1.
מה שהיה אתמול (ראשון) בטדי הוא מסוג הרגעים שאנשים לוקחים איתם לכל החיים. אחרי סיבוב שלם ללא ניצחון, בפיגור 1:0, בית"ר ירושלים לראשונה העונה הגיעה למאבקי התחתית. המהפך במחצית השנייה נגד מכבי פתח תקוה וה-1:2 היה סוג של טירוף ששייך רק לבית"ר ירושלים. הקהל בטדי דחף, אבוקסיס ניווט, השחקנים אכלו את הדשא והחזירו את הקבוצה לחיים.
לא סתם היו דמעות, נומה האגדי החזיק את החזה במהלך המשחק ומד"א הגיעו לטפל בו, רצו לפנות אותו אך הוא התעקש להישאר. זה לא מקרי מה שעבר על האוהדים, 8,000 צופים הגיעו אתמול לתמוך בקבוצה שתסכלה אותם השנה. היא הייתה עד אתמול בתמונת המאבק בתחתית למרות שלא הראתה סימנים שהיא בכלל בכיוון, ללא רצון או חשק אמיתי לעשות את זה. סוג של שטיח בדרך ללאומית שלא מעט כבר הפסיקו להאמין בה, למזלה אבוקסיס חשב אחרת.
זה היה רק ניצחון אחד, יש לבית"ר עוד דרך ארוכה. המחמאות לאבוקסיס הן בעיקר על הרוח החדשה שהפיח בשחקנים ובמערכת. כשכולם כבר כמעט הרימו ידיים הוא חטף את המשימה שאף אחד לא הבין בשביל מה הוא נכנס אליה. בהפסקת המשחק הוא אמר לשחקנים: "אנחנו טובים, נמשיך ככה עם כמה שינויים ואנחנו לא רק נשווה, גם ננצח את המשחק". והוא באמת האמין בזה. השיגעון על הקווים, הטירוף מול השופטים על כל קטנה, הוא חי על הקווים וזה משהו שהיה חסר לבית"ר יותר מהכל.
והאמת? גם אוהדי בית"ר שכעסו על אבוקסיס הרבה שנים יודו שזה היה מהלך מתבקש. הוא אמוציונלי אך מקבל החלטות קרות, עובר מבית"ר להפועל תל אביב ומהפועל לאשדוד, הוא יודע לנתק רגש מקבלת החלטות. זה אבוקסיס, לטוב ולרע, לא רואה בעיניים. בלי חמלה, אף שחקן לא יכול לתרץ אצלו את המצב, להוריד הילוך, לזייף פציעה או לא לתת הכל. זה מהות ההבדל עוד לפני כל הנושא הטקטי.
חשוב שייאמר – גם ארווין קומאן וגם יוסי מזרחי מאמנים טובים ומגיע להם ריספקט גדול מאוד, אך קומאן היו מיואש מכל מה שסובב את בית"ר ואילו יוסי מזרחי לא באמת רצה את התפקיד, וגם כשלקח אותו, אילו לא היו האנרגיות של מאמן שהולך בכל הכח על המשימה, במיוחד כשהשחקנים גם לא היו שם בכלל.
אופיר קריאף אמר בסיום: "נגררנו לעונה מאכזבת, אחרי סיבוב שלם, שזה מטורף על גבול ההזוי שלא חגגנו ניצחון. הקהל שלנו זה האקס פקטור הכי גדול בליגה, ב-10 שחקנים הוא דחף ונתן לנו גב. זה היה המשחק הכי מחוייב שלנו העונה. הם עשו גול ממצב נייח, אבל גם במחצית יוסי והצוות עשו שינויים, דיברנו בינינו וידענו שאם לא נצא עם 3 נקודות נהיה בבעיה".
2.
ועד כאן ההתלהבות של בית"ר מאתמל. מכאן התפקיד של כל המערכת הוא להוריד את כולם לקרקע. כי בית"ר כבר ניצחה השנה את מכבי פתח תקוה. יותר מזה, מי לא זוכר את ה-0:3 בדרבי במחזור השני, ניצחון שבילבל את כולם. תמיר עדי כבש והצטיין, בואצ'י הבקיע, מזכיר משהו? אפילו ג'סי רקד וחוג'ה השתתף בחגיגה.
תמיר עדי הוא אולי המדד לסיטואציה. היה לו משחק אדיר אתמול, אולי הטוב ביותר שלו בבית"ר, אבל בכל המשחקים שבהם הוא התעלה עד היום, הוא לא שמר על יציבות במשחקים שלאחר מכן ואיבד את מקומו בהרכב. עדי הוכיח אתמול כמה הוא מוכשר ויכול להציג יכולת גבוהה על המגרש, אך חובת ההוכחה עליו. הוא כבר לא ילד וליגת העל לא תחכה לו, הוא צריך לקחת כאן ועכשיו.
3.
לירדן שועה היה חודש שבו הוא נתן תחושה כי אנחנו צפויים לראות שחקן חדש. אלא שמהר מאוד הוא חזר לסורו. זה לא העניין של האם הוא מבקיע או מייצר מצבים, שועה משחק כמו שחקן שקבוצת תחתית לא יכולה להרשות לעצמה על המגרש. הוא כמעט ולא שומר על הכדור, לא אנרגטי, לא מביא ערך מוסף ובעיקר תוקע את המשחק בחלק הקדמי עם הרצון לבוא אחורה לכדור כל הזמן, במיוחד כשמיכאל אוחנה משחק והוא יורד אחורה למשבצת שלו. בשבוע הבא נגד חדרה תהיה לאבוקסיס הזדמנות לראות איך נראית הקבוצה ללא שועה, עם 11 שחקנים שעובדים על המגרש, נותנים גוף ולב ומבינים איפה הם נמצאים.
והיו גם אוהדים שניסו להפריע לבית"ר אתמול. אמנם קומץ שכמעט כל האצטדיון השתיק אותו, אך עדיין, היו ניסיונות לשיר שירי נאצה נגד אבוקסיס או שירים גזעניים. אלו אוהדים שרובם לא היו שם כשאבוקסיס שיחק בבית"ר, הם פשוט כועסים כי קמסו מארה הוחזר ובאופן כללי הם לא מבינים את גודל המשימה והתגייסות האוהדים שבית"ר צריכה מאחוריה עכשיו. האג'נדה הגזענית מעל הכל וכל הכבוד לרוב המוחץ ששרק להם בוז אדיר בכל הזדמנות וגם קרא לאבוקסיס בסיום ליציע המזרחי ועודד אותו. התמיכה הזאת היא הסיכוי של בית"ר.
תוצאות המחזור ה-22 בליגת העל:
מכבי נתניה – הפועל ירושלים 0:2
מ.ס. אשדוד – הפועל באר שבע 1:1
הפועל נוף הגליל – הפועל חדרה 1:1
הפועל תל אביב – מכבי תל אביב 3:2
הפועל חיפה – בני סכנין 1:1
בית"ר ירושלים – מכבי פתח תקוה 1:2
עירוני קרית שמונה – מכבי חיפה (20:15, ספורט1)
