נבחרת ישראל תסיים הערב את קמפיין מוקדמות מונדיאל 2022 עם ניסיון לא מוצלח להעפיל לטורניר גדול. לא שזה מפתיע מישהו. מבחינת חובב הכדורגל הישראלי הכל היה צפוי והתחושה היא שהעפלה לטורניר גדול היא בגדר נס – משהו שאולי לא יקרה אף פעם.
אבל חובב הכדורגל הוא חובב, ובהתאחדות ישנה אחריות של אנשי מקצוע לקבל החלטות. אם וילי רוטנשטיינר הולך הביתה, זה לא משנה את העובדה שהנבחרת נמצאת במחסור של שחקנים איכותיים בלא מעט עמדות על המגרש ועם המון קשיים שמצריכים בנייה מחדש.
השאלה היא לאן אורן חסון מכוון. לפני מינוי רוטנשטיינר הוא באמת חשב על איל ברקוביץ', נפגש איתו ואמר שאחרי ששום דבר לא הצליח אז אולי שווה לנסות משהו אחר. הוא חשב ששווה לנסות את המוצר של "הקוסם". יש לא מעט שחושבים כמו אורן חסון, ששווה לנסות משהו לא קונבנציונלי, ואולי מהחמין הזה יקרה הבלתי ייאמן ונעלה לטורניר גדול.
אז זהו, שהסיפור כאן הוא הרבה מעבר לטורניר גדול. גם הבלחה אחת לא תשנה את העובדה שהכדורגל כאן חייב שיקום מחדש, שמאמן נבחרת זאת רק משבצת בתוך מעטפת של ניהול מקצועי, שמחייבת מנהל טכני, ולא כזה שבאמצע מעבירים אותו לעמדת המאמן כפתרון ביניים.
עוד לפני שממנים מאמן, צריך מנהל טכני שיבחר אותו ואת הדרך וגם מישהו שיוביל את כל הנושא המקצועי. יש לנו כל כך הרבה בעיות, קשיים ותחלואות והעסק הזה חייב להיות מנוהל מלמעלה בידי אוטוריטה מקצועית. מישהו שכולם יידעו שהמטרות הן עתידיות ולא מתמקדמות בקמפיין הקרוב ובניסיון סרק להעפיל לטורניר גדול.
כשעולה השם של ברקוביץ' כל פעם מחדש, זה מרגיש כמו הרמת ידיים. ברקוביץ' לא יכול לעבוד תחת אף מנהל מקצועי רציני, הוא לא מודל לחיקוי ואין לו את היציבות המנטלית לסיטואציה. לכולם זה ברור, אך מנגד, הרעיון של לחשוב מחוץ לקופסא תמיד קורץ לאנשים.
אז יכול להיות שזה היה שווה ניסיון אם היה כאן איזשהו מצב בריא בכדורגל הישראלי, מצב שבו אנחנו מתנהלים נכון, אך חסר קצת מזל וחדות כדי לעלות לטורניר גדול. זה לא המקרה, הנבחרת והכדורגל שלנו בבעיה גדולה ואנחנו צריכים אנשי מקצוע שיעזרו לשפר אותו לאורך כל השדרה. ברקוביץ' לא אחד כזה, הוא מאוד רוצה ומאמין בעצמו אך בחר כל השנים לא לעסוק במקצוע האימון ותיאוריית ה"זבנג וגמרנו" שהוא חושב שיביא לנבחרת לא מעניינת, הנבחרת והכדורגל הישראלי צריכים הרבה יותר מזה.
מי כן יתאים? זה לא משנה אם יהיה זר או ישראלי, הוא צריך להיות איש מקצוע איכותי, עם אישיות, כזה שיכול לקחת את הנבחרת והכדורגל כמה צעדים קדימה. ללא קשר אם נעפיל לטורניר גדול או לא, אחד שישפיע בכל פינה ויעזור לשנות לפחות חלק מהבעיות שיש אצלנו.
וילי רוטנשטיינר יסיים היום את תפקידו. הוא לא היה מאמן רע לאורך הקמפיין, להיפך, ראינו מהנבחרת הרבה דברים יפים ואפשר היה לשמוע גם את ההערכה של השחקנים הבכירים. לאחר המשחק האחרון מול אוסטריה כולם ידעו ללגלג על התשובות חסרות האונים שלו בסיום המשחק, אך הוא פשוט היה כנה ולא ניסה לערבב, אין באמת פתרונות ותשובות לבעיות של הנבחרת כרגע, גם המאמן הבא ככל הנראה יצטרך לחיות איתן.
10 שנים מבקרים את הקרדיט שמקבל ביברס נאתכו וכל המאמנים נותנים לו להנהיג את האמצע. זה אומר הכל, קל לדבר מבחוץ, קשה להתמודד מבפנים. קל לפנטז על כאלה שיכולים לעשות הרבה יותר, אך המציאות מרה, אנחנו לא שווים יותר מזה, אולי פחות. ההפנמה של זה היא גם הסיכוי שלנו לעשות משהו אחר בעתיד.
