קל להבין מדוע הסינים כל כך חשקו בוויין רוני. עם כל הכבוד לכל הכוכבים שהוחתמו בליגה העשירה בשנים האחרונות, במטרה מוצהרת לרצות את נשיא המדינה חובב הכדורגל, היא עדיין לא שברה את המחסום. אוסקר, הולק, ג'רביניו, קרלוס טבס, אפילו ערן זהבי – כל אלה עשו כותרות, אך לא גרמו לליגה הסינית להפוך לאטרקציה של ממש עבור האוהדים באירופה. אקסל ויטסל, שעבר לאחרונה תוך שהוא מעדיף את הכסף הקל על פני האתגר ביובנטוס, לא לגמרי רלוונטי עם כל הכבוד הראוי. אף כוכב אירופי בקנה מידה עולמי לא פותה לסין, בניגוד מוחלט לליגת ה-MLS אליה נהרו דמויות על כמו אנדראה פירלו, דויד וייה, סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד.
רוני עשוי היה לשנות את התמונה, והצדיק אפילו שכר של מיליון יורו לשבוע, כפי שרמזו הדיווחים מהמזרח הרחוק. אם קפטן נבחרת אנגליה היה חותם באחת הקבוצות בסין, עיני כל העולם היו נשואות אליו. זו היתה היסטוריה, וגם מחירי זכויות השידור היו נוסקים במהירות. מדובר בשחקן שהיה עד לא מכבר אחד הכוכבים המדוברים ביותר בתבל, מלך השערים של מנצ'סטר יונייטד בכל הזמנים, והוא רק בן 31. הסינים היו מוכנים לעשות הכל למענו.
אפשר היה להבין את רוני לו היה מהמר על המהלך. הוא איבד לחלוטין את מקומו בהרכב השדים האדומים, וז'וזה מוריניו נתן לו להבין באופן חד משמעי שהוא לא בונה עליו. למעשה, הפורטוגלי שחק את רוני בכוונה תחילה. החתמת זלאטן איברהימוביץ' בן ה-35 היוותה פגיעה ברורה במעמדו של החלוץ. בפתיחת העונה המאכזבת לא יצא המנג'ר להגנתו של רוני, אלא נתן למבקרים לעשות את העבודה במקומו. בהדרגה, נוצר מצב שהיה כמעט דמיוני עד הקיץ האחרון – רוני הפך לשחקן ספסל, והאוהדים מקבלים את העובדה בטבעיות מוחלטת, כאילו אלה היו פני הדברים מאז ומתמיד.
מורשת לא מפרקים ביום (AFP)
שימו לב לסטטיסטיקה המדהימה. בשבע העונות הקודמות, בין 2009 ל-2016, הושאר רוני על הספסל במשחקי ליגה 13 פעמים בלבד, בדרך כלל על מנת לתת לו מנוחה בשל עומס. העונה הוא פתח ב-8 משחקים בלבד, רק 3 מהם מאז ספטמבר, ואף לא פעם אחת בשנת 2017. ב-11 משחקי פרמייר-ליג, היה מקומו של רוני מחוץ להרכב, ולעתים הוא שולב כמחליף לדקות האחרונות בלבד. כאשר נפוצו השמועות על המעבר לסין, הגיב מוריניו: "לעולם לא אדחק אגדה מחוץ למועדון", אך גם לא התנגד נחרצות לאפשרות. הוא רמז בעדינות כי מעמדו של רוני באולד טראפורד השתנה באופן מוחלט, ואין דרך חזרה. עבור כוכב שמשתוקק לשחק, גם שכר של 300 אלף ליש"ט לשבוע לפי חוזה שנמשך עד קיץ 2019, עלול לא להספיק.
הפיתוי היה לא מבוטל, אבל צריך לקחת בחשבון שני שיקולים מרכזיים. ראשית, רוני מעולם לא גר מחוץ לליברפול ומנצ'סטר. זה האיזור היחיד שהוא מכיר, שם נמצאת כל משפחתו, ורק המחשבה על עזיבה לסין מהווה טלטלה עצומה מבחינתו. הרבה יותר נוח להישאר בביתו המפואר – אפילו העזיבה לטובת מועדון לונדוני כלשהו תהיה דרמטית מבחינתו.
שנית – וזה השיקול המרכזי – המורשת חשובה לרוני יותר מכל. הוא שבר את השיא של בובי צ'רלטון והפך לגדול הכובשים של יונייטד בכל הזמנים, וזכה ב-5 אליפויות ובליגת האלופות, אבל עמוק בפנים הוא מרגיש שפועלו בקבוצה לא תם. האיש שניסה בעבר פעמיים לעזוב את השדים האדומים כאשר היה בשיאו, יודע שבריחה לסין בדלת האחורית, בעיצומה של העונה, תשאיר כתם משמעותי ברזומה שלו. הוא לא רוצה להיות הכוכב האירופי הגדול הראשון שעושה את הדרך לסין, כי הדבר יפגע באופן מהותי מאוד בתדמיתו בממלכה. הוא עדיין נחוש להכריח את הפרשנים, ואפילו את מוריניו, לאכול את הכובע.
יאסוף כדורים במקום כסף? (AFP)
הדיווחים גרמו לנזק מיידי, ולכן דאג רוני להוציא הודעה מהירה, שנוסחה באופן חד ומוקפד: "על אף העניין מצד מועדונים אחרים, אשר מחמיא לי מאוד, אני רוצה להפסיק את השמועות ולומר שאני נשאר במנצ'סטר יונייטד. אני מקווה ליטול חלק משמעותי במאבק בארבע חזיתות. זו תקופה מרגשת במועדון, ואני רוצה להמשיך להיות חלק ממנה". ההודאה בקיום המגעים רק מדגישה את נאמנותו של הכוכב לחולצה שהוא לובש מאז 2004, ויש כאן מסר ברור למנג'ר. רוני לא אמר את המילה האחרונה, והוא סבור שיוכל לתרום רבות. אם צריך, הוא יישאר באולד טראפורד גם אחרי מוריניו.
ניתן להניח שההחלטה איכזבה את המיוחד, וכעת הוא צריך להתמודד עם עוצמתו של הקפטן. "ארבע החזיתות" שהוזכרו בהודעה של רוני כוללות גם את גמר גביע הליגה ב-18:30 (ספורט1), והחלוץ רואה את עצמו מועמד לפתוח בוומבלי נגד סאות'המפטון, כפי שעשה ברוב המשחקים במפעל העונה. ייתכן מאוד שמוריניו ייענה לבקשתו, ורוני עשוי להניף את הגביע. גם זו תהיה הצהרת כוונות לקראת העתיד. מורשתו עדיין לא הושלמה.
או שיסיים בעוד הנפה? (AFP)
מה דעתך על הכתבה?