קיבוץ גלויות: 20 הזרים שהפכו לחלק מההווי הישראלי

ג'ובאני רוסו
ג'ובאני רוסו | עדי אבישי

אובארוב גייס את הילדים לצבא, בוקולי אוהב את ה'יחד', קאלה שגריר ואניימה חולם לסגור מעגל. מי אמר שאנחנו לא אהובים בעולם?

(גודל טקסט)

הם הגיעו מכל מיני מקומות על פני הגלובוס, אבל מצאו את עצמם מתאהבים בישראל. המנהגים, החמימות, העצבים, המגרשים, החוף. אירופה, אפריקה ודרום אמריקה – כולם מצאו מכנה משותף. יום העצמאות הוא תמיד זמן טוב להשוויץ בגאווה לאומית, אז ריכזנו לכם כמה מהכדורגלנים שעברו כאן ולא רק לרגע.


הובאן. חיבור מיוחד. צילום: דני מרון


20. אובידיו הובאן (קשר, רומניה)

למה הוא כאן? אמנם הוא רק שלוש שנים בישראל, אך השתלב היטב בהווי של אלופת המדינה הפועל באר שבע לא רק מבחינה מקצועית, אלא גם בכל הקשור למסביב. חיבור מיוחד היה לו עם אוהד הקבוצה בנצי בלומנפלד ז"ל, שהלך לעולמו לפני מספר חודשים.




מרגיש בבית: "אני אוהב את החום של האנשים, הם מעריכים. אני אוהב את מזג האוויר. המקום שהכי השפיע עליי הוא ירושלים. בתור נוצרי אדוק להיות בקבר של ישו זה משהו מיוחד".


קרלוס גארסיה. היה עצוב לעזוב. צילום: עדי אבישי


19. קרלוס גרסיה (בלם, ספרד)

למה הוא כאן? כמעט כל מי ששרד את שושלת ג'ורדי קרויף במכבי תל אביב, הספיק לקטוף תארים ולחוות את הצד השמח של בלומפילד, נטמע בליבנו. קרלוס גארסיה הוא אחד כזה והפרידה ממנו לוותה בעצב, ונותרו געגועים רבים.


מרגיש בבית: "ישראל בשבילי היא כל הזיכרונות והחברים הטובים שהכרתי וחוויתי כאן. אני מאחל לישראל לכבוד יום הולדתה ה-69 שתיהנו ב'על האש' ותזהירו את הילדים מכל קרבות הספריי שלג שיהיו. עצוב לי שהשנה לא אוכל להיות בכיכר רבין ביום העצמאות".


18. דגלאס דה סילבה (בלם, ברזיל)
למה הוא כאן? כנראה שלברזילאים יש מכנה משותף איתנו. השפה נקלטה מהר, ובהפועל תל אביב היו משוועים לאחד כמוהו גם בגיל 34. פלא שגם הוא מתגעגע?

 

מרגיש בבית: "הייתי בישראל שש שנים וחצי והיא הייתה בשבילי בית שני אחרי ברזיל. גרתי גם באוסטריה ועכשיו אני בצ'כיה, אבל ישראל בשבילי תמיד תהיה בלב. אני רוצה לאחל למדינה רק הצלחה, שיהיה שקט נפשי ושלא יהיו יותר מלחמות והרוגים. שיהיו רק דברים טובים. אני רוצה להגיד תודה על כל הקריירה שעשיתי שם ואני מאוד מתגעגע כמובן להפועל תל אביב. אני מתגעגע לשחקנים, למועדון ולקהל שאין כזה קהל. שיחקתי בזלצבורג, בברזיל ובאוסטריה, אבל אין כמו הקהל של הפועל".




וינסנט אניימה. התרגשנו איתו כשעצר את מסי. צילום: האתר הרשמי של מכבי ת


 

17. וינסנט אניימה (שוער, ניגריה)
למה הוא כאן? עבר בכל הקבוצות של תל אביב והפך לחביב אצל כולם. הפנתריות והיכולת הפכו אותו לנכס. כשהוא עצר את מסי ב-20100, כולנו התרגשנו יחד איתו – זה מעיד על החיבור לשוער הניגרי.


מרגיש בבית: "ישראל זו מדינה נפלאה לחיות בה. יש פה אנשים נפלאים וחמים. פגשתי כל כך הרבה אנשים נהדרים. האוכל טוב, חוף הים נהדר ולא פחות מכך שחקני כדורגל מצוינים. אני רוצה לאחל לכבוד יום העצמאות שייפסקו המריבות עם שאר המדינות השכנות לה. מאחל לעצמי  לחזור לכאן יום אחד, כדי לסיים את הקריירה שלי. זה הרצון שלי. אני מקווה שזה יהיה בהפועל, מכבי או בני יהודה, הקבוצות בהן שיחקתי".

 

16. לואיס מארין (בלם, קוסטה ריקה)
למה הוא כאן? שלוש עונות בעיר היהלומים הספיקו לו. גם במרכז אמריקה התאהבו בנו. ואם תשאלו כל אוהד ביציעי הקופסא הוא יספר על אהבה אינסופית לבלם שעוד ישוב לכאן יום אחד. צריך שניים לטנגו, במקרה של מארין זה אכן ככה.

 

מרגיש בבית: "ישראל בשבילי היא זיכרון נפלא בחיים שלי ובקריירה שלי. אני מאוד אוהב את המדינה הזאת ואת האנשים שם שתמיד התייחסו אליי נהדר. עדיין יש לי הרבה חברים רבים שם. אני רוצה לברך את המדינה הנהדרת הזאת לכבוד יום העצמאות שלה וההיסטוריה שלה".






דלה איינוגבה. רוצה להישאר פה. צילום: עדי אבישי


15. דלה איינוגבה (שוער, ניגריה)
למה הוא כאן? חברים, עשר שנים בשער של קבוצות בישראל זה לא דבר של מה בכך. אם היה לו כל כך רע הוא לא היה כאן.


מרגיש בבית: "יש הרבה דברים טובים במדינה, כאלו שלא יודעים עליהם. האנשים פה מקבלים את הזרים ונלחמים אחד עבור השני. יש כאן אווירה מאוד ביתית, משפחתית. אני אוהב את זה שהמשפחות נפגשות כל כך הרבה פעמים. זה מדהים. אני רואה את עצמי נשאר פה אחרי שאפרוש אם אקבל אזרחות. דבר אחד שצריך לשפר פה זה את היחס של הילדים למבוגרים. הם צריכים לדבר אליהם ביותר כבוד". 




דושאן מאטוביץ'. הוא והילדים יודעים עברית. צילום: עדי אבישי




14. דושאן מאטוביץ' (מגן-בלם, סרביה)

למה הוא כאן? אולי זה לא היה מסלול מתוכנן, אבל האליפות בקריית שמונה הבליטה מגן סרבי מוכשר. בטדי הוא כבר תיפקד על תקן קפטן מלא ניסיון וגם בכפר סבא רואים בו עוגן. הילדים דוברים עברית, גם הוא. גם סרביה על המפה שלנו. 


מרגיש בבית: "מבחינתי להיות ישראלי זה אומר הרבה. הילדים שלי הולכים כאן לבית הספר, יש להם חברים ישראליים. אנחנו לומדים כאן על ההיסטוריה והמסורת בישראל. אני רוצה לאחל לישראל לכבוד יום העצמאות קודם כל שלום ושאנשים יחיו כאן בכיף וביחד כל הזמן".


13. סטפן שאלוי (חלוץ, הונגריה)
למה הוא כאן? הרומן עם הרשת בטדי היה הספתח, אבל הוא הפך בן בית בשוק מחנה יהודה ומאז גאה בישראל כאילו נולד כאן. סטפן הוא אחד משלנו.


מרגיש בבית: "אהבתי בישראל את המשפחתיות ואת החום של האנשים. היו מזמינים אותי לבר מצוות וחתונות, גמרו לי את כל הכסף. אהבתי בבית"ר את החיבור עם הקהל והחום שקיבלתי ממנו. הילדים שלי למדו גם על החגים הנוצרים וגם היהודים. דבר אחד שצריך לשפר פה זה את הארגון. פעם אחת הוזמנתי לחתונה בשמונה, הגעתי בזמן ולא היה אף אחד. תמיד אומרים לך 'יהיה בסדר', אבל אנחנו באירופה רגילים שהדברים יותר מסודרים, מתועדים".




ג'ון פנטסיל. חגג עם דגל ישראל במונדיאל. צילום: gettyimages




12. ג'ון פנטסיל (מגן, גאנה)

למה הוא כאן? כל כדורגלן שחוגג עם דגל ישראל במשחק של נבחרתו במונדיאל, ראוי לרשימה הזו. 


מרגיש בבית: "אני לא אשכח את ישראל, כי ההצלחה שלי בכדורגל הייתה בליגה של ישראל. בגלל זה גם רצתי עם הדגל של ישראל במונדיאל בגרמניה, כי אני איש מאמין. האנשים בישראל תמיד היו טובים אלי וגם האוהדים של הקבוצות היריבות. חבל שאין יותר גנאים אצלכם. אולי עכשיו אברם גרנט יביא כמה". 


11. ניקולאי קודריצקי ז"ל (חלוץ, אוקראינה)
למה הוא כאן? החיבור הגדול התרחש דווקא לאחר מותו. חלוצה המבטיח של בני יהודה נהרג בתאונת דרכים בצומת רעננה ב-1994 ומאז קבוצת בני יהודה, ובכלל אוהדי הכדורגל חיבקו את אשתו ובתו, שחיות במדינה עד היום. 



10. אמיל ולב (קשר, בולגריה)
למה הוא כאן? אומרים שמכבי יפו זו הקבוצה של הבולגרים אבל ולב עשה כאן כברת דרך יפה ולא רק שם. הוא היה באשדוד וגם אחרי הפרישה תיווך לא מעט בין ישראל לבולגריה. שגריר של אמת.


מרגיש בבית: "השתתפתי בבנייה של המדינה, לא רק בכדורגל. חייתי בישראל במשך 14 שנים. אהבתי את המנטליות הדומה לבולגרים. שני העמים מאוד ספונטניים ואסרטיביים. גם בין המאכלים יש הרבה במשותף. כבר בשנה הראשונה ידעתי לדבר עברית, אחרי שנה וחצי ידעתי  לכתוב. העם הישראלי צריך להיות יותר גמיש לגבי זרים שבאים לגור פה, כמו עובדים זרים. יותר פתוחים. הגעתי כשהייתי נשוי ליהודיה, ובגלל זה היה לי יותר קל. מרגיש שישראל זו המדינה שלי, כאילו נולדתי שם".


פדרו גלבאן. שכונתיות ישראלית. צילום: עדי אבישי


9. פדרו גלבאן (קשר, ארגנטינה)
למה הוא כאן? כי הרומן שלו עם שכונת התקווה הוא הכי ישראלי. אפילו כשנסע  למקסיקו, אפילו כשבילה בפתח תקווה ואשקלון – הוא היה עם מנטליות של שכונה, שכונה ישראלית.


מרגיש בבית: "זה הבית השני שלי. אני מרגיש מלא ביטחון כאן. אני תמיד אומר לאשתי, בגלל שהכל נפלא כאן, אשאר לחיות כאן אחרי הכדורגל. הרפואה היא אחת הטובות בעולם, הצבא אחד החזקים והטובים וביטחון נפלא, ככה שזו מדינה מושלמת. הבת שלי מרגישה נהדר כאן וזה הכי טוב עבורי. בגלל כל הדברים האלו אני אוהב את ישראל".




8. קרלוס צ'קאנה (חלוץ, ארגנטינה)
למה הוא כאן? דווקא בגלל טרגדיה נוראית של אובדן בנו איגור, החיבור של צ'קאנה לישראל כל כך מובהק. אין אוהד כדורגל שלא הזיל דמעה במהלך המאבק של הילד במחלה כשרבים חיבקו וסייעו. החלוץ, שזכה בגביע המדינה עם הפועל גן ב-2003, עדיין משחק כדורגל בגיל 40 בישראל במדי הפועל כפר שלם.  


7. סרגיי טרטיאק (בלם, אוקראינה)
למה הוא כאן? הבלם האגדי של בית"ר ירושלים זכה בשלוש אליפויות עם הקבוצה והפך לחלק בלתי נפרד מהנוף הירושלמי. רק על זה שלקח חלק בפרויקט הנפלא של בית"ר נורדיה (שימש כמאמן) מגיע לו להיכנס לרשימה. 




קאלה. שורשים ישראלים חזקים. צילום: עדי אבישי




6. קאלה דרשלר (שוער, קרואטיה)

למה הוא כאן? אחד הזרים הכי צבעוניים שנחתו פה, תוך כדי הקריירה קיבל אזרחות ישראלית בשל השורשים היהודיים שלו (סבתא רבא יהודיה). אז גם הפך את שם המשפחה הקודם, "קאלה", לשמו הפרטי ושינה את שם משפחתו לדרשלר (מקורו בהיסטוריה המשפחתית) והשמיט  את שמו הפרטי הקודם, "טברטקו". עבר במכבי תל אביב, בבית"ר ירושלים, היה גם בבאר שבע והפועל חיפה בין היתר ובעיקר בחר להתאהב כאן.


מרגיש בבית: "התחברתי לישראל בשל המנטליות הדומה לזו של הקרואטים – גם הם מצפצפים ועצבניים. למדתי לדבר עברית תוך שלושה חודשים מאז שהגעתי. אני אוהב את המדינה, היא יפה. אני אוהב להתעורר עם השמש וללכת לישון איתה. אוהב את הים פה. מה שטוב בעיני גם זה המשפחתיות, שכולם ביחד הרבה. אפילו יש יותר מדי חגים. בקרואטיה חסר את זה. כשאני מדבר עם אנשים בחו"ל, אני מרגיש כמו שגריר של המדינה. דבר שאני פחות אוהב פה זה התרבות של 'הקומבינות'. לא בוחרים אנשים לתפקיד בהכרח בזכות הכישורים".




5. גיורגי דרסיליה (קשר, גיאורגיה)
למה הוא כאן? הכדורגלן הגיאורגי, שהגיע בשנות התשעים להפועל כפר סבא השתקע במדינה והמשיך לעבוד בכדורגל הישראלי בתור עוזר מאמן. אגב, הבן שלו, ג'יג'י, אולי יושיע את מכבי חיפה יום אחד.

 

4. מוראד מגמאדוב (בלם, רוסיה)
למה הוא כאן? יותר מ-20 שנה הוא בנוף שלנו. שיאן ההופעות מבין הזרים בליגה הבכירה, מנהיגות, שלווה, השתלבות. לא קל להיטמע במשפחת לוזון, אבל מגאמדוב ישראלי הרי, לא?


מרגיש בבית
: "להיות ישראלי בשבילי זה לחיות בארץ הקדושה, במרכז של כל העולם. אני מאחל למדינה שלום וכמה שפחות ימים עצובים".




גוסטבו בוקולי. חביב על כולם. צילום: דני מרון

 

3. גוסטבו בוקולי (קשר, ברזיל)
למה הוא כאן? אולי זה לא היה אמור להיות ככה. הוא טייל בקבוצות פחות  בכירות, אבל הפך לברומטר במכבי חיפה. השאר? היסטוריה. מדבר עברית, חביב על כולם ומאוהב. האמת? גם אנחנו.


מרגיש בבית
: "למדתי לאהוב את המדינה בגלל האנשים. אני אוהב את זה שאנשים נותנים חשיבות לדברים קטנים, כמו ביום העצמאות שרואים איך כולם עוצרים ומבינים כמה היה חשוב וקשה להקים מדינה. אני אוהב את 'היחד' של כל האנשים. לא האמנתי שאשאר כאן כשהגעתי. עברה שנה ועוד שנה ופתאום אני לא רואה את עצמי במקום אחר שהוא לא ישראל. אנשים פה קצת עצבניים בגלל המצב, זה מובן, אבל הם צריכים להיות קצת יותר סבלניים".




ג'ובאני רוסו. זוכרים אותו מהשש-בש. צילום: עדי אבישי


2. ג'ובאני רוסו, קשר, קרואטיה
למה הוא כאן? אתם באמת שואלים? השש-בש, הצחוקים ועצם זה שהוא לא עמד בהבטחה שנתן (עדיין מחכים לסיבוב עם החוטיני). הקרואטי, שלא מזמן התחתן עם זוגתו הישראלית מזה 17 שנים, הוא הכי ישראלי שיש.


 
שורה אובארוב. הכי ישראלי שיש. צילום: עדי אבישי


1. אלכסנדר "שורה" אובארוב, שוער, רוסיה
למה הוא כאן? זה לא רק הזינוקים, התארים והמנהיגות במכבי תל אביב. הוא בחר  להמשיך את חייו כאן, אימן את שוערי הנבחרת, המשיך בצהוב ומזמן הוא כבר אחד משלנו.


מרגיש בבית: "אני ישראלי מאז שהגעתי לישראל ולמכבי תל אביב. שני ילדיי שרתו בצבא ואני אוהב את ישראל ומרגיש כאן בבית שלי. משפחתי היא ישראלית ולרוסיה אני חוזר רק לחופשות. משפחת אובארוב כבר שנים חלק ממדינת ישראל".

עוד באותו נושא: ג'ובאני רוסו, שורה אובארוב

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי