בעונת 2003/4 מנתה ליגת העל שלנו 12 קבוצות.זו הייתה עונה שסימלה לא מעט אירועים היסטוריים: העונה הראשונה של בני סכנין בליגה הבכירה, העונה שבסיומה ירדה נתניה לליגה הלאומית (לאחר שבפתיחתה השתתפה במוקדמות הליגה האירופית), מכבי חיפה זכתה באליפות בפער שש נקודות ממכבי ת"א מבלי שהיה לה אף כובש מצטיין בסגל (דווקא וואליד באדיר מעמדת הקשר האחורי היה המבקיע הבולט), ובעיקר זו הייתה העונה שבה האחות הקטנה מפתח תקווה, זו של היו"ר אבי לוזון והמאמן גיא לוזון, סיימה שלישית בטבלה – נקודה פחות ממכבי ת"א – כשאחריה דשדשו הפועל ב"ש והפועל ת"א.
עונה לאחר מכן המכבים ממלאבס אף התקדמו עוד מקום אחד בטבלה. מאז ועד היום עברה האגודה תהפוכות רבות. לוזון מונה ליו"ר ההתאחדות, הותקף ללא הרף, הקבוצה שלו ירדה ליגה ועלתה בחזרה, אך לצמרת הגבוהה היא חוזרת לראשונה רק העונה, לאחר 12 שנים לא פשוטות.
20 נקודות מהמובילה הדרומית ו-14 מהצהובים של מכבי ת"א הן אכן פער גדול שעדיין לא מכליל את מכבי פ"ת יחד עם הקבוצות המובילות בכדורגל הישראלי. גם עמודת הכיבושים דלילה ומצביעה על 37 שערים בלבד, 24 פחות מהאלופה ו-14 פחות מהמועדון של גולדהאר. אך עם התלהבות חסרת תקדים וההגנה השלישית בטיבה בליגת העל, מכבי פ"ת בדרך להפוך לאתלטיקו מדריד הישראלית.
קאניוק וצעירי. עונת שיא (יוני אריאלי)
בתום העונה הסדירה, לאחר 26 משחקים, ראה עצמו קובי רפואה 11 נקודות מב"ש ובעמדת זינוק מצוינת. מכבי פ"ת זכתה אז לכבוד גדול, אך בארבעת המחזורים האחרונים גידי קאניוק והחברים כובשים רק שער בודד וסופרים ארבעה הפסדים רצופים. משמונת השערים האחרונים כבש קאניוק שלושה וגיא מלמד, איש הפועל כפ"ס, ארבעה. השניים הללו, יחד עם דור אלו, נאור פסר ולירוי צעירי, בנו את היסודות החדשים של אתלטיקו מלאבס. כלכלית, מכבי פ"ת מסודרת. אלו ומנור סולומון יצטרפו למכירות ההיסטוריות של רן בן שמעון, עומר גולן וסלים טועמה.
חודש יולי האחרון היה המפתח בהצלחה של הקבוצה: מונרוי ודוס סנטוס היו חתומים מהעונה הקודמת ורפואה, בעונת הבכורה האמיתית שלו כמאמן ראשי, רצה דיוק ומקצוענות והחתים את הזרים שלו כבר ביוני. משחקי ההכנה הספיקו ללוזון, וכבר ביולי נערכה מהפכת הזרים. החדשים שוחררו, קולאר, רומן ורומאריו פירס הוחתמו, ויחד עם פריחת הצעירים, ההצלחה נראה אפשרית.
רפואה פגע בעיקר בהרמוניה ובאיזון בשלישיית האמצע שלו. פירס הוא מהקשרים האחוריים הטובים בישראל, צעירי הקליל וקניוק הכובש התאימו ל-4-3-3 שחלוץ העבר כה מאמין בו. ואכן – השלישייה הזו כבשה יחד 15 שערי ליגה. לשם השוואה, השלישייה של הפועל ב"ש – אוגו, הובאן וראדי – כבשה יחד שישה.
כמה גורמים הביאו לדעיכה. ראשית, פ"ת נאלצה להיות מחושבת יותר בפלייאוף והפסיקה ללחוץ קדימה בהתלהבות. הדבר אילץ את רפואה לערוך שינויים בהרכב. מול ב"ש ההתלהבות חזרה, אבל גם מחצית ראשונה סוערת לא הספיקה מול הקבוצה הטובה בישראל.
שנית, חלוצים בגובה 190 ס"מ ומעלה התקשו מאז ומתמיד בליגה הישראלית. הקבוצות למדו את הסגנון של מיחאי רומן, והחלוץ המרכזי לא הבקיע כבר 12 משחקים. בכלל, השינויים התכופים בחלק הקדמי לא היטיבו עם מכבי פ"ת, וגם ההחלפה של מוחמד כליבאת בדובב גבאי לא היטיבה עם השניים.
הגורם הנוסף הוא הספיגה בדקות הסיום. רבע משעריה ספגה פ"ת ברבע השעה האחרונה, ובקבוצה מבינים שללא מחדלי 15 הדקות האחרונות, רפואה היה קרוב יותר בטבלה לליטו וידיגאל מאשר לשרון מימר.
מה דעתך על הכתבה?