נטע זר: על הדרבי הירושלמי הבלתי נשכח שהפך למופע של טרומן

זיו אריה מתכנן תכניות ואלוהים צוחק. מאמן הפועל ירושלים – אדון מדדים, מהפכן בענף, צ'ה גווארה של תפיסת משחק, מאמן נגד הזרם ומרואיין נגד הרוח – אכן הצליח אתמול (ראשון) להדהים את כולם. כעת צפויים הרבה לילות בלי שינה עבור לא מעט אנשים, מפני שהפועל ירושלים, תחזיקו חזק, בנתה מודל סופר-מקצועני עם לא מעט אנשי צוות. אפילו האירוניה רוצה לפרוש – מדובר כנראה בשישה אנשי צוות.

אונדז'יי באצ'ו – זה השם של מי שבגללו נצבט אתמול הלב לכל צופה נייטרלי בדרבי הירושלמי, כי היה בשמחה שלו אחרי שער השוויון שיימחק מדפי ההיסטוריה משהו תמים וטהור בחסות אי הידיעה. הבלם הצ'כי היה האחרון לגלות שה-1:1 שקבע בתוספת הזמן לא באמת שווה נקודה, וחגג בתוך חלל שהפסיק להתקיים. כולם חוץ ממנו כבר הבינו שאין שום סיבה לקפוץ.

זה היה אחד הרגעים המרהיבים והמרתקים בתולדות ליגת העל, מפני שמדובר באירוע אנומלי בעליל. אין לליגה הזו יותר מדי סיפורי זהב שהולכים איתה שנים קדימה, אבל בחור בן 25 מצ'כיה יזכור את הערב הקר הזה בטדי כל חייו. הוא יישב יום אחד עם הנכדים בפראג ויספר להם על המופע של טרומן בדרבי הירושלמי. באימון הקרוב באצ'ו עוד ימשיך לכבד את אריה ואנשי הצוות שלו, אבל אפשר להניח איך יתאר אותם בעוד עשרות שנים.

חלק מאותו סיפור יהיה גם על שאגות השמחה ביציע המזרחי. השאגות האלו מספרות את סיפורה העגום של בית"ר: אימפריות נופלות לאט, ובית"ר נופלת יותר לאט מאימפריות. זוהי נפילה איטית וכואבת. פעם, ביציעי בית"ר שאגו משמחה על אורי ואלי, על חרזי, שאלוי, על אליפויות עשירות של ארקדי גאידמק.

אתמול, ובכן, אתמול שאגו משמחה בגלל קלטוס נומביל. קשה להניח שאוהדי בית"ר יודעים לציין את שמות הזרים ששותפו אתמול והביאו להם את הניצחון, אבל בכל זאת, כדי לציין את ההיסטוריה, הם אולי ישתדלו לזכור את השם נומביל. זה מה שנשאר.

נחמד היה לראות אתמול את יוסי מזרחי ניגש להתראיין בסיום וחושף צד פחות מוכר. אולי פעם ראשונה שהאיש הכל כך אמין הזה עורר חוסר אמינות. נו באמת, יוסי, אתה מצפה שנאמין שלא הבנת מה קרה? אה, כן, לא שמת לב שזכית? מזרחי, שמפנים את מצבה של בית"ר, חושב שעליו להיראות קודר וזועף בכל מצב, אפילו בסיומו של מופע קומי מבחינתו. טוב, הוא לא איש של קומדיות, זו תמיד דרמה כשמגייסים אותו בצו 8.

והנה, אתמול פתאום נפלו עליו ששת חילופי הפיס האלה של היריבה העירונית. קשה להניח שאין במזרחי צד אנושי ופשוט שקולט את הנס הזה. קשה להאמין שהבוקר הוא לא כובש צחוק וחושב לעצמו – יא אללה איזה משוגעים ההפועל האלה, לא נורמליים. אבל את כל הקומדיה הזו נקבל מזרחי שומר לעצמו, אולי לספר המרתק שיכתוב בעתיד.

הדרבי הזה היה יכול להיות שיאו של מסע תקומה בצבע אדום. גול בתוספת הזמן הולך בול לפי החזון. כשמקימים קבוצת אוהדים ומתחילים איתה בליגה ג' הולכים עם חזון. מה כתוב בו? טוב, זה כבר מורכב, יש בהפועל ירושלים התעסקות עמוקה בקהילה, פעילות למען נוער, ועוד שלל נושאי חברה, אבל יש להניח שבחזון הבלתי כתוב של כל אוהד מופיעה שורת זהב: גול בדרבי בתוספת הזמן.

עבור רבים ביציע שלבם נשבר אתמול מדובר במפעל חיים. ואם לא מפעל חיים, אז מדובר לכל הפחות במפעל משנה חיים: הנה, שוב יש קבוצה לאהוד, דבר שלא היה מובן מאליו, ויש קהילה, ויש התעסקות, יש לאן לברוח מהיום-יום. זוהי למעשה הגשמת חלומם של רבים: להצליח לשכוח מהצרות שלהם עם הבוס ועם המשכנתא, בזכות צרות שיש להם עם דקות המשחק של עידן שמש.

האוהדים האלה, כידוע, הם הבעלים. מה יעשו הבעלים עם האחראים למחדל? זה צומת מעניין במסלול לניהול קבוצות אוהדים. במקרה הספציפי של הפועל ירושלים בדרך כלל לא עורפים ראשים. הם מעדיפים להבליט בגאווה חולצה אדומה עם הברווז של דודו גבע ז"ל, שתמיד נשאר אופטימי. האם הפעם הברווז יחרוג ממנהגו?