לברון ג'יימס הוא אחד מאלו שמדגימים את זה הכי טוב. אין טענה חלילה שלברון לא מתאמץ לפני המאני טיים, אבל כשמגיעות הסדרות הוא נהפך למפלצת. מאז ה-6 במאי 2012 עת הפסיד עם מיאמי היט במדיסון סקוור גארדן, ספר המלך של קליבלנד 21 ניצחונות רצופים בסיבוב הראשון ובכך שבר את שיא כל הזמנים. הסוויץ' הזה שעושה לברון נותן את אותותיו בכל שנה מחדש, ושולח מסר ליריבות ש"אולי לא סיימנו עם המאזן הטוב בליגה, אבל אנחנו כאן כדי לקחת אליפות".
נוסף על שיאי הפלייאוף שקינג ג'יימס מנפץ, האינסטינקט הזה שלו ברגעים החשובים סוחף את כל הקבוצה. במשחק מספר 1 נגד אינדיאנה, הקאבס נקלעו איכשהו למשחק צמוד אחרי שכבר הובילו בפער, ולהתקפה האחרונה יצאו הפייסרס בפיגור 109:108 בסיטואציה שסל ינצח להם את המשחק. לברון נצמד לפול ג'ורג', שעד לאותו רגע קלע 29 נקודות בכמעט 50% מהשדה, ופשוט לא נתן לו לנשום.
אחרי שסי ג'יי מיילס נתקע עם הכדור האחרון וייצר זריקה נוראית שלא הלכה לשום מקום, מיהר צוות הטלוויזיה לראיין את הכוכב המנצח. כשנשאל מה חשב תוך כדי הזריקה של מיילס ענה המלך: "הדבר היחיד שהיה אכפת לי זה שפול ג'ורג' לא יקבל את הכדור, ידעתי שהוא ינצח להם את המשחק אם הוא יזרוק". כזה הוא ג'יימס בפלייאוף – חד, יעיל, מאמן על המגרש.
ג'ורג'. זמן לשינוי?
שחקני המשנה
עוד שחקן מאותו הז'אנר הוא דמאר דרוזן. מספר 10 של טורונטו הוא שחקן שונה מהסוג המקובל בליגה. דרוזן מעדיף תמיד זריקה לשתי נקודות מאשר שלשה פופוליסטית, ובכל הקריירה שלו הוא זרק 8,278 פעמים לשתיים אל מול 841 שלשות בלבד, נתון הזוי לגארד בשנות האלפיים. לשם השוואה, חברו לקבוצה קייל לאורי זרק בקריירה שלו 3,121 שלשות ורק 4,591 זריקות לשתיים.
הסגנון הזה של דרוזן למעשה פוגע בקבוצתו, שכן בפלייאוף ההגנות מתכווצות וקשה יותר להגיע לטבעת. נגד קבוצה כמו מילווקי, שבצבע שלה מחכות ידי הענק של יאניס אנטטקומפו, הדבר משפיע על השחקן וממוצע הנקודות שלו ירד מ-27.3 בעונה הרגילה ל-22.8 בפלייאוף. הסגנון שלו אמנם שובה ומרענן על רקע השתלטות הקלעים על הכדורסל, אם כי במה שמתגלה כסדרה הצמודה של הסיבוב הראשון, ייאלץ דרוזן למצוא פתרונות או שימצא את עצמו בבית מוקדם מהצפוי.
דרוזן. פוגע בקבוצה
למייק קונלי מנגד, ימי ההכרעות דווקא עושים טוב. השחקן שהוא גם המשתכר הגבוה ב-NBA (כ-30 מיליון דולר בממוצע לעונה לחמש עונות) הוא אחד שקל להתעלם ממנו. הרכז רשם ב-2016/17 עונה ראשונה עם מעל 20 נקודות למשחק (עונה סדירה ופלייאוף) והוא אחת הסיבות העיקריות בגינן ממפיס סיימה בשמינייה הראשונה של המערב בשבע השנים האחרונות.
קונלי גם היה אחראי בעקיפין לאחד הנאומים הנדירים של מאמן NBA, כשאחרי משחק מספר 2 בסדרה נגד סן אנטוניו בו הפסיד, התייצב מאמן הגריזליס, דייויד פיזדייל, למסיבת העיתונאים והשתלח בשופטי המשחק על כך שלא נתנו כבוד לגארד שלו: "איך שחקן כמו מייק קונלי שמעולם לא קיבל עבירה טכנית לאורך הקריירה שלו לא מקבל את הכבוד לו הוא ראוי מהשופטים?".
קונלי. "שחקן עם קלאס"
ניכר היה בפיזדייל שהנושא ממש הוציא אותו משלוותו, והוא המשיך להעמיק בנושא הקרדיט המוגזם שמקבלים הספרס ומאמנם גרג פופוביץ': "זאק רנדולף לא הלך לעונשין אפילו פעם אחת אבל לקוואי לנארד היו 19 זריקות עונשין (שאת כולן קלע). במחצית הראשונה זרקנו 19 פעמים בצבע וקיבלנו בסך הכל שש זריקות עונשין, אני לא איש של מספרים אבל זה לא נראה הגיוני. לקוואי היו יותר זריקות עונשין מכל הקבוצה שלנו בכל המשחק, תסבירו לי את זה!".
הנקודה הזו נראתה בתחילה כקטנונית מצד מאמן בתחילת דרכו שלאחר מכן עוד טען: "אנחנו לא מקבלים כבוד, אני יודע שמצד אחד יש את פופ ואני רוקי צעיר, אבל לא אתן להם לעשות לנו את זה", אלא שמבחן התוצאה איתו. פיזדייל אמנם חטף קנס של 30,000 דולר על דבריו המרדניים אבל הסדרה חזרה לממפיס והגריזליס השוו ל-2:2, הרבה בזכות 59 נקודות משותפות של קונלי בשני המשחקים, מתוכן 13 מ-15 מהעונשין. איך אמר קואץ' דייב? "הוא שחקן עם קלאס".
מה דעתך על הכתבה?