השנה של טוואטחה, שיחגוג בעוד 10 ימים יום הולדת 25, החלה עם פציעה, ביקורות בגרמניה והסתיימה עם שער בחצי הגמר הגביע הגרמני ו-14 הופעות בבונדסליגה. עכשיו, בראיון מיוחד לקראת משחקה של נבחרת ישראל מול אלבניה, הוא מספר על תחילת העונה הקשה בגרמניה, על היחסים עם המאמן ניקו קובאץ', חושף את הקשיים הפיזיים יוצאי הדופן ומסביר מה קורה בחדר ההלבשה של אלישע לוי.
"אני לא חושב שהיינו כל כך חלשים נגד מולדובה", פותח טוואטחה. שיחקנו בקצב נמוך והפעולות שלנו לא היו חדות. משחקי אימון מקיימים בשביל להסיר את החלודה. יש פה הרבה שחקנים שסיימו את הליגה לפני שלושה שבועות וככה זה אצל שחקן כדורגל, אתה רואה את חוסר החדות שהוא לא משחק".
אבל גם מולדובה באה חלודה והיא במקום ה-146 בעולם.
"יש משחקים כאלה. אתה מקבל גול ממצב נייח ומתחיל לרדוף. שלטנו ברוב המשחק. אתמול אנדורה ניצחה את הונגריה שהייתה ביורו האחרון ועלתה משלב הבתים. זה קורה בכדורגל".
ביכולת הזאת תוכלו לנצח את אלבניה?
"ברור שעל הנייר אנחנו לא טובים מאלבניה. זו נבחרת ששיחקה ביורו, ומתי אנחנו פעם אחרונה היינו ביורו? אני לא זוכר. אז אם כבר היתרון הוא אצלם. לפי דעתי אנחנו צריכים להסתכל ממשחק למשחק ולא להסתכל על המיקום כי אז נהיה בבעיה".
מה שיותר מעסיק את הנבחרת, זה עניין חדר ההלבשה, שחקנים שמותחים ביקורת על המאמן, שחקנים שלא מגיעים. איך אתה רואה את זה?
"אלישע מאמן טוב מאוד לחדר הלבשה ואני הייתי איתו הרבה שנים במכבי חיפה. אף פעם לא היו אצל אלישע בעיות משמעת. בנבחרת זה שונה, כי כל שחקן שמוזמן חושב שהוא צריך לשחק, הוא בא לנבחרת אחרי שהוא פתח בקבוצה שלו וזה לגיטימי".
אתה היית בוחר להביע את הטענות שלך בראיונות או שהיית מדבר עם אלישע?
"בחיים לא התלוננתי על מאמן בתקשורת. אם יש לי משהו להגיד הייתי אומר למאמן, אבל גם זה לא קרה לי. כשאני לא פותח, אני לא מדבר אלא עובד קשה ומנסה לפתוח בפעם הבאה. באלבניה לא הייתי אמור לשחק וגם עם גוטמן שיחקתי רק משחק אחד. לא דיברתי איתו אפילו".
קני סייף הוא חבר שלך. אם היית במקומו, היית הולך לשחק בנבחרת ארה"ב?
"מבחינה מקצועית אני יכול להבין אותו. ארה"ב משתתפת בכל מונדיאל הוא יכול להתקדם שם הרבה יותר מאשר בנבחרת ישראל. הוא צריך להחליט לבד".
קני סייף מול הארי קיין. החלטה לגיטימית (AFP)
בחזרה לעונה שעברה עליו. כבר בחודש יולי, נאלץ טוואטחה לעבור ניתוח בקע שגרר היעדרות של חודשיים והביקורות כבר החלו: "באתי לפרנקפורט, גררתי פציעה מחיפה והייתי כבר צריך לעבור ניתוח. חשבתי שאחזיק מעמד בלי ניתוח, אבל העומסים שם הרבה יותר גבוהים מהארץ. יכולתי להמשיך עם כדורים, אבל ישבתי עם המאמן, מאמן הכושר והרופא והחלטנו שבגלל שמדובר בשלב מוקדם של העונה, עדיף שאעשה את הניתוח עכשיו כדי לפספס חודש-חודשיים ולהרוויח את כל העונה".
המזל לא האיר פנים לטוואטחה. עד שחזר, הוא נפצע באימון המסכם לקראת המשחק הקודם מול אלבניה וסבל מקרע קטן ברצועה הצידית. "עשיתי גליץ' והסתובבה לי הברך. חזרתי לפרנקפורט והמאמן התבאס, ראיתי את זה בפנים שלו. עד שחזרתי ואני בעניינים זה שוב קורה לי. אבל הוא ידע שזה לא שרירים, אלא זה חוסר מזל. יום אחרי הוא בא אליי ואמר לי: 'אין מה לעשות, זו חצי עונה קשה וזה יחזק אותך מנטלית. יש לך הרבה זמן להוכיח את עצמך, עוד חודשיים אנחנו נוסעים למחנה אימונים באבו דאבי ואני רוצה אותך כשיר שם. משם נתחיל מחדש ונקווה שלא יהיו לך פציעות'. זו המטרה ששמתי לי בראש. שלחו אותי לקליניקה ועבדתי שם פעמיים ביום. גם על רגליים, גם על חיזוקים לברך וגם על פלג גוף עליון. הרגשתי בסוף התהליך שהתחזקתי".
בתקופה הזאת ביקרו בגרמניה את ההבאה שלך.
"לצערי בארץ לא יודעים לתרגם. כנראה שלוקחים את הכתבות מ'בילד' ומשאר אמצעי התקשורת בגרמניה והולכים לגוגל טרנסלייט ושם לא תמיד מתרגמים כמו שצריך. רשמו את הכותרות כמו שבא להם. בגרמניה פרגנו לי יותר מאשר בארץ. יש אצלנו עוד 3-4 שחקנים שבאו ולקח להם חצי שנה להתאקלם, אם זה החלוץ המקסיקני או בלם אקוודרי שהגיע עכשיו ושיחק העונה רק משחק אחד. קנו את האקוודרי בשני מיליון יורו, אבל אני בטוח שבשנה הבאה הוא ישחק את רוב המשחקים".
איך לא הורדת את הראש?
"לפני הניתוח קובאץ' אמר לי שהוא יודע שאני יכול להתאמן עם כאבים וכדורים, אבל רוצה שאהיה בריא. 'אתה בן 24 ויש לך לפחות עוד 11 שנים לשחק. יש לך פה חוזה לשלוש שנים, זה לא ניתוח גדול ותוך חודש תחזור להתאמן'. הוא אמר לי שאין שחקן שמסיים עונה בלי פציעה בבונדסליגה כי העומסים פה גדולים יותר מליגות אחרות".
כמה באמת ההבדלים בין גרמניה לליגות באירופה גדולים מבחינת קצב?
"לא הייתי בפרמיירליג, אבל אני חושב שאחרי הפרמיירליג ששם יש את הרמה הגבוהה ביותר, נמצאת גרמניה מבחינת עוצמות ואימונים קשים. לפני שחתמתי, אלמוג כהן בא ואמר לי: 'טאלב תכין את עצמך, יהיה לך מחנה אימונים מטורף'. אמרתי לעצמי 'כמה קשה זה יכול להיות', אבל כשהגעתי לשם קיבלתי שוק. בארץ הייתי ידוע כאתלט וכשחקן מהיר ובכושר. אתה מגיע לשם ורואה שזה לא מספיק. הבאתי את הגוף שלי ואת עצמי עד הקצה. בחיפה בכל השנים שלי לא הרגשתי שהגעתי באימון או במשחק עד הסוף, שאני גמור, שאני לא יכול יותר. אחרי משחקים בחיפה היה לי כוח לשחק עם הילד, ללכת למסעדה עם האישה. במחנה אימונים, אחרי שני אימונים הייתי מוצא את עצמי בתשע בלילה רדום. רציתי לדבר עם אשתי ולא יכולתי, נרדמתי. אני פותח את העיניים רק בשמונה בבוקר. קרו לי דברים הזויים".
בחזרה למחנה האימון באמצע העונה באבו דאבי, מה הייתה נקודת המפנה שלך בעונה?
"במשחק האימון הראשון שם לא שיחקתי. במשחק השני שיחקתי עשר דקות. הלכתי למאמן ושאלתי אותו אם אני בתכניות. הוא אמר לי שרק עכשיו חזרתי ושאהיה רגוע ואקבל הרבה הזדמנויות. אמרתי לעצמי שאם הוא אומר לי שאני לא בתכניות, אני הולך כי היו לי כמה הצעות מליגות אחרות. שני מחזורים אחר כך, כבר נכנסתי כמחליף ובמשחק השלישי פתחתי. הוא התחיל להאמין בי. שינינו שיטה".
ואז מגיע חצי הגמר מול מנשנגלדבאך, כבשת שער סופר חשוב. מה הרגשת?
"הרגשתי שהעבודה שלי השתלמה, שכל העבודה שלי לאורך העונה עשתה את שלה".
איך היה במעמד הגמר, האצטדיון האולימפי בברלין, מול דורטמונד הגדולה והמשפחה ביציע?
"הייתי אמור לפתוח. המאמן בא ואמר לי 'כל גרמניה חושבת שאתה פותח ואני מתכנן להפתיע. אתה תיכנס בדקה 50'. אמרתי לו שאם זה עוזר לקבוצה, העיקר שננצח וניקח את הגביע. הוא עמד בזה. מעמדים כאלה פחות מרגשים אותי. אתה מרגיש שאתה גם שייך לרמה הזאת. בהתחלה, בסיבוב הראשון, התרגשתי כי כל קבוצה שבאה היה לה שחקן גדול ואתה מתלהב. בסיבוב השני זה נהיה קטן עליי".
קשה שלא לחזור לטוואטחה של מכבי חיפה, אותו אחד שלצד הפריצות האדירות באגף שמאל, גם זכורה לו תקרית בעייתית עם מספר אוהדים, עליהם השליך משענת ראש.
איזה שינוי עבר בך מאז המקרה עם אותו אוהד של מכבי חיפה?
"הרבה שאלו אותי את זה. התבגרתי קודם כל. הייתי אז ילד בן 20-21. באותו הזמן חמשת האוהדים הספציפיים הללו הגזימו איתי. אני עדיין חושב שהייתי צריך להתעלם ולדלג. אני לומד מהדברים האלה ופחות מתעסק במצטער על זה או לא. למדתי שצריך להיות יותר מאופק ולא הכול ורוד בכדורגל. זה הצד המכוער בכדורגל וצריך להתעלם מזה".
איך סיימת במכבי חיפה מבחינת היחסים?
"מה זאת אומרת? עם גביע (צוחק). כמעט בכל שנה הבאתי לחיפה הצעות עבורי לחו"ל. לפני שנתיים הייתה הצעה מפיורנטינה ואמרו לי שאין מגן שמאלי בשוק ולא יכולים להישאר בלי מגן. בהתחלה לא אהבתי את זה כי זו הייתה הצעה מפתה וחלום שלי לשחק בקבוצה שאז הייתה במקום שני, אבל הרמתי את הראש. רוב הקהל של מכבי חיפה עד היום שולח לי הודעות תמיכה ואומרים לי שאם אתה חוזר, תחזור רק לחיפה. אני עונה להם שאני בחו"ל ומקווה לסיים את הקריירה שלי בחו"ל".
איך תסביר את העובדה שלא עובד שם כלום?
"אני כבר שנה לא שם. הכול השתנה ואני מכיר שם אולי 4-5 שחקנים. כל הצוות ואפילו המנכ"ל חדש. אומרים שחיפה לא הצליחה שנים, אבל עם אריק סיימנו מקום שני ועלינו לשלב הבתים בליגה האירופית, בשנה שעברה לקחנו גביע וארבע שנים לפני כן הפסדנו בגמר גביע. מצפים ממכבי חיפה שכל שנה תתמודד על האליפות ותיקח תואר שזה בסדר, אבל זו השנה השלישית של חיפה בסמי עופר? לקחנו תואר בזמן הזה אחרי הרבה שנים שלא לקחו פה גביע. לפי דעתי, זה קצת מוגזם מה שאומרים על המועדון. יש תקופות כאלו, שזה הזמן של ב"ש, לפני זה זו הייתה מכבי ת"א ולפני זה חיפה. ככה זה בכל העולם".
הדביקו לך סטיגמה והיו עלייך ביקורות. טוב בהתקפה פחות טוב בהגנה. השתקת את המבקרים?
"הבעיה שלנו בכדורגל הישראלי שהאנשים שמעבירים ביקורת אף פעם לא נגעו בכדור ולא שיחקו כדורגל. סתם אנשים זורקים דברים ומדביקים אנשים אחרים. כמו שאומרים שמשומר לא יודע להרים. שיחשבו כמה בישולים יש לו בהרמות או בכניסות לרחבה. יש לו כמה הרמות שמדי פעם לא יוצאות. גם לי במשחק האחרון מול מולדובה לא היו הרמות וואו. הכל סטיגמות שיש בארץ. עד עכשיו אני שנה בגרמניה ולא אמרו לי שאני חזק בהתקפה וחלש בהגנה. לא מעניין אותי מה אומרים עליי. אני מתרכז בעצמי".
אתה המגן השמאלי הכי טוב בישראל היום?
"אני לא אוהב להשוות את עצמי לאחרים. יש מגנים טובים בארץ. יש לי יתרונות וחסרונות וככה גם לאחרים".
הגעת לפרנקפורט, מה המטרה הבאה?
"אני חושב קודם כל להגיע למצב שאני משחק באופן קבוע בהרכב מתחילת העונה ועד סופה וזו המטרה שלי. אם אני אצליח לעשות את זה, זה אומר שאני אהיה בכושר טוב. אחר כך נראה מה יהיה הלאה".
סבלת מנושא הגזענות לא מעט. ראית את המאבק של טביב. מה דעתך?
"קודם כל זה יקדם את רמת השחקנים בארץ למרות שזה נראה לא קשור. כשאתה בא למשחק ולא צריך להתרכז בקללות, אתה מרוכז וזה ירים את הרמה. כולם צריכים לתמוך במה שטביב עושה. מה שהוא עשה השנה, לא מובן מאליו וכל הכבוד לו".
מה דעתך על הכתבה?