השנים האחרונות ב-NBA מאופיינות במעברים תכופים של כוכבים, בעיקר כדי ליצור קבוצות-על. הקיץ הזה פחות עמוס. עד כה רק ראסל ווסטברוק וקייל לאורי, שני כוכבים מסדר גודל משני, הצטרפו לצמדי הכוכבים בלייקרס ובמיאמי. לקראת פתיחת העונה נותרו כמה שחקנים, בכירים יותר או פחות, שהסיטואציה שלהם נראית נזילה. בעוד שלא נראה שמישהו מהם הולך לפתוח את העונה בקבוצה אחרת, סביר להניח שלפחות חלקם יעברו בטרייד במהלך העונה, מה שייצור סיטואציות חדשות ומסקרנות.
דמיאן לילארד
הכוכב של פורטלנד סיפק הקיץ את הדוגמה הטובה ביותר לבלבול ומסרים סותרים. לאחר ההדחה מול הרכב חסר של דנבר בסיבוב הראשון, לילארד החל להביע מרמור לגבי תהליך בניית הקבוצה הנוכחית של הבלייזרס וחוסר היכולת שלה לעלות מדרגה מקבוצת פלייאוף ראויה לקונטנדרית. מי שכבר נראה היה כמו מועמד רציני להיות הסופרסטאר הנדיר שמעביר את כל הקריירה באותה הקבוצה, הפך פתאום למועמד מוביל לטרייד. אבל בהמשך הקיץ דיים לקח צעד אחורה והבהיר שהוא מחויב למועדון, למרות שההנהלה לא ביצעה שינויים משמעותיים שניתן היה להבין שמבחינתו הם הכרחיים. שחקן המאני טיים הבכיר ב-NBA כבר בן 31, וחתום לפחות לעוד שלוש שנים בקבוצה שקשה לראות אותה נאבקת ברצינות על אליפות בשנים האלה.
פורטלנד כן עשתה הקיץ שינוי על הקווים, טרי סטוטס מפנה את מקומו לאחר שנים ארוכות לצ'ונסי בילאפס המסקרן. ממש בימים האחרונים הבלייזרס לקחו גם חלק בטרייד שהביא לקבוצה את לארי נאנס, מה שנראה כמו מהלך מוצלח מאוד של ניל אולשיי. נאנס הוא שחקן מגוון מאוד שייתן לבילאפס אופציה להרכבים גבוהים ונמוכים ויש לו פוטנציאל להיות רול פלייר אידיאלי בקבוצה גדולה. לפעמים מאמן חדש ורול פלייר מדויק זה כל מה שצריך כדי לקחת קבוצה מוכשרת את הצעד הנוסף קדימה, ניתן לדמיין את פורטלנד הנוכחית עושה את הצעד הזה, אבל נדרש לכך תסריט אופטימי מאוד. אם זה לא יקרה, הקיץ הבא יהיה לא קל מבחינת הבלייזרס, כי יוסוף נורקיץ' ורוברט קובינגטון, שני שחקני חמישייה חשובים מאוד עם חוזים נוחים מאוד, יסיימו חוזה ויהיו שניים מהשחקנים החופשיים האטרקטיביים בליגה.
אין ספק שאולשיי מחויב כרגע רק לבניית קבוצה כמה שיותר טובה סביב לילארד וסי ג'יי מקולום, אבל פתיחה לא טובה של העונה עשויה להוביל לצעדים דראסטיים. טרייד על מקולום, תמורת שחקן שפחות דומה באיכויות שלו ללילארד, הוא כנראה הקלף האחרון לפני הוויתור על דיים עצמו. אין כמעט סיכוי שפורטלנד תוותר על לילארד ללא בקשה מפורשת של הכוכב עצמו, אבל בקשה כזאת יכולה להגיע בחודשים הקרובים. דיים הוא לא ג'יימס הארדן, הוא לא יגיע לפתיחת האימונים ויעשה בלגאן, אבל דווקא בגלל זה צריך לקחת מאוד ברצינות את הבעת התסכול הפומבית שלו הקיץ, זה לא צעד של מה בכך עבורו. יכול להיות שזו הכנת הקרקע לבקשת עזיבה, שאם תגיע במהלך העונה תתסיס את המועמדות לתואר שינסו לעשות הכל כדי להשיג אותו.
בראדלי ביל
פורטלנד יכולה להתנחם בכך שלילארד חתום לטווח ארוך, וגם אם יעבור עוד שנה-שנתיים עדיין ניתן יהיה לקבל תמורתו חבילה משמעותית מאוד. זה לא המצב של וושינגטון עם בראדלי ביל. הכוכב של הוויזארדס מסיים, מעשית, חוזה בקיץ הבא (יש לו אופציה לשנה נוספת שהוא צפוי לוותר עליה). טומי שפרד היה שמח להחתים את ביל על חוזה ארוך טווח כבר הקיץ, אבל לשחקן עדיף לחכות לקיץ הבא, כי אז יהיה לו ותק של עשר שנים בליגה שיאפשר לו לחתום על חוזה גדול יותר לחמש שנים. הבעיה היא, שמבחינת וושינגטון זה אומר לתת לו לסיים חוזה ולקוות שהוא לא יעזוב ללא תמורה.
כמו במקרה של לילארד, גם כאן לשאלה האם וושינגטון מסוגלת לבנות קבוצה גדולה סביב ביל יהיה משקל מכריע. ואם לבלייזרס לפחות יש קבוצת פלייאוף טובה, לוושינגטון כרגע יש סגל שבכלל לא בטוח ששווה פלייאוף במזרח המתחזק. ספנסר דינווידי הוחתם על תקן התקווה הגדולה לכוכב משני, אבל הוא מגיע אחרי פציעה ארוכה ובקריירה שלו הייתה רק עונה אחת בה סיפק מספרים שיכולים להצדיק את התקווה הזו. למאמן החדש ווס אנסלד ג'וניור יהיו שניים-שלושה שחקנים ראויים בכל עמדה, אבל פרט לביל אף אחד בסגל הוא לא יותר משחקן ממוצע לעמדה שלו בשלב הזה בקריירה. התסריט האופטימי הריאלי של הוויזדארס הוא של קבוצת פלייאוף שמסוגלת לתת פייט בסיבוב הראשון, לא יותר, וזו לא סיטואציה שאמורה לשכנע סופרסטאר להתחייב לכל שיא הקריירה שלו עבורה.
בשנים האחרונות טריידים על כוכבים בסדר הגודל של ביל סידרו לכמה קבוצות את העתיד, לכן לאבד אותו ללא תמורה בקיץ תהיה מכה קשה עבור וושינגטון ושפרד. מכיוון שיהיו מעט מאוד קבוצות עם מקום מתחת לתקרת השכר, סביר להניח שהקבוצה שתחתים אותו תזדקק לסיין אנד טרייד שיאפשר לוויזארדס לקבל משהו בתמורה, אבל התמורה הזו תהיה הרבה יותר דלה ממה שניתן לקבל בטרייד הקיץ או במהלך העונה. נכון לעכשיו כולם מדברים על משאלה שביל יישאר בוושינגטון לטווח הארוך, ואולי הוא מספיק אוהב את המועדון והחוזה לחמש שנים שרק וושינגטון יכולה להציע מספיק אטרקטיבי כדי שהוא אכן יישאר. אבל גם אם ביל עצמו לא ידרוש שום דבר, יגיע שלב במהלך העונה בו שפרד יצטרך להחליט אם הוא לוקח את הסיכון של לתת לביל לסיים חוזה ולקוות לטוב.
בן סימונס
בימים שלאחר ההפסד של פילדלפיה לאטלנטה בסיבוב השני, מעטים היו מהמרים שבשלב הזה של הקיץ בן סימונס עדיין יהיה שחקן של הסיקסרס. הקהל שרק לו בוז בעיצומו של משחק פלייאוף מכריע, ג'ואל אמביד העביר עליו ביקורת פומבית, הוא איבד את אמון המערכת. הסיפור שלו בפילדלפיה נראה גמור, זה נראה כמו אחד מהמצבים בהם אין דרך חזרה. ככל הנראה, זה עדיין נכון. סימונס לא נמצא בתוכניות לטווח הארוך של דריל מורי, והסיבה היחידה שהוא עוד לא עבר בטרייד היא טקטית.
מורי ניסה לשווק את סימונס בתחילת הקיץ, אך דרש מחיר של סופרסטאר בכיר שאף קבוצה לא חשבה לשלם. עכשיו הוא כנראה מקווה שפתיחת עונה רגילה מוצלחת תעזור להשכיח את הסדרה האיומה מול אטלנטה, בה סימונס סירב להיות פקטור ברבע האחרון, נמנע מזריקות וקלע עונשין באחוזים איומים מהרגיל. הירידה במעמד של האוסטרלי הייחודי כנראה באמת מוגזמת. סימונס הוכיח ברגעים מסוימים בשנתיים האחרונות שבלי אמביד הוא כן יודע להוביל קבוצה, וכשמקיפים אותו בקלעי חוץ אפשר להוציא ממנו יותר. עוד לא נמצאה הנוסחה המנצחת עבורו, אבל אני בטוח שלא מעט מנג'רים בליגה מאמינים שנוסחה כזאת קיימת, והיא כוללת תנועה בין פוינט גארד קלאסי לפוינט סנטר מהסוג של דריימונד גרין בהרכבים נמוכים של גולדן סטייט. סימונס בסך הכל בן 25 והוא אחד השומרים הטובים בליגה, במחיר הנכון הוא בהחלט שווה הימור.
השאלה היא מה המחיר הנכון מבחינת מורי. סימונס הוא הנכס החשוב ביותר של הסיקסרס בניסיון להשיג גארד בכיר שמתאים יותר לשחק עם אמביד, ולא נראה שמורי מתכוון להתפשר על פחות. הוא כנראה ממתין עם הטרייד גם כדי לחכות להתפתחויות בגזרת לילארד וביל, למרות שבסטטוס הנוכחי של כל המעורבים אולי יהיה ריאלי יותר לכוון לסי ג'יי מקולום. בכל מקרה, לא בטוח שמורי לוקח מספיק בחשבון את הסיטואציה הנפיצה של תחילת אימוני הקבוצה, כאשר סימונס יצטרך לפגוש את אמביד ואת שאר חברי הקבוצה ויתחילו משחקי הכנה עם קהל. זאת עשויה להיות דוגמה למצב בו הטרייד ייכפה על המועדון מוקדם מהמתוכנן כי הקבוצה לא תוכל לתפקד במצב הנוכחי.
קריסטפס פורזינגיס
דאלאס היא עוד קבוצה שלא מצליחה לגבש סביב הכוכב הענק שלה צוות מסייע מספיק טוב. למזלה, לוקה דונצ'יץ' עדיין צעיר מאוד ורחוק משלב בו תסכול אפשרי שלו יתורגם לבקשת עזיבה, אבל התחושה שיש להם ביד משהו נדיר אמורה הייתה לגרום למארק קיובן ואנשי ההנהלה שלו להרגיש לחץ רב יותר להתחיל לנצל את ההזדמנות הזו. לאחר קיץ בו השחקן הבכיר שהוחתם הוא רג'י בולוק, קשה לדבר על מועדון שעושה הכל כדי לבנות קונטנדרית סביב היהלום שלו.
המצב של דאלאס עם פורזינגיס מזכיר את המצב של פילדלפיה עם סימונס. גם כאן מדובר במי שאמור היה להיות כוכב המשנה ולרגעים גם נראה ככה, אבל עם הזמן סימני השאלה הולכים ומעפילים על הכישרון הייחודי. בסדרה נגד הקליפרס הענק הלטבי לא הצליח ליצור מצבי זריקה לעצמו, לא הצליח לתפקד כסנטר הגנתי ראוי ובסופו של דבר נשאר עוד שחקן שעומד על קו השלוש, מחכה למסירות של לוקה ולא תורם מספיק בהגנה. מחד קרן שרגע לפני שנפצע בבועה הראה ניצוצות של סופרסטאר אמיתי הוא הפך לשחקן מוגבל עם חוזה עצום שקשה לקבל עליו תמורה משמעותית בטרייד. וכמו במקרה של סימונס, האמת לגביו כנראה נמצאת באמצע, ובדאלאס כנראה מקווים שהוא יראה משהו מהכישרון שלו בפתיחת העונה כדי להזכיר לקבוצות הליגה כמה מבטיח הוא נחשב לא מזמן.
במצבו ועם החוזה שלו, פורזינגיס כנראה מתאים בעיקר לקבוצות בתחילת תהליך בנייה, שלא מתכננות להחתים שחקנים בכירים יותר בשנתיים הקרובות. זו הזדמנות עבורן להימור יחסית זול על שחקן עם פוטנציאל של כוכב. זה לא יספיק לדאלאס כדי להשיג את השחקן שהיא רוצה – כוכב משנה שיכול להוריד חלק מהעול ההתקפי מלוקה, ובמקביל לשמור טוב ולקלוע טוב מבחוץ. אבל אולי היא תוכל לקבל צעירים, בחירות או שחקנים משניים שיעזרו לה לבנות את החבילה עבור השחקן הזה, כי כרגע קשה לראות מאיפה קיובן שולף שפן.
פסקל סיאקם
טורונטו נמצאת בסיטואציה מאוד לא שגרתית: שנתיים לאחר שזכתה באליפות, היא כבר בעיצומו של תהליך בנייה מחדש. בשנתיים האלה עזבו שישה משמונת שחקני הרוטציה בפלייאוף האליפות, נותרו רק שני הצעירים ביותר: פסקל סיאקם ופרד ואנווליט. כיום שניהם בני 27, גיל שממקם אותם על התפר שבין השלב בו הגיוני להישאר בקבוצה צעירה שנבנית ולהוביל אותה לשלב בו הגיוני יותר לחפש קבוצה שמנסה להצליח בהווה. סביבם יש סגל צעיר ומוכשר מספיק כדי להיאבק על פלייאוף השנה, אבל לא בטוח שזה מספיק לשחקנים שממש לא מזמן היה להם חלק משמעותי בקמפיין שהסתיים בטבעת.
באופן טבעי, השם שלהם עולה בשמועות על טריידים למרות שכל הצדדים מכחישים כוונה כזאת כרגע. עיקר השמועות מכוונות לסיאקם. מאז העזיבה של קוואי לאונרד, הקמרוני המגוון הפך לסקורר הבכיר של הראפטורס, אבל נעצר רגע לפני שהוא הופך לסופרסטאר של ממש. הרבה יותר מתאים לו להיות מספר 2-3 בהיררכיה, כפי שהיה בעונת האליפות. הוא בדיוק סוג השחקן שהרבה קבוצות מחפשות: יוצר משני שיכול לשמור על כמה עמדות ולשחק גם כסנטר בהרכבים נמוכים. קשה מאוד למצוא שחקנים כאלה פנויים, עוד יותר קשה למצוא כאלה שגם קלעו כמעט 20 נקודות למשחק בגמר ה-NBA, כולל את הסל הכי חשוב במשחק ההכתרה. גם ואנווליט כבר עשה כמה דברים גדולים בפלייאוף וגם הוא אמור לעורר ביקוש רב בליגה כמומחה פיק נ' רול עם קליעה נהדרת והגנה מצוינת על גארדים.
על פניו, יש למסאי יוג'ירי סיבות טובות לשמור על שני הכוכבים שלו. כך הוא יוכל להעמיד קבוצה תחרותית כל שנה, לתת לצעירים שלו לצבור נסיון משמעותי ואולי תוך שנתיים-שלוש כבר לבנות את הקבוצה הגדולה הבאה של טורונטו, לבצע חילופי דורות סטייל סן אנטוניו בלי ירידה חדה ביכולת. אבל סביר להניח שבמהלך השנה, אם לא כבר בקיץ, קבוצות גדולות שמחפשות את החתיכה החסרה בפאזל יהיו מוכנות להציע חבילות אטרקטיביות מאוד של צעירים ובחירות דראפט עבור שני הכוכבים שלו, בעיקר סיאקם, וזה פיתוי שיהיה קשה לעמוד בו. גולדן סטייט, למשל, יכולה להציע כמה מהצעירים שנבחרו גבוה בדראפט בשנים האחרונות. אף אחד לא יופתע אם סיאקם יסיים את העונה במקום אחר.
