ביטון יצוק: המגן הימני שמשדרג את הפועל תל אביב

חמש דקות היינו רחוקים אתמול מאחת הפתיחות המוזרות בשנים האחרונות בליגת העל – שני מחזורים שבהם מכבי חיפה ומכבי תל אביב משיגות שלוש נקודות ביחד. זה היה קרוב, אבל אז הגיע עומר אצילי ושחרר כדור שהמשמעות המיידית שלו הייתה שלוש נקודות לאלופה, והמשמעות העתידית שלו עשויה להיות גדולה יותר לכל ליגת העל.

מכבי חיפה לא טובה כרגע. יש לכך מספר סיבות (אפשר להניח שהראשית שבהן היא סאגת אבו פאני שממאנת להסתיים), אבל הסיטואציה שלה רחוקה שמיים וארץ מזו של סגניתה בעונה שעברה. האלופה אולי חלודה, סגניתה פשוט מפורקת. מעבר לכך, למכבי חיפה יש את אצילי, למכבי תל אביב אין. אשתקד לקח לנו מספר חודשים להבין איזה הבדל הוא עושה בין השתיים, העונה הספיקו שני מחזורים.

ביולי 2020 שחררה מכבי תל אביב את אצילי ודור מיכה, בצדק רב. שחקנים שמבצעים אקט כל כך לא מוסרי, כזה שגורם לסמל המועדון להתנוסס באולפן שישי בנסיבות מאוד לא מחמיאות, לא יכולים להישאר בו. כל זה נאמר, כל זה כבר נכתב. אלא שחייבים להסתכל על המהלך הזה בעיניים מקצועיות: הקבוצה משלמת עליו את המחיר עד היום. היו למכבי תל אביב שחקנים נהדרים בעונה שעברה, אבל אף אחד מהם, כולל דור פרץ, לא היה בעל קילר אינסטינקט כמו זה של אצילי. היחיד שכן היה לו את הפוטנציאל, יונתן כהן, לא ממש רצה להיות שם.

כך יוצא שאצילי ממשיך להזיק למכבי תל אביב ואולי עוד ימשיך בשנים הקרובות. הפרשה שגרמה לשחרורו מהמועדון והעובדה שהעביר את כובד המשקל והווינריות שלו למכבי חיפה יצרו מאזן כוחות חדש. העונה שעברה בקרית שלום עוד מובנת, עוצמת הפגיעה הייתה צפויה. הקיץ הקודם היה טראומתי והושפע ישירות מהתקרית המביכה, וההגעה המאוחרת של המאמן יורגוס דוניס לא עזרה. הייתה לקבוצה שנה שלמה לבנות את עצמה, להכשיר מיכה ואצילי חדשים. יש הרבה טענות וצידוקים, כמו "אין מספיק ישראלים טובים", ו"את מי תביא?", אבל כשאתה המועדון עם התקציב הכי גבוה בליגה, כשאתה מכבי תל אביב, התפקיד שלך הוא למצוא את השחקנים האלה בהקדם (דגש על "בהקדם"). כהרגלם לא אחת בעידן גולדהאר, התעוררו שם מאוחר.

לקראת הגונג הסופי של חלון ההעברות הגיע גבי קניקובסקי. אתמול, כבר במשחק הראשון שלו, התקבל הרושם שהרכש ממכבי נתניה יכול להשתלב היטב בקבוצה ולהיות אחד השחקנים המובילים בה. יחד איתו בא גם סטיפה פריצה. השניים הללו חברו לשער היתרון הזמני מול מכבי פתח תקווה, יתרון שהלך לאיבוד, ואולי דווקא כאן טמונה הסמליות: תביא שני שחקנים, טובים ככל שיהיו, בסוף אוגוסט אחרי שלא שינית יותר מדי במשך קיץ שלם, ואתה עושה את הפעולה מהפתגם הידוע: חכם לא נכנס למקומות שפיקח יודע לצאת מהם. מכבי תל אביב היא לא החכם בסיפור הזה.

אין בלופים בכדורגל. הקיץ של מכבי תל אביב היה מזעזע מכדי לטאטא את הצרות ולפתוח היטב את העונה. הפציעה של אנריק סבוריט מוסיפה יותר לכאב הראש של פטריק ואן לוון, שעם ובלי קשר לרכש המאוחר ולתקלות הניהוליות נכנס לנעליו הקטנות של דוניס בתפקיד המאמן אובד העצות, ולא נראה כרגע כמי שיכול לסחוב את הכרכרה הזאת. עכשיו מחכים לו משחק בית נגד מכבי חיפה ועימות בטרנר עם הפועל באר שבע. כמה נקודות יהיו למכבי תל אביב אחרי ארבעה מחזורים? כנראה לא הכמות לה ציפתה, אם נאמר זאת בלשון המעטה.

האיש הנכון במקום הנכון

אחד השחקנים שהוחתמו באיחור במכבי תל אביב היה דן ביטון, במקרה הזה פחות באשמת המועדון. המו"מ עם לודוגורץ נמרח וכיפופי הידיים נמשכו עד הדדליין. בסוף ביטון חזר כסוג של משיח למקום שבו כמעט לא היה לו מקום בסגל בסיום העונה שעברה. חובת ההוכחה כרגע היא עליו, הפוטנציאל עדיין שם אבל משהו עדיין לא נדבק.

כמה מאות מטרים משם, במתחם חודורוב, יצרו עומק. לא כזה שיספיק בביטחון מלא להתמודדות בצמרת, כן כזה שיאפשר להם לנצח משחקים שהם צריכים לנצח בהם. הם התבססו על שחקנים עם ניסיון, הביאו שחקנים משלימים, ציידו את הקבוצה ביכולות. רוזה נראה כרגע כמו בינגו, יואב תומר נכנס בקרית שמונה על תקן סופר-סאב (סחתן, טועמה) ופתאום הפועל תל אביב עם חמש נקודות יותר מהיריבה העירונית, משהו שלא קרה כבר יותר מעשור.

זה קורה גם בזכות ביטון אחר, ששיחק לא מזמן במכבי תל אביב. בעיניי, בן ביטון הוא הסיפור המלבב ביותר בהפועל תל אביב החדשה. בבאר שבע המגן נחשב לשחקן גמור, למכבי תל אביב הוא פשוט לא התאים. בחלון החורף שעבר הצטרף לאדומים ומאז הוא פורח. בגיל 30 ביטון מצא את מקומו בבית הישן-חדש שלו. ההכנה שלו לרוזה בדרך לשער הראשון והבישול הישיר לתומר בשער השני בקרית שמונה הם רק המשך ישיר ליציבות שהמגן מגלה מאז שחזר לקבוצת נעוריו בינואר. האם יש מגן ימני טוב ממנו בליגה מאז?

רק שני מחזורים עברו. אין לדעת איך תתפתח העונה, אבל יש מספר שחקנים, ביניהם בן ביטון, שאפשר לסמוך עליהם שלא יתנו להפועל תל אביב ליפול.

אירוע קטן ולא משמעותי, לכאורה, נרשם אתמול במחצית הראשונה בבלומפילד: שחקן של מכבי פתח תקווה ניגש להרים קרן, מחליק, משפשף את הכדור וגל לייבוביץ' פוסק על בעיטה חוזרת. זהו לא חוסר ידיעה של החוקה, אלא עיוות בוטה שלה. על אותו משקל, השופט לובוש מיקל היה אמור להעניק בעיטת 11 מטר חוזרת לג'ון טרי בגמר המפורסם של ליגת האלופות ב-2008. אני לא חושב שאיגוד השופטים צריך להשעות את לייבוביץ' על המקרה הזוטר הזה, אבל כן ראוי שמישהו שם ינער אותו, כי אלה דברים ששופט פשוט לא יכול לעשות.

מחדל שיפוט גדול יותר אירע בחיפה, כשצוות ה-VAR גרם לכך שיחלפו ארבע דקות תמימות לפני שדניאל בר נתן ישנה את דעתו ויפסוק על פנדל (מוצדק) למכבי חיפה. אם יש משהו שלמדנו ביורו האחרון, זה כמה ה-VAR יכול להיות חוויה נעימה ובלתי ניתנת לערעור. ככל שפוסקים מהר יותר, כך לשחקנים יש פחות לגיטימציה להתווכח. נכון שאין לנו פה סוללת בכירים שיושבים בציריך מול עשרות זוויות ומחליטים בתוך שבריר שנייה, אבל הפארסה הזאת, שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם (ד"ש מלייבוביץ' והמשחק של מכבי חיפה בקרית שמונה בשנה שעברה), פשוט חייבת להיגמר. לא ראיתם הוכחה מספקת ברגע הראשון? תזרמו עם הפסיקה של שופט המשחק.