טוטנהאם ניסתה להחתים את ויקטור מוזס פעמיים, בהפרש של יותר מעשור, אך נותרה בידיים ריקות.
הפעם הראשונה היתה ב-2004, כאשר הנער הניגרי בן ה-13 משך אינספור סקאוטים בזכות ביצועיו בקבוצת חובבים לונדונית קטנה. נציגי התרנגולים התלהבו מהכישורים הטכניים המיוחדים שלו, אבל המדריך טוני לויזי סבר שתהיה זו טעות ללכת למועדון גדול מדי. הוא המליץ למוזס לגדול בשקט באקדמיה של קריסטל פאלאס והמליץ עליו לראשי האקדמיה שכלל לא היו מודעים לקיומו.
אי אפשר לדעת כיצד היתה מתפתחת הקריירה שלו לו חתם אז בטוטנהאם, אבל הבחירה בפאלאס בהחלט השתלמה, לפחות בשנים הראשונות. מוזס, שעבר בגיל 11 טרגדיה אישית איומה כאשר הוריו הנוצרים נרצחו על ידי מחבלים מוסלמים, מצא את דרכו בחיים בזכות הכדורגל. בפאלאס הצנועה הוא קיבל את החום והאהבה, והנסיקה היתה מטאורית.
ב-2005 הוא כבר ייצג את הנבחרת הצעירה של אנגליה, בה קיבל אזרחות כפליט. בגיל 16 הוא ערך את הופעת הבכורה בליגת המשנה. בגיל 19 הוא כבר היה בפרמייר-ליג במדי וויגאן, והמאמן רוברטו מרטינס העריך אותו מאוד. ספרדי אף האשים פומבית את מאמן אנגליה דאז פאביו קאפלו בכך שפיספס את הכישרון של מוזס וגרם לו להעדיף לשחק במדי ניגריה. "ויקטור הוא שחקן יוצא דופן. הוא קיצוני מהזן הישן, עם יכולת מדהימה לעבור שחקנים. קבוצות זקוקות למישהו כמוהו על מנת לפרוץ מערכים טקטיים מאורגנים. הוא מוסיף משהו מיוחד", הצהיר מרטינס. הדרך לפסגה נראתה סלולה, ואחרי עונה מצוינת ב-2011/12 שילמה תמורתו צ'לסי 9 מיליון ליש"ט. אבל אז הגיע ז'וזה מוריניו.
חזר לחיים בצ'לסי, מוזס (Gettyimages)
דווקא אחרי עונת התאקלמות בסטמפורד ברידג', במהלכה צבר נסיון יקר, הלהיב את האוהדים ואף כבש שער דרמטי בזמן פציעות מול שחטאר דונצק בליגת האלופות, הכל נכנס להקפאה. מוריניו חזר לקדנציה שניה על ספסל הכחולים והחליט שמוזס פשוט לא מעניין אותו. הפורטוגלי לא ספר אותו עד כדי כך שהיה מוכן לשלוח אותו בהשאלה ליריבה ישירה בצמרת, ליברפול. לרוע מזלו של הניגרי, האדומים של ברנדן רוג'רס הסתדרו בדרך כלל נהדר בלעדיו, כי במערך לא היה מקום לקיצוני טבעי כמוהו, וחוץ מזה – לך תיאבק על המקום בהרכב כאשר לואיס סוארס, דניאל סטארידג' ופליפה קוטיניו נמצאים בכושר שיא ורצים לאליפות.
גם ההשאלה בסטוק ב-2014/15 לא היתה מבריקה, וכאן נכנסה טוטנהאם לתמונה בפעם השניה. מאוריסיו פוצ'טינו דווקא ידע היטב את ערכו של הניגרי, ורצה להחתים אותו כאלטרנטיבה לאנדרוס טאונסנד. הצעה של 8 מיליון ליש"ט הונחה על השולחן, וסביר להניח שצ'לסי היתה מקבלת אותה בשמחה לו היה מדובר במועדון אחר, כי הרי מוריניו לא לראה למוזס כל עתיד במועדון. אלא שהיחסים בין הכחולים לתרנגולים לא אידיאליים בלשון המעטה, ובין האוהדים שוררת שנאה עזה. לכן לא קיבל פוצ'טינו את מבוקשו, ומוזס נשלח להשאלה נוספת בווסטהאם.
כך הפך מוזס תוך 3 שנים מאחד הכוכבים העולים המבטיחים בממלכה לשחקן לא רלוונטי שלא מוצא את מקומו. זה לא מעודד כלל, קל וחומר בגיל 25, וכל הפוטנציאל היה עלול לרדת לטמיון. לשמחתו הרבה של הניגרי, מוריניו פוטר – והאיש שהחליף אותו על בסיס קבוע בקיץ הבין היטב מה יש לו בידיים. אנטוניו קונטה לא סתם שיקם את מוזס, אלא גם מצא עבורו את המשבצת הנכונה במערך 3-4-3.
לא מצא מקום אצל רוג'רס (Gettyimages)
רבות כבר נכתב על המהפכה הטקטית המופלאה של האיטלקי שבוצעה בתחילת אוקטובר ואיפשרה לכחולים לשבור שיאים עם 13 ניצחונות ליגה רצופים. זה לא המקום לחזור על כל השיקולים והיתרונות של שיטת 3 הבלמים, אבל כל יתר השחקנים שהרוויחו מהמהלך – אדן הזאר, מרקוס אלונסו, פדרו, אנגולו קאנטה, ואפילו דויד לואיז – משחקים בעמדות הטבעיות ביותר שלהם מאז השינוי. המקרה של מוזס שונה בתכלית. קונטה המציא עבורו תפקיד חדש לגמרי, והניגרי גילה שהוא מסוגל לא להיות סתם קיצוני, אלא לסגור את כל האגף הימני. למעשה, לנוכח הסיבולת המזהירה שלו, הוא מצטיין בכך יותר מאשר בתפקיד המקורי.
"ראיתי את זה כבר ביום הראשון בתפקיד. למוזס טכניקה גבוהה ויכולת פיזית לכסות 70 מטרים מהמגרש. מדהים בעיניי ששחקן כמוהו לא הוערך כראוי קודם", אמר האיטלקי בסוף נובמבר, לקראת המשחק מול טוטנהאם. פוצ'טינו ידע טוב מכולם עד כמה הניגרי מסוכן, אך לא מצא את הפתרון בכל זאת. אחרי שצ'לסי נקלעה לפיגור, השווה פדרו שמקבל חופש פעולה בזכות הצטיינותו של הניגרי, ואז הבקיע מוזס את שער הנצחון.
והוא נהנה לחגוג מול הקבוצה שפיספסה אותו פעמיים. כעת הוא כבר לא מצטער על כל הזמן שבוזבז אלא חי את הרגע. "צ'לסי היא הבית שלי", הוא אמר, וזה נכון – גם אם המשפט הזה היה נשמע הזוי לחלוטין רק לפני חצי שנה. ב-21:45 (ספורט1) כאשר יתארח בווייט הארט ליין, הוא ישמח להכות שוב בתרנגולים ולהאריך את הרצף הפנומנלי.
מוזס, יודע גם לרוץ על הקו (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?