ההפתעה הייתה מוחלטת. כאשר כינסה ההתאחדות הנורבגית את מסיבת העיתונאים על מנת להכריז על מאמנה החדש בתחילת פברואר, היא הצליחה לשמור את השם בסוד, וכולם נדהמו לראות את לארס לאגרבק. תגובת האוהדים הייתה מעורבת. מצד אחד, רבים לא הרגישו נוח עם מינוי של מאמן שבדי, כי הרי זו בושה לא קטנה לבקש עזרה מהשכנים עליהם נהוג בדרך כלל לצחוק. מצד שני, המוניטין של לאגרבק אחרי ההצלחה המסחררת עם איסלנד ביורו-2016 כה חזק שאפשר להתעלם משיקולים לאומיים. הרי תדמיתה של הנבחרת בשפל עמוק, והציבור מייחל למושיע.
עד עכשיו, קמפיין המוקדמות של מונדיאל 2018 היה קטסטרופלי מבחינת נורבגיה. התבוסה 3:0 מול גרמניה הייתה טבעית, אבל ההפסד באזרבייג'אן התקבל במבוכה, ואז הגיע "הקרב" ההיסטורי בנובמבר, באוסלו מול סן מרינו, אשר הצליחה לכבוש את שער החוץ הראשון שלה במוקדמות גביע העולם מאז 2001. חמור מכך, היה זה שער שוויון בדקה ה-54, ובמשך 23 דקות נדמה היה כי הנבחרת הזעירה תחולל סנסציה מרעישה. שלושת השערים המאוחרים של נורבגיה מנעו זאת, אבל לא שטפו את הטעם המר מהפה. האוהדים איבדו לחלוטין את האמון בנבחרת, וההפסד בצ'כיה ימים ספורים מאוחר יותר רק הדגיש זאת.
למאמן פר-מתיאס הוגמו לא נותרה ברירה, והוא התפטר. הפרויקט השאפתני שלו, במסגרתו ניסה להקנות לנורבגים סגנון חדש של החזקת כדור ועורר בהתחלה אופטימיות, נכשל לחלוטין. מישהו היה צריך להחזיר את הנבחרת למקורות, ובאופן אירוני מאוד מדובר דווקא במאמן זר. דבר כזה לא היה במדינה מאז שנות ה-80' אז הדריך אותה במשך תקופה קצרה טורד גריפ, אף הוא שבדי. התוצאות, אגב, לא היו מלהיבות בלשון המעטה – 0 נצחונות ב-7 משחקים, אבל אז גם הציפיות היו נמוכות הרבה יותר. אחרי העידן המופלא עם אגיל אולסן על הקווים בשנות ה-90', השאיפות גבוהות יותר באופן כללי, והפיאסקו המתמיד לעמוד בהן צורם יותר.
לכן כה גדול הגעגוע לפרופסור אולסן, הקומוניסט המשוגע שלקח את נורבגיה לשני מונדיאלים עם סגנון פשוט ויעיל של כדורים ארוכים. הנוסטלגיה הזו היא שהחזירה את אולסן עצמו לתפקיד ב-2009, אבל הוא כבר היה מבוגר מדי, והקסם לא שוחזר. הציבור אפילו מאס בסגנון שלו אז, ולכן חשב הוגמו שזה הזמן הנכון לבצע מהפכה תודעתית. הוא שגה, וכעת צריך לאגרבק להחזיר שוב את הגלגל לאחור.
הנורבגים משוכנעים שהוא האיש הנכון לתפקיד. "יש תחושה חיובית סביב הנבחרת. אנשים מרוצים מהגישה המציאותית והפשוטה של לאגרבק. הוא לא מסבך את העניינים, ומדבר דוגרי. יש לו כריזמה שקטה וחוש הומור שובה לב", מספר העיתונאי מאדס בורהיים. ההלם ממינוי מאמן מהמדינה השכנה חלף במהרה. "שבדים הצליחו לא רע בקבוצות נורבגיות בתקופה האחרונה, ולאגרבק גם מרגיש פחות שבדי בזכות עבודתו באיסלנד", אומר בורהיים.
לארס לאגרבק. הוצג במסיבת עיתונאים דרמטית (gettyimages)
וכך הוא יצא לדרך עם רוח גבית חזקה. במסיבות העיתונאים הראשונות משתדל לאגרבק לא להעלות את רף הציפיות, וכולם מדגישים שהמטרה האמיתית היא ההעפלה ליורו-2020. חוזהו של השבדי נחתם עד סוף 2019, ויוארך אוטומטית אם נורבגיה תשתתף באליפות אירופה. זה היעד הריאלי, בניגוד להעפלה למונדיאל הקרוב. ואולם, גם יתר הנבחרות בבית 3 פרט לגרמניה לא משיגות תוצאות מבריקות, ולכן עדיין קיים סיכוי מסוים, בתנאי שהסקנדינבים ישיגו הערב 3 נקודות בחוץ מול צפון אירלנד."אם ננצח בבלפסט, נוכל לחלום מחדש", הכריז לאגרבק, "ברור שגרמניה תסיים במקום הראשון, אבל המקום השני עדיין בגדר אפשרי. ננסה לעשות את המקסימום ולהגיע לפלייאוף". על הנייר, יש לו חומר שחקנים טוב יותר בהשוואה לצפון אירים. עם שוער מצוין בדמותו של רונה יארסטיין מהרטה ברלין, הקפטן החדש סטפן יוהאנסן מפולהאם והחלוץ ג'ושוע קינג שנכנס לכושר נפלא במדי בורנמות', השלד בהחלט קיים.
באיסלנד הוכיח לאגרבק שהוא מסוגל למצות את פוטנציאל של שחקניו, באמצעות הכנה טקטית מדוקדקת, מתן הוראות מדויקות ומפורטות, ושימוש בתכונות החזקות של חניכיו. הוא לא מנסה להכריח אותם ללמוד דברים חדשים לגמרי, אלא משפר את האיכויות הקיימות, מעלה את הבטחון העצמי ומלכד את חדר ההלבשה. אם יחולל נס ויעלה את נורבגיה למונדיאל, יהיה השבדי הגיבור הלאומי במדינה השכנה, אבל הדרך לשם ארוכה מאוד. היא מתחילה הערב – אל תחמיצו את השידור הישיר מבלפסט.
מה דעתך על הכתבה?