בין שפיגלר לזהבי: דני דבורין על הדימיון בין שני מלכי השערים של הנבחרת

שניהם נחשבים לכדורגלני על בנבחרת ישראל, ומעבר לכך, כאשר אני מציבם זה מול זה, רב הדימיון ביכולתם: האחד, מוטל'ה שפיגלר, שכבר פרש מזמן. השני, ערן זהבי, הממשיך להוביל את הנבחרת הלאומית. כל אחד מהם כבש 32 שערים בין-ארציים, ובינתיים הם חולקים ביניהם את המקום הראשון בטבלת מבקיעי נבחרת הכדורגל.

על רבים ממשחקיו של שפיגלר כתבתי בעיתון "חדשות הספורט", ואף שידרתי רבים ממשחקיו ומהשערים שהבקיע. הוא היה כמובן גם הכדורגלן מספר 1 של קבוצתו מכבי נתניה ושל ישראל. את שעריו הרבים של זהבי בליגה הסינית שידרנו בערוצי ספורט1, וכאשר אני מביט לאחור המסקנה ברורה: שעריו הושגו לא פעם בסיגנונו של שפיגלר, האיש שתמיד חיפש את הדרך הקצרה לעבר רשת היריבים.

שפיגלר היה בעל כושר גופני מעולה, והוא שיחק כמעט תמיד ברעב שאינו יודע שובע. חלקו בנבחרת היה עצום. מוטל'ה נע על פני שטחים עצומים, מסר, קיבל בעט, בעיקר בשמאלו, והבקיע. כולל באוסטרליה, את שער העלייה למונדיאל 1970, ואת השער היחיד של ישראל באותו מונדיאל, במקסיקו, מול נבחרת שבדיה. עדיין שום שחקן ישראלי אחר לא עשה זאת.

שפיגלר החל את הקריירה שלו בקבוצת הבוגרים של מכבי נתניה בהיותו בן פחות מ 16. עוד קודם לכן, בנערים, הוא כבר סומן ככוכב העתיד של הכדורגל הישראלי – וכך אף היה. קל לקבוע שהוא זה "שהביא" את אירופה לליגה שלנו. פשוט ענק.

זהבי , לעומתו, החל לפרוח בגיל מאוחר יותר. למעשה שער האליפות שהבקיע לזכות הפועל תל אביב, במשחקה עם בית"ר ירושלים, הוא שהעניק לו מעמד של כדורגלן מיוחד. עקשנותו להצליח סללה בפניו את הדרך להישגים של ממש במכבי תל אביב, בליגה הסינית, שבה קרע רשתות למכביר, בהולנד, וכמובן בשנים האחרונות בנבחרת ישראל. אפילו מיבנה גופו הארוך דומה לזה של שפיגלר, ויתרונו הגדול הוא במשחק הראש המשובח. מוט'לה כבש בעיקר ברגליו, לזהבי יש כמה הבקעות נפלאות בנגיחות.

על שניהם ניתן לומר, ובוודאות, שמעולם לא חששו מיריבה חזקה, ומעולם לא הרכינו ראש בפניה. להיפך: הם ראו בה כאתגר של ממש ושאפו להצטיין דווקא במשחקים שנחשבו לקשים ביותר. זוהי באמת מנטליות של אלופי כדורגל. האוורסט לא הרתיע אף אחד מהם.

העובדה ששניהם חולקים, נכון לשעת כתיבת המאמר, את המקום הראשון בטבלת המבקיעים של נבחרת ישראל, רק מחזקת את מסקנתי לגבי הדימיון הרב בצורת משחקם, התנהלותם, תנועתם הבלתי פוסקת במגרש, כושרם הגופני המשובח וחשיבותם לנבחרת שלנו.

נכון, כל אחד ותקופתו. אולם ראיתי צורך להדגיש כאן את הדומה והשווה ביכולתם, ובמידת מה גם את השונה. זהבי, יש לזכור, הוא כמובן עדיין ממשיך לשחק, ולחפש עוד ועוד שערים.