על הסכין: משבר הזהות של אתלטיקו מדריד ודייגו סימאונה

התאריך החגיגי מתקרב – ב-23 בדצמבר יחגוג דייגו סימאונה עשור למינויו כמאמן אתלטיקו מדריד. עד אז, נותרו לקולצ'ונרוס ארבעה משחקי חוץ מאתגרים, אבל המשחק הביתי האחרון השנה התקיים בשבת האחרונה, והוא היה ההיפך המוחלט מכל מה שהקבוצה מייצגת בעידן צ'ולו. קשה לחשוב על מתנה עגומה יותר עבורו, וההפסד למאיורקה הכניס את אתלטיקו רשמית למשבר. את חג סימאונה עלולה אתלטיקו לחגוג כשהיא מחוץ למאבק האליפות, וגם מחוץ לליגת האלופות.

היה זה מחזה כמעט סוריאליסטי, כי כולם יודעים שאתלטיקו לא מאבדת יתרון במשחקים ביתיים, קל וחומר נגד יריבות נחותות. כאשר מתיאוס קוניה העלה אותה ל-0:1 מול מאיורקה בדקה ה-68, היה ברור שהנקודות יישארו במדריד. אבל אז התרחשה הסנסציה. פרנקו רוסו הישווה בדקה ה-80, וטאקפוסה קובו, היפני המושאל מהיריבה המושבעת ריאל, קבע השלים את המהפך בזמן פציעות.

כך הלך לו לאיבוד מאזן ליגה ביתי ללא הפסד, ובאופן כללי ביזבזה אתלטיקו מספר זהה של נקודות באיצטדיון ואנדה מטרופוליטנו כמו בכל העונה שעברה. אז, כאשר היא זכתה באליפות, היו לה 15 ניצחונות, 3 תוצאות תיקו והפסד בודד. עכשיו יש לה 4 ניצחונות, 3 תוצאות תיקו והפסד אחרי 8 מחזורים. הפער מריאל המובילה צמח ל-10 נקודות לקראת הדרבי הטעון בסנטיאגו ברנבאו ביום ראשון הקרוב.

הקריסה בדקות האחרונות לא שגרתית עבור צ'ולו, אבל בשבועות האחרונים היא דווקא הפך לסוג של שגרה עבור אתלטיקו. במחזור הקודם בליגת האלופות, למשל, היא נכנעה במדריד למילאן 1:0 בדקה ה-87 משער של ג'וניור מסיאס, מוביל המקררים לשעבר, ואיפשרה לסיפורו להפוך ללהיט ענק בכל רחבי העולם. שבועיים קודם לכן, הובילה אתלטיקו 1:3 במסטאייה נגד ולנסיה, וספגה שני שערים של הוגו דורו בזמן פציעות כדי לסיים את המשחק בתיקו 3:3. בסוף אוקטובר, פנדל מיותר מאוד בדקה ה-90 גרם לאיבוד נצחון על לבנטה – זה נגמר אז ב-2:2.

בתחילת העונה, כמו ברוב הקדנציה של צ'ולו, אתלטיקו גילתה עליונות מנטלית והשיגה תוצאות גם כשזה לא ממש הגיעה לה – הדוגמא הכי מדהימה הרתחשה באוגוסט כאשר בלם ויאריאל איסה מנדי כבש שער עצמי הזוי בשניות האחרונות בזמן הפציעות ואיפשר לאלופה להציל נקודה. ואולם, בתקופה האחרונה היתרון המוראלי הזה התפוגג לחלוטין. אתלטיקו פגיעה ושברירית, והיריבות מריחות דם. אפילו מאיורקה הקטנה האמינה בשבת עד הרגע האחרון שהיא יכולה להכניע את יאן אובלק. "הם בעטו לשער פעמיים וכבשו פעמיים. אסור לתת לזה לקרות", אמר סימאונה.

רוח לחימה וריכוז הם סימני ההיכר החשובים ביותר של אתלטיקו. צ'ולו מוביל תמיד את חניכיו לקרב עם הסכין בין השיניים, אבל הסכין הזו נשמטת פעם אחר פעם בתקופה האחרונה. שחקני הגנה שהפגינו יכולת עילאית בעונה שעברה, כמו מריו הרמוסו ופליפה, נוטים לפתע לשגות בעיתוי אומלל, הקישור האחורי כבר לא מזכיר חומה, ומספר שערי החובה מדאיג בכל קנה מידה. עם 16 כדורים ברשתו של אובלק ב-15 מחזורים, ממוצע הספיגות עומד על יותר משער למשחק, וזה לא קרה מעולם עם צ'ולו על הספסל. השיא השלילי שלו היה בעונתו המלאה הראשונה, ב-2012/13, אז ספגה הקבוצה 31 שערים ב-38 משחקים. בקצב הנוכחי, הנתון הזה יורע משמעותית העונה, והיכולת לשמור על רשת נקיה התפוגגה כמעט לחלוטין.

בליגת האלופות, המשבר מתבטא ב-3 הפסדים רצופים – נתון חסר תקדים בקריירה של צ'ולו. היה קשה לסבול את צמד הכשלונות מול ליברפול, כי אתלטיקו רואה את עצמה כקבוצה שאמורה להתחרות באופן ראוי מול כל יריבה ביבשת, אבל הפיאסקו הביתי מול מילאן הוריד את הקבוצה למטה באמת. עד אז, הדרך לשמינית הגמר נראתה בטוחה למדי, והרי אתלטיקו רגילה תמיד להיות בצ'מפיונס-ליג בחודשי האביב.

רק פעם אחת בקדנציה של סימאונה כי כשלה בשלב הבתים, בעונת 2017/18, ואז ניצלה את ההדחה לליגה האירופית כדי לזכות במפעל ולסיים את העונה הבעייתית עם תואר. הפעם אפילו האופציה הזו בסכנה עצומה. אם לא תנצח הערב בפורטו, תסיים אתלטיקו במקום האחרון בבית ב', ותודח כליל. איך אפשר יהיה לחגוג עשור לצ'ולו אחרי זה?

המצב לא היה אמור להיראות כך. הזכיה המרגשת באליפות לא לוותה בעזיבת שחקנים, ורק סאול, שאיבד את ההערכה אצל הבוס נזרק להשאלה בצ'לסי שם הוא לא רואה את הדשא. לעומת זאת, בוצעו שתי החתמות מרשימות לבקשתו המפורשת של המאמן. רודריגו דה פול, המנוע של נבחרת ארגנטינה, הגיע מאודינזה תמורת 35 מיליון יורו, ועוד 30 מיליון הלכו להרטה ברלין תמורת קוניה שאמור לשמש קלף יעיל על הספסל בהתקפה. לבסוף, גם אנטואן גריזמן שב מברצלונה בתנאי השאלה מועדפים. הסגל טוב ועמוק יותר בהשוואה לעונה שעברה, ואתלטיקו ראתה את עצמה מועמדת אמיתית לשמור על כתר האליפות, במיוחד לאור הקטסטרופה בברצלונה וחוסר היציבות של ריאל.

טוב, בארסה עדיין מתחתיה בטבלה, אבל סביליה ובטיס מעליה, בעוד ריאל פתחה פער מבטיח מאוד. גם ריאל סוסיאדד בתמונה, ואפילו השכנה הזעירה ראיו וייקאנו מציגה כדורגל טוב יותר בצמרת. בינתיים, צ'ולו עדיין מחפש את הנוסחא הנכונה לשילובו של דה פול, משנה את המערכים כל שני וחמישי, והיציבות שאיפיינה את העונה שעברה נעלמה כלא היתה. מרקוס יורנטה, אחד המצטיינים הגדולים אשתקד, נדחק לאגף הימני בגלל מכת פציעות, ויעילותו ירדה. הטעויות בעורף נערמות, הבטחון העצמי של השחקנים נפגע, והמאמן מתקשה – אולי לראשונה בקדנציה המפוארת שלו – לשקם אותו.

וזה מה שהוא חייב לעשות לקראת הקרב הגורלי מול פורטו. "יש לנו שתי אופציות להגיב – להיכנס לדכאון או למרוד", הצהיר צ'ולו בשבת אחרי ההפסד למאיורקה. כדי להגיע ל-23 בדצמבר במצב רוח טוב, השחקנים חייבים לבחור באלטרנטיבה השניה. ריכוז מופתי, התגייסות טוטלית למשימה, הסכין שוב בין השיניים – זו חייבת להיות הגישה בפורטו. ההרכב הזה איכותי מספיק כדי להעיף את היריבה על הקרשים ולרמוס אותה.

אם תעשה זאת, ותנצח גם את ריאל בדרבי ביום ראשון, המומנטום ישתנה ב-180 מעלות, ובסופו של דבר זו עשויה להיות עונה פנטסטית. גם אליפות עדיין אפשרית, וגם ההצלחה האירופית בהישג יד. שום דבר עדיין לא אבוד. רק צריך להיזכר בדברים החשובים באמת שמאפיינים את צ'וליסמו, וליישם אותם – ואז לחגוג את חג צ'ולו כראוי.