו נפלו.

"אפילו לא הסתכלתי מה רשום בידיעה שקפצה לי על המסך של הטלפון הסלולארי", הוא נזכר. "רק ראיתי את הפנים היפים של בראל וזה הספיק לי. צעקתי לאשתי משהו והיא ממש נבהלה. אמרתי לה שזה בראל, שהיה שחקן שלי במכבי יפו. לא צריך להגיד לך שכבר לא היה לנו לילה. אשתי היא גם מתחזקת בדת, אז היא הלכה לקרוא תהלים להחלמתו. אני כבר יומיים לא ממש מתפקד".

מאז שבת שוכב החייל בראל חדריה שמואלי במחלקת טיפול נמרץ במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע ונלחם על חייו. הרופאים מגדירים את מצבו אנוש. שני ניתוחים עבר מאז נורה על גבול רצועת עזה על ידי מחבל שהתקרב לגדר ללא הפרעה וניצל פתח קטן בחומה כדי לפגוע בבראל מטווח קצר. עוד בטרם הוסקו המסקנות די ברור כי היה כאן מחדל. המפגינים הפלסטיניים ובתוכם גם מחבלים עם כלי נשק, שאחד מהם פגע בבראל, התקרבו לגדר בקלות וללא הפרעה. עכשיו מתפללים כולם, על פי בקשת הוריו, שבראל יתעורר ויחזור לחיים.

המסלול של בראל חדריה שמואלי יכול היה להיות אחר. "הוא היה שחקן מצוין בנערים איתנו", נזכר בלם מכבי תל אביב מייקל צ'ילאקה שמושאל לבית"ר תל אביב בת ים. "שיחקנו יחד בנערים ג' במכבי יפו ולקחנו את אליפות המחוז. זו היתה קבוצה מצויינת. בראל היה שחקן מצוין. באמת. שחקן כנף מהיר שכבש הרבה שערים. הוא הגיע ליפו מראשון לציון בעקבות חבר שלו רביד אלמוג שסחב אותו מרמת אליהו אלינו. בראל היה מישהו שלא פיספסת בחדר ההלבשה. מצחיק, חקיין אדיר אבל גם כדורגלן מצוין. הוא יכול היה להתפתח בשקט לשחקן בוגרים. היה לו הכל".

עופר ראובן כבר שנים משמש כמנהל המקצועי של מחלקת הנוער במכבי קביליו יפו וגם מאמן קבוצת הנוער של המועדון. אחרי ששיחק במשך שנים בשביל יפו והעלה אותה ליגות כמאמן הבוגרים בתחילת דרכה המחודשת, הוא החליט לרדת למחלקת הנוער והתלבש על הקבוצה בה שיחק גם בראל. "אלה היו ילידי שנת 2000. שנתון נדיר ובראל היה ביניהם. חלק מהילדים משחקים היום בבוגרים של יפו, חלק נמכרו כמו צ'ילאקה. קבוצה מאוד מוכשרת. בראל הגיע אלי קצת באיחור לנערים ג' אבל היה איתנו שלוש שנים עד שהחליט לפרוש לטובת הצבא".

ניסית לשכנע אותו להמשיך בכדורגל?

"אמרתי לו שהוא פוטנציאל וכדאי לו לנסות להמשיך, אבל הוא אמר שהוא כל כך רוצה לשרת בצבא בקרבי. הוא ידע מה הוא רוצה ואי אפשר היה להזיז אותו. לא היה טעם. הקשר שלנו באמת היה מיוחד. הסעתי אותו לא מעט איתי לראשון לציון אחרי האימונים כי זה היה על הדרך שלי הביתה. הוא היה משתף אותי בהרבה דברים אישיים. גם עם אימו הייתי בקשר טוב ודיברנו הרבה על בראל".

איזה פוטנציאל היה לו בכדורגל?

"הוא היה גברי. אחד שלא מפחד מהמשחק. יש שחקנים יותר מוכשרים ממנו מבחינת הטכניקה, אבל לא גברים כמוהו. הוא הזכיר קצת את אלון חזן. על הקו, מהיר, חזק. בנוי טוב. גבוה וחסון. גם ילד יפה".

ואז נפרדת ממנו ולא התראיתם כל השנים?

"ממש כך. ארבע שנים לא ראיתי אותו. שמעתי שהוא התגייס לקרבי וקיוויתי שהכל יהיה בסדר איתו עד הידיעה הזו שקפצה לי לפלאפון. יש לי צמרמורת כשאני מדבר עליו. ברגע שראיתי את התמונה שלו על המסך, הרגשתי כאילו יורים בי. אני עדיין בשוק. הכרתי הרבה ילדים בתפקיד שאני עושה כבר הרבה שנים. בראל זה לא מישהו ששוכחים, כי הוא היה ילד מאוד מיוחד. כריזמטי.

"שתבין, טסנו פעם לטורניר בברצלונה והוא עשה חיקויים שלי והצחיק את כל הנערים. הרשיתי רק לו לעשות עלי צחוקים כאלה כי הוא היה כל כך מיוחד ועשה את זה בחן כזה גדול. מה יש להגיד עכשיו? רק שייצא מזה. שאלוהים יהיה איתו. אני בטוח שאם יש אפילו אחוז אחד של סיכוי שבראל ייצא מזה, הוא יצליח לעמוד בזה. אם יש מישהו שיכול לצאת מכדור כזה שנורה בראש, זה בראל. יש לו לב מאוד גדול. יש לו עוצמות בגוף. רק שאלוהים ייתן לו קצת פוש".

באולם הספורט גן נחום בראשון לציון התכנסו אמש רבים להתפלל יחד להחלמת בראל. הוא התגורר בבאר יעקב, אבל למד בתיכון גן נחום בראשון לציון. רביד אלמוג, חברו הקרוב של בראל, היה עם כולם אחרי שחזר מבית החולים. "בראל היה מספר אחת בכל מקום", סיפר אלמוג שמשחק היום בבני לוד בליגה א'. "הכי מיוחד, הכי מצחיק, הכי גבר. הוא היה שחקן מצוין".

למה הוא לא נתן לעצמו צ'אנס?

"הוא רצה לעשות שירות קרבי. שירות משמעותי. הוא אהב את הארץ. הוא עשה מכינה והתכונן ובסוף מה יצא? כואב הלב ועצוב. אבל אני מאמין שיהיה טוב והוא ייצא מזה. אין אחד שהכיר את בראל ולא התאהב בו. כולנו מחכים שיחזור אלינו".