קשה לומר שארסן ונגר נהנה בארסנל בימים אלה, אבל זה לא אומר שהוא קרוב מתמיד לנטוש את המועדון אליו הצטרף ב-1996. שמועות על עזיבה אפשרית מופיעות בתקשורת על בסיס שבועי, וכל תבוסה מוסיפה לכאורה טיעונים לכך שזמנו תם. חלק נכבד מהאוהדים באיצטדיון האמירויות מאסו בצרפתי וסבורים כי זכיה באליפות ראשונה מאז 2004 תהיה בלתי אפשרית כל עוד הוא יושב על הספסל. ואולם, ונגר פיתח חסינות מוחלטת כלפיהם. הוא לא מתרגש מהמחאות. הוא רגיל אליהן. כל עוד ראשי התותחנים נותנים לו גיבוי, הוא מאמין בדרכו ללא פקפוק – והגיבוי בהחלט קיים. עובדה היא כי ונגר מחזיק בהצעה להאריך את חוזהו בשנתיים נוספות, והוא האיש שצריך לקבל את ההחלטה.
בינתיים הוא דוחה את ההחלטה הזו – אולי עד אפריל, ואולי אף למועד מאוחר יותר. הקבוצה נמצאת במצב של חוסר ודאות, והדבר משפיע לא רק על תוכניות ארוכות הטווח אלא אפילו על ההכונות לעונה הבאה. אלכסיס סאנצ'ס ומסוט אוזיל רוצים לדעת לאן מועדות פניו של המנג'ר לפני שהם בוחרים את העתיד שלהם. בקטלוניה דווח כי הקטור ביירין ישקול בחיוב לשוב לברצלונה אם ונגר יעזוב, והרי ידוע היטב עד כמה גדולה המצוקה של בלאוגרנה בעמדת המגן הימני. אי אפשר גם לנהל משא ומתן רציני עם שחקני רכש פוטנציאליים אם לא ידוע מי ידריך אותם בעונה הבאה. הכל מעורפל, וזה רק מגביר את הלחץ על ונגר בעונה הנוכחית, אבל הוא מעדיף להמתין.
זה לא אומר שהוא שותק. נהפוך הוא – ונגר מפזר רמזים עבים, והם לא יכולים לעודד את אלה שרוצים לראות את גבו. "אלכס פרגוסון פרש בגיל 71, ואני רק בן 67", הוא אמר לפני שבועיים. האם זה אומר שימשיך ל-4 שנים נוספות, נשאל. "אולי יותר, ואולי פחות", השיב הצרפתי. בימים האחרונים הוא פיטפט אפילו יותר, והדגיש שהוא רואה בארסנל לא פחות מהאתגר היחיד בחייו. לטענתו, הוא הקריב את עצמו למען המועדון, ורואה בכך סוג של מזוכיזם.
כן, ארסן ונגר הוא מזוכיסט, לפי הגדרתו האישית. "אני חווה את המקצוע הזה באופן טוטאלי. אין לי שום דבר חוץ ממנו. החיים הם רק ארסנל. אני כמו נזיר בעולם הכדורגל. 90 אחוזים הם סבל, ורק 10 אחוזים הם סיפוק", הוא אומר. אבל בתוך כל הסבל הזה, הוא מוצא את ההנאה האולטימטיבית: "זו ההזדמנות להגיע לרמה אחרת, להשתפר, להמציא את עצמי מחדש, לשאוף גבוה ככל הניתן במקום לנהל חיים שגרתיים. האתגרים האלה מרתקים ומעניינים".
שום דבר אחר, ונגר על הקווים (AFP)
בעוד רבים חושבים כי ונגר נכשל באתגריו בעשור האחרון, הצרפתי עצמו רואה את המציאות בזווית אחרת לגמרי, וכך גם מעסיקיו. הסיבה המרכזית לכך נעוצה ברקורד המדהים שלו בהעפלה לליגת האלופות – 19 שנים רצופות בשלב הבתים מאז 1998. זה היה קל יותר בשנים הראשונות, כאשר הסגל של ארסנל היה הטוב ביותר באנגליה, במיוחד בעונה המפורסמת ללא הפסד ב-2003/04. המשימה היתה קשה הרבה יותר בהמשך, כאשר המועדון נכנס לתקופת צמצום כלכלי ונטל הלוואות על מנת לממן בעצמו את בניית איצטדיון האמירויות החדיש. אל מול העוצמה הכלכלית של צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד, ובהמשך גם מנצ'סטר סיטי, נאלצה ארסנל למצוא דרכים עקיפות להצלחה. זה לא הניב אליפויות, אך היא תמיד סיימה ברביעיה הראשונה, ותמיד העפילה לצ'מפיונס-ליג.
יש הלועגים לכך שזו הפכה המטרה מספר אחת של התותחנים, אך אסור בשום אופן לזלזל בגודל ההישג. לאורך השנים, ידעו כל יתר מועדוני הפאר בפרמייר-ליג כשלונות צורמים, ורק ארסנל נותרה באופן קבוע בטופ-4. בעונה שעברה היא אפילו הקדימה את כולן, אבל לסטר גנבה באופן אירוני במיוחד את האליפות. אפשר לצחוק על זה, אבל כדאי להעריך את זה, כי ההכנסות מהשתתפות בליגת האלופות איפשרו לארסנל לתחזק את עצמה ולבנות את העתיד. עכשיו זה הזמן לקצור את הפירות, ולכן ונגר לא ממהר לעזוב. הוא רוצה לקחת את הפירות האלה בעצמו, ולא להשאיר אותם ליורשו, בין אם יהיה זה מסימיליאנו אלגרי, תומאס טוכל, אדי האו או מאמן צעיר ומתוקשר אחר.
תחשבו לפני שאתם לועגים (Gettyimages)
אבל הנה לכם צחוק הגורל – בעוד ונגר עדיין מתלבט, לפחות כלפי חוץ, לגבי המשך דרכו, עומד המאזן המושלם שלו בסכנה ממשית. העונה, הרבה יותר מתמיד, יש סיכוי סביר שארסנל לא תעפיל לליגת האלופות ולא תשלים שני עשורים כפי שוונגר רוצה. צ'לסי דוהרת בבטחה לתואר, טוטנהאם ומנצ'סטר סיטי מקדימות את התותחנים בטבלה, ליברפול ומנצ'סטר יונייטד נושפות בעורפה. שתי קבוצות מהשישיה הזו תישארנה מחוץ למפעל הדגל של אופ"א, והמומנטום של ארסנל לא מזהיר. אולי רק המגמה של ליברפול בימים אלה שלילית יותר, וגם היא עשויה להשתנות.
בעצם, היא יכולה להתהפך כבר ב-19:30 (ספורט2), כאשר ליברפול תארח את ארסנל. האדומים של יורגן קלופ כבר ניצחו את התותחנים, 3:4 במחזור הפתיחה, והם נוטים להתעלות דווקא במפגשי צמרת. אי אפשר להגזים בחשיבות המפגש הזה בין שתי האימפריות שזקוקות ל-3 נקודות כמו אוויר לנשימה. זה הקרב האולטימטיבי של ונגר, וגם הוא יודע – אם הרצף של ארסנל ייקטע, יהיה לו קשה מאוד להצדיק את הישארותו. אפילו מזוכיסט כמוהו לא ירצה לעבור חוויה כזו.
ירחיקו את ונגר מהטופ 4 והמטרה העיקרית שלו? (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?