הרבה זמן לא דיברנו על לסטר. לא הייתה באמת סיבה. הקבוצה של קלאודיו ראניירי העבירה שבעה חודשים של בינוניות בליגה, ובמקביל עשתה את שלה בליגת האלופות. בפרמייר-ליג, התחושה הייתה שזה לא זה מהרגע הראשון. בלסטר נגררו לחולשה כללית והסחף של אשתקד פשוט נעלם. אותו סחף חזר, רק שאתגר אחר הצית את הדמיון. להפסיד לסוונסי ולנצח את סביליה באותו שבוע – סכיזופרניה בהתגלמותה.
וזוהי אכן לסטר בעונת המשחקים הזו – מזכירה את היותה אגדה מהלכת כשמדובר במפעל חדש, מאתגר, מלהיב, ומדשדשת כל הדרך עד קו הסיום בליגה, שהפכה להיות פתאום פחות סקסית עבורה. בלסטר כנראה שכחו שבבסיס זו עדיין קבוצה ששיחקה הרבה יותר משחקי צ'מפיונשיפ מפרמייר-ליג בעשורים האחרונים.
ביום שלישי הייתה תחושה של דז'ה וו בקינג פאוור סטדיום. הניצחון על סביליה הזכיר מאוד את דרך הפעולה והשיטה המצליחה שהביאה ללסטר את האליפות לפני עשרה חודשים. הגנה מלוכדת, מתפרצות קטלניות ומלחמה על כל כדור תוך הפגנת תשוקה שפשוט קל להידבק בה. המשחק הזכיר לרבים את המשחקים מול הגדולות של אנגליה בשנה שעברה. גם סביליה, כמו סיטי, ליברפול או צ'לסי, שלטה ברוב שלבי המשחק והייתה מסוכנת לא פעם – אבל השערים נפלו בצד השני.
סביליה החמיצה, לסטר זו שמצאה את הרשת ועלתה (Gettyimages)
לא ברורה ממש הסיבה, אבל התחושה היא פתאום שלסטר צריכה להיספר. וזה קורה עם סגל לא איכותי מספיק עבור רגע גמר ליגת אלופות. וזה קורה אחרי עונה כל כך רדומה שלה, ובכל זאת זה קורה. המדהים ביותר הוא, שלסטר עושה זאת ללא האיש שהנהיג אותה לאליפות. האם ראניירי שותף להישג? בהחלט כן. הוא היה על הקווים בהפסד החוץ המינימלי בספרד. האם איתו לסטר הייתה עולה שלב בבית? כנראה שלא. השחקנים התחילו לשחק ולחזור לעצמם רק אחרי שעזב.
וזה הזמן כנראה להודות: הסימפטיה לראניירי עצומה, אבל בלסטר השחקנים הם אלה שמביאים את הרוח. מדובר בשחקנים שברוב הקבוצות האנגליות הבכירות לא היו שחקני הרכב, ועכשיו הם כבר בין שמונה הגדולות של אירופה, רוצים להוכיח שאלופת אנגליה זו הגדרה מחייבת.
עם כל הכבוד לראניירי, זה הזמן להודות (Gettyimages)
מבין שמונה האחרונות, לא רק שלסטר היא היחידה שלא נמצאת בטופ-4 במדינתה, אלא היא היחידה מבין כל מתמודדות רבעי הגמר בשני העשורים האחרונים שמגיעה ממקום כל כך נמוך לשלב הזה. קל יהיה להמר נגדה מול כל אחת מהשבע האחרות, בטח ובטח שמול אתלטיקו, אבל מצד שני מדובר בתופעה מעוררת השתאות שאין לה הסבר.
לסטר היא אנדרדוג עם ארומה של אלופה. לסטר היא אוסף שחקנים בינוני בקנה מידה של ליגת האלופות, אבל עם רוח קבוצתית שסוחפת להישגיות. והיא גם ווינרית שיודעת לשחק על תוצאה – מה שקשה לומר על מועדון קצת יותר גדול כמו מנצ'סטר סיטי.
הדוגמה הכי טובה להישג של לסטר, היא הכישלון של פפ גווארדיולה, שרגע אחרי ההדחה במונאקו תירץ את ההפסד בחוסר ניסיון. "השחקנים שלי צריכים ללמוד את דרך ההתנהלות והאינטנסיביות במפעל הזה", אמר אלוף אירופה לשעבר, שעם סגל שחקנים מהאיכותיים ביבשת לא הצליח לשמור על תוצאה במונאקו, והודח.
לסטר פחות מנוסה מסיטי באירופה, ובכל זאת עשתה את התוצאה שרצתה. לסטר פחות מוכשרת מסיטי, או מסביליה, אבל הנה היא כאן, מכוונת רק לדבר אחד – תואר אירופי. עם שייקספיר חסר הניסיון והכריזמה, הקבוצה של וארדי ומחרז רצה על אדי סיפורי האגדות היפים כל כך, ואחרי השבוע האחרון, אסור לאף אחד להספיד אותה. קבוצה שזכתה ביותר נקודות מ-19 יריבותיה בעונה של 38 משחקים, יכולה להפתיע בעוד חמישה כאלה. הסיכוי שלה קלוש, אבל השועלים לא ירימו ידיים. לא רק, אבל גם, בגלל הרוח.
לא רק בגלל הרוח. לסטר לא תוותר על סנסציה (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?