הקומבינה ברורה. בפלייאוף התחתון יש שלושה מחזורים פחות מאשר בעליון. כדי להביא למצב אופטימלי שבו (אם כמובן יגררו עד המחזור האחרון) מאבק האליפות מוכרע שבוע אחרי המאבק נגד הירידה, יצרה מנהלת הליגות פגרה מלאכותית בפלייאוף התחתון ושתלה מחזור אמצע השבוע בפלייאוף העליון. התוצאה? נוראית.
המשחק אתמול בנתניה לא היה מעניין ולא רק בשל הבדלי הרמות על כר הדשא. מכבי תל אביב באה, עשתה את שלה וניצחה בקלות, אבל רבבת צופים באצטדיון הרגישה שלמשחק היה חסר פאנצ'. איזשהו הקשר. אי אפשר לנתק את אווירת חוסר העניין הכללית מהרמת הידיים של מכבי פתח תקווה או מחוסר הדורסנות של מכבי ת"א, שהייתה יכולה להבקיע חמישייה.
בכלל, יש משהו מאוד לא אמיתי בפלייאןף. בעליון, יש לכאורה מאבק על שני כרטיסים לאירופה, אבל מכבי פ"ת צברה אפס נקודות, מכבי חיפה מזייפת, בני סכנין לא באמת רוצה אירופה ובית"ר ירושלים רוצה, אבל בעיקר מגלה חוסר יציבות. בית"ר אמנם עדיין לא שיחקה מול באר שבע ומכבי ת"א, אבל כל השאר לא מראות עד עכשיו שום סימן של כאלה שיכולות להכריע את מאבק האליפות. הסיבה שמכבי ת"א התאוששה בקלות מההפסד במשחק העונה לניצחונות קלילים, נעוצה בהבדלי הרמות העצומים בתוך הפלייאוף העליון. כמה הקלות הזו רחוקה ממה שקרה, למשל, בעונה שעברה.
ב"ש מול מכבי ת"א. טובות בפער עצום מהשאר (דני מרון)
גם הפלייאוף התחתון הוא בדיחה. אשדוד משייטת להישארות עם תוצאות תיקו, חברותיה הפועל חיפה, קריית שמונה, הפועל רעננה ובני יהודה מרוכזות בעונה הבאה ולפתע, הפועל אשקלון צוברת נקודות בקצב מסחרר. ובל נשכח שלולא הורדת הנקודות של הפועל ת"א, ספק אם היה מינימום עניין בפלייאוף התחתון. במצב הנוכחי, האליפות והירידה יוכרעו בקרבות הישירים בין המעורבות, כשכל השאר מעבירות את הזמן. עד אז, הדרמה לא אמיתית, משהו מרגיש מזויף.
העונה הזאת מחייבת הסקת מסקנות לגבי מבנה ליגת העל. זו הייתה ועודנה עונה שכונתית של יותר מדי חילופי מאמנים ופחות מדי כישרון. עונה שבה מספיק מעט מדי כדי לשרוד. צמצום הליגה זועק לשמיים, אבל מעבר לזה, הגיע הזמן לעשות סוף לפלייאוף. חמש עונות זה די והותר. זו שיטה איומה ולא ספורטיבית שמטרתה לייצר עניין ובפועל, ברוב המקרים אפשר להשוות אותה למסטיק שאיבד את הטעם.
למה בעצם שקבוצה שנלחמת על חייה כמו הפועל ת"א לא תשפיע על מאבק האליפות בדרבי? למה שקבוצה כמו אשקלון לא תצטרך לעבור במסע ההישרדות שלה גם קבוצות שיש להן על מה לשחק ולא רק כאלה שמחכות למאי, למה הקבוצה שבמקום השביעי צריכה לגמור את העונה באמצע מרץ. ולמה אנחנו מנסים בכוח לזייף אורגזמה על ידי מקסום משחקים גדולים בפרק זמן קצר? הרי אם כך אפשר היה להכריע את האליפות, הכרטיס לאירופה והיורדות בסדרות בתום העונה הסדירה. הפתרון הוא פשוט. 12 קבוצות, סיבוב שלישי.
נכון, היינו שם. ונכון, תמיד תהיה בטן ותמיד יהיה גארבג' טיים וזה קורה בכל מקום בעולם בטח בליגות עם 20 קבוצות כמו איטליה, אנגליה או ספרד. וגם לגארבג' טיים יש את היתרונות שלו כמו כדורגל משוחרר או הזדמנות לקדם צעירים, אבל כל דבר, פשוט כל דבר, עדיף מדרמה מלאכותית ומזויפת ושבתות עם שני משחקים.
2. אגדת כדורגל. ליטו וידיגאל הוא לא איש של מילים גדולות, גם כשהוא נדרש לדבר על יוסי בניון. "כשיש קבוצה חזקה, כולם מרוויחים ובאים לידי ביטוי. בניון מקצוען פנטסטי. הוא בן 37, אבל בראש שלו הוא בן 18". אם ג'ורדי קרויף היה נשאל את אותה שאלה, ייתכן שהיה משתמש בתשובה בביטוי: "football legend". האמת, לא צריך יותר ממילה אחת כדי לתאר את בניון. אגדה.
מה הופך שחקן לאגדת כדורגל? הישגים יוצאי דופן לאורך זמן במשך הקריירה או הישגים יוצאי דופן בקבוצה אחת איתה השחקן מזוהה או דומיננטיות לטווח ארוך בליגה ובנבחרת. כמה אגדות כדורגל יש בישראל? בודדים בכל דור. עשרות מאז קום המדינה. שחקן, אלא אם קוראים לו זלאטן איברהימוביץ', לא יכול להכתיר את עצמו בתור אגדה, הוא צריך להרוויח את זה ולזכות בהגדרה.
בניון עונה כמובן על כל הפרמטרים. למעשה, הוא כנראה השחקן הישראלי המצליח ביותר בכל הזמנים. יש רק בעיה אחת. בניון, שהעביר את רוב הקריירה שלו באנגליה, ראה איך במולדת הכדורגל מתייחסים לאגדות. ואז הוא חזר לישראל. מקום בו זוכרים לך את המשחק האחרון ומפרגנים לך רק אחרי שסיימת את הקריירה.
כשבניון חתם בקיץ במכבי ת"א אחרי הפיצוץ עם מכבי חיפה ובעיקר עם אוהדיה, המחשבה הראשונית הייתה שמהלך כזה יכתים לו את הזכירון מהקריירה. החשש הזה לא רק שהתבדה, אלא סידר לבניון את ההכרה שחיפש והמעמד שמגיע לו בזכות. העונה הזאת אמורה וצריכה לשנות את כל היחס לשחקנים ותיקים ואת כל התפיסה לגבי אגדות כדורגל.
בניון. מזכיר את ימיו בליברפול (ערן לוף)
פשוט תענוג לצפות בבניון. הוא נע על המגרש בקלילות ואלגנטיות שמזכירה את ימיו היפים בליברפול לפני למעלה מ-10 שנים. הנגיעה שלו רכה, ראיית המשחק נשארה מושלמת והוא כל כך אלגנטי במשחק שלו עד שאתה מוצא את עצמך חושב מה לא בסדר? האם הליגה חלשה כל כך עד ששחקן בן 37 בולט בה בכל כך קלות או שבניון הוא שחקן הרבה יותר גדול מאותה הגדרה וסטיגמה נקודתיות שנדבקות פה לכדורגלנים.
הוא לא צריך להבקיע 15 גולים או לבשל 20, הוא לא צריך להנהיג או לשמש כקפטן. הרי גם בליברפול היה שחקן משלים נהדר לצד כוכבים. אפילו את ההופעה הנהדרת מול מכבי פ"ת הוא סיים ללא שער או בישול, אבל כשלא חושבים על מספרים, נשארים עם נוכחות כל כך מהנה ומרשימה. מעטים השחקנים בליגה שאתה מחכה שיקבלו את הכדור מתוך ידיעה שמשהו עומד לקרות. שחקנים שמייצרים הרתעה מעצמם, שמסוגלים לייצר את הבלתי צפוי גם על ידי הטעיית גוף או תנועה ללא כדור. אבל בניון נמצא ברמה אחרת.
בניון לא יהיה בנבחרת העונה וזה לא משנה בכמה תארים תזכה מכבי ת"א. יכול להיות שהוא היה צריך יותר צ'אנסים ממאמניו השונים העונה, אבל הניצחון שלו הוא הלקח של כולנו. כשאייל ברקוביץ' חזר מקריירה מפוארת באנגליה, הוא נשבר מהיחס המזלזל ופרש לקראת תום עונת הגלאקטיקוס הידועה לשמצה. דבר דומה קרה לחיים רביבו. בניון, יחד עם טל בן חיים הבלם, לימדו את הכדורגל הישראלי לכבד שחקנים ותיקים בשלהי הקריירה ובמיוחד אגדות כדורגל שחזרו לליגת העל אחרי תקופה מוצלחת בחו"ל.
הכדורגל הישראלי לא משופע בכוכבים. אין היום ליגיונרים שמתקרבים למה שעשו ברקוביץ', רביבו, בניון, בן חיים או דודו אוואט. אבל גם שחקנים כמו ביברס נאתכו, ליאור רפאלוב, תומר חמד, בירם כיאל, ניר ביטון ואחרים בדרך להרוויח את התואר אגדות. השאיפה היא שיום אחד הם יחזרו ולא בגלל הכסף הגדול של ג'ורדי, שחר או אלונה. אלא בגלל שהכדורגל הישראלי יידע לחבק ולהכיר באגדות כדורגל.
בניון. הרוויח את מעמדו כאגדה (אריאל שלום)
3. דור מיכה. הבישול לשער השני של טל בן חיים היה אחד הביצועים המרשימים שנראו העונה. הוא שם את החותמת למשהו שאינו מובן מאליו. מיכה עלה כיתה ונכנס לרשימת השחקנים הבכירים בעמדה שלו בתקופה הנוכחית. היכולת למצוא שטחים מול צפיפות, להיות כל הזמן במקום הנכון ולשנות קצב משחק על ידי מסירה מדויקת מהמקום, שמורה לשחקנים גדולים ודורשת יכולת טכנית ברמה גבוהה מאוד. מעתה, אפשר וצריך להזכיר אותו בנשימה אחת עם מאור בוזגלו או עומר אצילי. על פי נתוני האתר הרשמי של מכבי ת"א, זה היה הבישול ה-63 של מיכה בקריירה בכל המסגרות. והוא רק בן 25.
במשך השנים, למיכה הייתה בעיה מרכזית במכבי ת"א – סטיגמת "הילד המוכשר". הוא לא נתפס באופן אוטומטי כשחקן מוביל על ידי שום מאמן שהדריך את הקבוצה והיה צריך להרוויח את מעמדו מחדש כל עונה. גם מיכה, כמו בניון, פורח ליד כוכבים. הכדורגל המבריק שלו בא לידי ביטוי כשהקבוצה מאוזנת. הוא אולי לא הסטאר שיחזיק קבוצה לבד, אבל בהחלט ראוי שיתייחסו אליו כשחקן מוביל או במילים אחרות: לא ינסו להביא לו על הראש את אצילי או בוזגלו או כל שם אחר שיהיה מועמד גם להפועל באר שבע.
מגיע לו לככב בצהוב. מיכה (דני מרון)
4. באר שבע – בית"ר. הנה נתון מעניין. אם הפועל באר שבע תנצח את שלושת המשחקים הקרובים שלה: בית"ר ירושלים ביום שני, בני סכנין בשבת הבאה ומכבי חיפה במחזור אמצע השבוע ב-25 באפריל, היא תוכל לחגוג אליפות מעשית במשחק העונה מול מכבי ת"א בנתניה. במילים אחרות, ברק בכר רחוק במינימום ארבעה ניצחונות מהתואר. גם הוא יודע שמדובר בסיטואציה בה אסור לאבד אליפות.
בית"ר ירושלים היא האחרונה שיכולה להציל את כבדו של הפלייאוף העליון. המאזן שלה במשחקים מול האלופה, מלמד על מאצ'-אפ בעייתי. 12 משחקי ליגה ללא ניצחון (בדיוק ארבע שנים), שבעה הפסדים רצופים. באר שבע צריכה את בית"ר. הניצחון על בית"ר במושבה (1:3) היה הפיק של באר שבע העונה לפי המשבר וה-1:2 בטרנר בסיבוב השני סימן את החזרה שבוע אחרי השער הקריטי של מאור מליקסון באשדוד. גם בעונה שעברה, ב"ש יצאה מסיטואציות בעייתיות בפלייאוף העליון בשני הניצחונות על בית"ר.
שרון מימר נמצא בסיטואציה משקרת. כרטיס לאירופה ישכיח עונה הפכפכה, בה בית"ר לפרקים הציגה כדורגל אטרקטיבי, לפעמים נראתה משעממת ובסך הכל ככל הנראה תגיע לתקרת הזכוכית שלה – מקומות 3-4 בלי להיות פקטור משמעותי במאבק האליפות. בית"ר רחוקה תקציבית משתי המוליכות. היא לא מנסה לחקות אותן, להידמות להן או להילחם בהן. זה גם בסופו של דבר מה שמוביל לקרע בין אלי טביב לאוהדים שדורשים תחרותיות, אבל אם מחליפים מספיק מאמנים באמצע העונה ועוברים מספיק מהפכים, גם שורה תחתונה זהה יכולה להיראות כמו משהו מרענן.
מה דעתך על הכתבה?