יותר משנתיים וחצי אחרי שפוטר ממנצ'סטר יונייטד, חוזר היום (17:00, ספורטHD1) דייויד מויס עם סנדרלנד לאולד טראפורד. הוא עזב את המועדון עם תווית של כישלון מהדהד, שלא הצליח להיכנס לנעליו הגדולות של אלכס פרגוסון, הוא הואשם – ובצדק – באי התאמה מנטלית. אמירותיו הלוזריות, כגון "נשתדל להיות ברמה של מנצ'סטר סיטי", לא הלמו את המסורת של המועדון. הסקוטי לא הצליח, ואולי אפילו לא ניסה, להשתחרר מקו המחשבה אליו התרגל ב-11 שנותיו על ספסל אברטון. אי עוררין על כך שהבחירה בו כיורשו של פרגי לא היתה מבריקה בלשון המעטה. ובכל זאת, כאשר האוהדים מסתכלים לאחור, לאור כל מה שעבר על קבוצתם בתקופה שחלפה מאז, הם רואים כיום את מויס באור קצת אחר.
כי בניגוד לאלה שבאו אחריו, מויס לא קיבל את מבוקשו בשוק ההעברות. השחקן אותו רצה יותר מכל כאשר קיבל את התפקיד בקיץ 2013 היה גארת בייל, אבל המגעים עם הוולשי נכשלו כי הוא העדיף לחתום בריאל מדריד. ססק פברגאס היה היעד הבא, אבל הוא נשאר בברצלונה והגיע לצ'לסי שנה לאחר מכן. גם טוני קרוס היה על הכוונת, והקשר הגרמני אפילו הסכים עקרונית למעבר לאולד טראפורד, אך גם העסקה הזו התפוצצה, והוא נשאר בבאיירן מינכן. ריאל קיבלה אותו בחלוף שנה, והוא צמח מאז לאחד השחקנים הטובים בתבל בתפקידו.
- בוקסינג לפרצוף: ההיסטוריה תכה את צ'לסי?
- דפאיי על הכוונת של סביליה, ואן דר ויל ישוב לצרפת?
- סופרגול: מתקרבים לזכיה בתיבת הזהב
בקיצור, מויס לא קיבל כלום, מלבד מרואן פלאיני שהגיע ברגע האחרון מאברטון, ונתפס לפיכך כשחקן החיזוק המועדף של המנג'ר, על אף שהמציאות הייתה מעט שונה. כאשר חואן מאטה נזרק מצ'לסי על ידי ז'וזה מוריניו והגיע בינואר, זה היה קצת מאוחר מדי על מנת לשנות את המומנטום. הסקוטי האמין שיוכל לבנות פרויקט ארוך טווח ולהצעיד את הקבוצה להישגים, אך הוא לא קיבל את הזמן. המסרים הבעייתיים ששידר מנעו זאת. יונייטד הייתה אז האלופה המכהנת, והדרך בה התבטא מויס צרמה לכולם. כאשר לואיס ואן חאל ומוריניו אומרים משפטים מסוג זה, הציבור מקבל אותם אחרת לגמרי. ואולם, בגדול, הם אומרים אותו דבר – וגם לא התוצאות שלהם לא טובות משמעותית מאלה של מויס.
מאז פוטר מויס, ירדה יונייטד מהפסים בכל הקשור לרכש. השאיפה לנהוג באיפוק בשוק ההעברות, שמנעה בין היתר את העסקות של בייל, פברגאס וקרוס ב-2013, כבר לא רלוונטית. כפי שהצהיר מויס עצמו לאחרונה: "המסורת נזרקה לפח. בתקופת פרגוסון, יונייטד לא התחרתה עם מועדונים אחרים בסכומי עתק אלא ביצעה את העסקאות שהיא ראתה לנכון. אולי זה היה צריך להשתנות בשל המצב החדש אליו נקלע המועדון". הוא לא זכה להנות משינוי המדיניות הזה. מחליפיו בהחלט כן.
מויס. הגישה הלוזרית לא עזרה (gettyimages)
ואן חאל קיבל בקיץ 2014 רכש נוצץ, שכלל את אנחל די מריה שהגיע מריאל מדריד תמורת 60 מיליון ליש"ט – ולא השכיל להשתמש בו כראוי. בקיץ 2015 הדהימו השדים האדומים את העולם כאשר הסכימו לשלם למונאקו 58 מיליון ליש"ט תמורת אנתוני מרסיאל, והחתימו גם את ממפיס דפאיי, בסטיאן שוויינשטייגר, מורגן שניידרלין ומתאו דרמיאן בהוצאה מכובדת ביותר. בעונתו של מויס סיימה הקבוצה את הליגה עם 64 נקודות. בעונה שעברה היא השיגה 66 נקודות. אז האם הסקוטי באמת היה עד כדי כך גרוע?
בעידן מוריניו, המועדון איבד את הבלמים לחלוטין. שיא ההעברות העולמי של כל הזמנים נשבר כדי להחזיר לאולד טראפורד את פול פוגבה, אריק באי הצעיר הגיע מוויאריאל תמורת 30 מיליון ליש"ט. כעת מדברים על כך ויקטור לינדלוף, הבלם השבדי המוכשר של בנפיקה, שיוחתם תמורת 45 מיליון יורו. והתוצאה? יונייטד עדיין במקום השישי, הסיכוי לזכות באליפות כבר לא קיים, ההעפלה לליגת האלופות מוטלת בספק גדול, ומוריניו מדבר על בניה לטווח ארוך. ההנהלה לא שוקלת את מעמדו כל שבוע מחדש. נהפוך הוא – לאחרונה נפוצו הדיווחים כי יונייטד מעוניינת להאריך את חוזהו שמסתיים ב-2019.
פוגבה. מדיניות הרכש השתנתה, היכולת לא (gettyimages)
קל להבין, אם כך, מדוע מרגיש מויס שהוא לא קיבל יחס הוגן. הסקוטי יודע בסתר ליבו שהוא עשה טעויות קשות – אבל מי לא עושה אותן? גם ואן חאל ומוריניו שגו, אבל הם קיבלו גב רחב הרבה יותר מהממונים. מי יודע, אולי אם מויס היה ממשיך, ומצליח להתאים את גישתו כנדרש לאורך זמן, הוא היה מצעיד את הקבוצה להישגים משמעותיים הרבה יותר גם ללא ההוצאה הכספית האסטרונומית. אולי המועדון היה בריא יותר ושפוי יותר בזכותו. ואולי לא. אי אפשר לדעת. את הנעשה אין להשיב.
כיום עובד מויס במועדון בו הוא מרגיש הרבה יותר נוח. המטרה היחידה של סנדרלנד היא לשרוד בליגה, והיא בהחלט תהיה מאושרת אם תצליח לסגל לעצמה מנטליות של אברטון. הלוואי עליה. מעמדת האנדרדוג המוכרת והחמימה הזו, חוזר מויס לאולד טראפורד, והוא ישמח מאוד לחולל סנסציה. הוא לא ידבר על נקמה, אבל זו תהיה נקמה, כי הוא יוכל להראות עד כמה מנצ'סטר יונייטד מדשדשת במקום גם בלעדיו. מסתבר שהנעליים של אלכס פרגוסון גדולות עבור כולם, לא רק עבורו.
מה דעתך על הכתבה?