ישראל לא תתקדם כי היא לא רוצה

1.ביום שלישי תארח אלבניה את בוסניה למשחק ידידות, מקדוניה תארח את בלארוס, איטליה תצא להולנד וספרד לצרפת. שתי הנבחרות היחידות מבית 6 שלא ישחקו ביום שלישי משחק רעים הן ליכטנשטיין וישראל. שתי נבחרות שלא רוצות להתקדם. אם הן היו רוצות להתקדם, הן היו משחקות ביום שלישי משחק ידידות. מותר להן, זה תאריך של פיפ"א, למרות שיש מחזור ליגה בסוף השבוע – גם ביתר המדינות יש מחזור ליגה ו-22 נבחרות תשחקנה באותו ערב – כולל נבחרות עם שחקנים מליגת העל שלנו. אבל אם אצל ליכטנשטיין, שמספר תושביה נמוך בהרבה מזה של קריית אתא, זה מובן כי רוב שחקני הנבחרת הם חובבים שצריכים להתייצב במקום עבודתם, בישראל, על 8.5 מיליון תושביה, זה לא רק שלא מובן, זה מביך, אפילו מביך יותר מהמשחק של הנבחרת בספרד.

2. הרי אם הנבחרת הייתה עושה יותר משחקי הכנה – ואחד כזה ביום שלישי, גם בלי חלק מהלגיונרים, אבל בארץ – היא הייתה מריצה מספר הרכבים ובודקת כל מיני אפשרויות. זו הדרך היחידה שנבחרת יכולה להתאמן. היא לא יכולה להתכנס שבועית כמו בימי ש.ג, היא לא יכולה לצאת לשלושה מחנות אימונים בחו"ל כמו בימי שפר. לא פלא שנבחרת אחת מאלה שהזכרנו הייתה במונדיאל והשנייה כמעט הגיעה אליו: הנבחרת התגבשה כקבוצה. הגנתית יותר, אפורה יותר, אבל קבוצה.
 

• הנבחרת נחתה, אלישע: עשינו את ההכנה הכי טובה לספרד
• "במקום ביקורת, פרסמתם הלצות. אתם בדיחה!"

עד כמה שזה נשמע נורא, מותו בטרם עת של מאיר איינשטיין ז"ל זימן לי בשישי, ממש לפני המשחק, צפייה במשחק המלא בין צרפת לישראל בפארק דה פראנס. מה שמדהים הוא שבצרפת היו שמות לא פחות גדולים, אם לא יותר גדולים, מאלה שמשחקים היום בספרד, ובנבחרת שלנו שיחקו פחות לגיונרים ממה שהיו אז – היה רק רוזנטל, מה היה? – ובשום שלב של המשחק לא נראינו מביכים כמו שהנבחרת נראתה בספרד. צרפת החמיצה המון, בוני גינצבורג לקח כמה שערים, אבל זה לא שלא לחצנו, וחטפנו, ושיחקנו מרגל לרגל – כמו שאבי רצון התמוגג בשידור: "בפארק דה פראנס" – וכמובן שגם כבשנו שלושה שערים מול הגנה של לורן בלאן ומרסל דסאיי, וספגנו רק שניים מהתקפה של קאנטונה, פאפן וז'ינולה. ומה שהכי מדאיג: עברו מאז 24 שנים. דור שלם בחיי אדם, והלכנו רק אחורה.
 

3. זה לא שלא ניסינו לתקוף שלשום. זהבי בעט שלוש פעמים לשער, הגביה כדור נפלא שרפאלוב נגח ודה חאה לקח, והיו גם שתי קורות וכמובן שער. הבעיה היא שבכל מה שנוגע לזרימה של משחק, הכל היה מקרי. זהבי היה כהרגלו רמה אחת מעל הנבחרת וגם זה שתי רמות מתחת לספרד, אבל כמו שז'ולן לופטגי רצה אותו לפני שנה לפורטו, כך גם במחצית הוא הסביר לשחקנים שלו, שמספר 7 לא יכול להתנהל ככה עם הכדור לבד מול פיקה. ושם זה נגמר. אין לנו מגן שמאלי, ולא בלם מחליף עם רגל ימין, ואין פה שוער בערך מאז הפארק דה פראנס. וזה מ-8.5 מיליון תושבים. מה תגידו על איסלנד, עם 300 אלף תושבים שלהם, שקיארטנסון הוא רק שחקן משלים סגל אצלה.


ערן זהבי. נקודות אור יחידה בערב שכולו חושך (אודי ציטיאט)
 

4. בנובמבר 2014 הביסה נבחרת ישראל את בוסניה 0:3. ארבעה חודשים אחר כך, באותו מקום, היא נראתה מביכה בתבוסה 3:0 לוויילס. ההרכב היה כמעט אותו הרכב, דגני פתח במקום משומר, אבל כושר המשחק לא היה דומה בכלום. בנובמבר 2016 הביסה ישראל את אלבניה 0:3, שלשום היא הובסה בספרד 4:1. ההרכב היה כמעט אותו הרכב – גורש מוצהב ולכן מרציאנו פתח, ואת מקומו של שהר מילא רפאלוב – אבל כושר המשחק לא היה דומה בכלום. אני יודע שאני חוזר על עצמי, גם מאמני הנבחרת. זה נחמד לתת אשראי להרכב מנצח, אבל זו נבחרת. המשחק הבא בעוד חודשיים והבא אחריו בעוד חמישה חודשים וחצי. בוחרים את מי שנמצא בכושר המשחק הטוב ביותר. זה אלף-בית של ניהול מקצועי בנבחרת.

5. לא יודע מה היה מביך יותר: הגולים של טרום א' שחטפנו – גם שוער, גם כיסוי בהגנה – או שאולי העובדה שהיה קשה לעבור את החצי, כמו בוורצלאב 1959, כמו בלידס 1961, כמו בקייזרסלאוטרן 2001. או שבעצם זה היה הפייסבוק שהזכיר לנו איפה אנחנו חיים: מ"כוסאומו הנבחרת, טיבי לא ישחק בטרנר", דרך "הלוואי שהנבחרת תפסיד כי סייף לא בנבחרת בגלל גזענות", ועד ל"ניצחנו אתכם קל גם בלי מסי וניימאר".  

שחקני ברצלונה. בסופו של יום, זו הנבחרת של העם (Gettyimages)