חדש תמיד טוב? ההבדלים בין מאמני מכבי ת"א וב"ש

| צילום: דני מרון

איך וידיגאל מזכיר את ארבלדזה? שלוש נקודות על האנשים הכי מנוגדים בליגה

(גודל טקסט)

1. בכר נגד וידיגאל. 2-2-2 זה המאזן של ברק בכר כמאמן הפועל באר שבע במשחקי הליגה מול מכבי תל אביב. ניצחון והפסד בעונות הסדירות, שתי תוצאות תיקו בפלייאוף אשתקד. בשבת, במשחק השביעי, בכר יפגוש מאמן חמישי בצהוב. עד עכשיו, לכל משחק עונה היה את הטייטל שלו והמאפיינים המיוחדים שלו. כשבכר פוגש את ליטו וידיגאל, הכותרת היא: המפתיע נגד הצפוי, או: האם חדש תמיד טוב יותר? 

 

כדורגל בצד, זו בכלל שאלה פילוסופית, עניין של דרך חיים. מאבק בין הטיפוס המקובע, המסורתי ולא במובן הדתי, זה שחי על הרגלים קבועים לבין אדם שמחפש ריגושים, שינויים, הפתעות, זה שצריך להרגיש כל הזמן שהוא בתנועה לעבר הדבר החדש הבא. אין פה עניין של רע וטוב או נכון ולא נכון, אלא השקפות שונות. ואם נחזור לכדורגל, די ברור מי זה מי. 

 

 

בכר הוא הכי new is always better חי על אינטואיציות, מכין אלטרנטיבות, מנסה להביא משהו מיוחד מעצמו למשחקים גדולים כדי לתת לקבוצה שלו יתרון ולהביא ערך מוסף כמאמן. הוא מכור להפתעה. לחידושים. היי, הוא אפילו העדיף להחתים את אורן ביטון ולא להחזיר את אופיר דוידזאדה כי מבחינתו, חדש תמיד טוב יותר. בכר הטקטיקן לא היה מוכר לצופה האובייקטיבי בתחילת העונה שעברה, מה שהקל עליו את אלמנט ההפתעה. רק באמצע העונה, אפשר היה להבחין בארסנל הטריקים שלו: למשל, שינויי המערך ל-4-4-2 מעוין או שלושה בלמים תוך כדי המשחק. עד אז, באר שבע שלו תפסה פיקוד במקום הראשון. 

 

בכר. חי על אינטואיציות (דני מרון)

 

לכל משחק עונה, בכר ניסה להכין הפתעה. ההפסד במשחק הראשון אשתקד בטדי עזר לו לבוא מלמטה. אחר כך הפתיע עם לחץ בבלומפילד, עם מוחמד גדיר במשחק הבא בטרנר, ידע לשחק על תוצאה במשחק הרביעי ושוב הפתיע עם מערך של שלושה בלמים ומיכאל אוחנה בהרכב במפגש הראשון בין השתיים העונה. גם למשחק הקודם בנתניה הכין מערך התקפי, אבל וירוס שתקף את מאור מליקסון שיבש את התכנית ברגע האחרון. 

 

באר שבע נראתה נורא ובוטלה בקלות על ידי משחק הלחץ של מכבי ת"א במפגש הקודם, גם בגלל שבכר פגש מישהו שחושב כמוהו. ג'ורדי קרויף המאמן היה לגמרי איש של חידושים וסיכונים. אחרי המשחק האחרון שניהל, הודה בפני העיתונאים כמה הוא מתחבר לפן הטקטי והאספקט הפסיכולוגי שבניהול שחקנים. כמו שלקרויף היה קל להיכנס לראש השחקנים אותם הביא, כך הוא הצליח להיכנס לראש של בכר. האיש שהביא כמחליפו, וידיגאל, מציג גישה הפוכה. 

 

וידיגאל. איש של הרגלים (ערן לוף)

 

האנגולי הוא איש של הרגלים, מה שהפך את מכבי ת"א לאחרונה למאוד צפויה. וידיגאל כמעט לא עשה שינויים. הוא קיבל קבוצה מוכנה שרצה נהדר ולא הפריע לה. דווקא השינוי הכפוי היחיד שעשה החזיר את הצהובים קצת אחורה. רובן מיקאל הוא שחקן נפלא עם יכולת מסירה פנומנלית, אבל הוא גם רך ומאט את המשחק. כך שמובן מסוים, מכבי ת"א איתו נראית קרובה יותר בסגנון שלה למכבי ת"א של שוטה ארבלדזה עם האריס מדוניאנין במרכז השדה. 

 

מינימליזם זו לא מילה גסה. גדולה של מאמן היא לפעמים לדעת לא להעיק את עצמו על משהו שעובד. מנגד, חדשנות לא תמיד מביאה תוצאות. וחוץ מזה, גם קבוצה צפויה מסוכנת בזכות שחקנים נפיצים שעושים את ההבדל. הטריקים של בכר כבר מוכרים, אבל הוא עדיין מצליח לייצר הרתעה מסוימת מעצמו דרך מסך ערפל.

 

ההתלבטות בין שלושה לשני בלמים העסיקה ובלבלה השבוע את התקשורת. בפועל, אובידיו הובאן מאפשר מעבר קל בין שיטות, בעוד הפתעה מסוימת יכולה להגיע בדמות שחקן התקפי נוסף. במילים אחרות, הקלפים של בכר ידועים, הדרך שבה ישתמש בהם פחות. 

 

הובאן. הקלפים של בכר ידועים (דני מרון)

 

וידיגאל לעומת זאת חיפש השבוע את הכדור המתאים לווירוס פיפ"א שתקף אותו בדמות הפציעה של איתן טיבי. גם הוא שקל לשלב את אוסקר סקאריונה או את אייל גולסה שחזר מפציעה, אבל למרות הכלים האיכותיים, האופציות המגוונות והמאזן המושלם, מכבי ת"א דעכה מבחינת יכולת ברוב הדקות במשחקיה האחרונים. למאמן שלה יש אפשרות לעשות כל העולה על רוחו, אבל הוא מעדיף את השקט המאפיין אותו ולכן, סטיגמתית לפחות, לא מייצר הרתעה מעצמו. זה ההבדל. לבכר קשה להפתיע, אבל הוא מנסה. וידיגאל לא מאמין בהפתעה. 

 

עכשיו עזבו שנייה כדורגל. האם חדש באמת תמיד טוב יותר? בחורה חדשה ומסקרנת עדיפה על האהבה הישנה שמלווה אתכם שנים? בקבוק ויסקי חדש טוב יותר מאיזה סקוטי נהדר בן 18 שנה?

 

הייתם מחליפים קלאסיקה קולנועית מרגשת בסרט חדש מלא אפקטים? ברני סטינסון, דמות הקאלט מהסדרה "איך פגשתי את אימא", חתום על המשפט new is always better 

 

באחד מפרקי העונה השישית בסדרה הוא נוזף בטד מוסבי הנוסטלגי, שהביע סנטימנטים כלפי בניין עתיק המיועד להריסה: "אני יודע שאתה אוהב דברים ישנים ועלובים שלאף אחד לא אכפת מהם, אבל אתן לך כמה מילים לחיות לפיהן: 'חדש תמיד טוב יותר'. אתה יודע מי שווה פי מיליון מהבחורה הכי שווה ששכבתי איתה? החברה שלה שנראית בסדר ועדיין לא ראיתי בעירום. למה? כי חדש תמיד טוב יותר".  

 

יציעי טרנר. יראו בשבת תיקו? (ירון אלפי)

 

2. מבוא לתיקו? לפני שנה, באר שבע אירחה את המפגש בטרנר במחזור ה-28 כשהיא במומנטום שלילי אחרי שתי תוצאות תיקו רצופות שהורידו את הפער מחמש לנקודה. מכבי ת"א הגיעה לאחר חמישה ניצחונות רצופים ו-12 משחקים ללא הפסד. השנה, הצהובים מגיעים במצב דומה עם שבעה ניצחונות רצופים ו-11 משחקים ללא הפסד, אבל ההבדל הוא בבאר שבע. למרות צמצום ההפרש, האלופה יצאה מהתקופה הרעה ולזכותה ארבעה ניצחונות רצופים. 

 

המשמעות? מומנטום, גם בגלל פגרת הנבחרות, הפך לא רלוונטי למשחק העונה הנוכחי. הפער שעומד על שלוש (ויש שיגידו ארבע בשל יתרון של 16 שערים ביחס השערים) הופך את תוצאת התיקו לאטרקטיבית יחסית עבור שתי הקבוצות. בעונה שעברה, היה במכבי ת"א מי שחגג אליפות אחרי ה-1:1 בטרנר. השנה המצב קצת יותר מורכב, אבל סטטוס קוו לא רע במיוחד עבור אף אחת מהקבוצות. 

 

ואם נמשיך באנלוגיות מ"איך פגשתי את אימא", אפשר להסתכל על הפלייאוף העליון כהתערבות סטירות. בהנחה ששתי הקבוצות עוד ימעדו מול שאר היריבות בהמשך, נשאלת השאלה: האם (באופציה הגרועה ביותר כמובן) עדיף לקבל את הסטירה עכשיו או לדחות אותה למועד לא ידוע מתישהו בהמשך? בלית ברירה, שני המאמנים כנראה היו בוחרים באופציה השנייה. 

 

דסה. מצפים למשחק היסטורי (עדי אבישי)

 

ובכל זאת, התחושה היא שהיריבות המתפתחת (לאט) בין שתי הקבוצות הטובות בישראל צריכה משחק היסטורי לפנתיאון מצד אחת הקבוצות או שתיהן כדי לעלות מדרגה ולאו דווקא עוד קרב חפירות טקטי כמו השישה הקודמים שהניבו יחד תשעה שערים. בפלייאוף עד כה מה שצריך לקרות קרה. תודו שהייתם מעדיפים אופציה אחרת. אפילו בדמות ניצחון מכוער. 

 

איאן הולוויי נשאל פעם על ניצחון מכוער של קבוצתו ואמר (סליחה, באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב): "במונחים של גברים, אם יצאת ואתה מחפש בחורה, לפעמים תמצא מישהי שנראית טוב ולפעמים לא כל כך. ההופעה שלנו היום לא הייתה יפה, אבל לפחות העלינו אותה על מונית. היא לא נראתה הכי טוב, אבל לקחנו אותה הביתה והיא הייתה נחמדה, אז תודה רבה, בואו נשתה קפה". 

 

אגב, מתי ליטו וידיגאל או מישהו ממאמני ליגת העל יספק משפט כזה אחרי משחק?

 

3. טוני וואקמה וטל בן חיים. משחקי העונה בין השתיים בשנתיים האחרונות היו כל כך טקטיים, עד שהגיבורים שלהם היו לרוב הפועלים השחורים במגרש. גם כשווידאר קיארטנסון ניצח את המשחק הקודם, טל בן חיים הבלם היה מעל כולם. כשמאור בוזגלו רקד על הדשא במחצית השנייה ב-0:2, הוא השכיח כמה באר שבע סבלה במחצית הראשונה וכמה עזרה לה הכניסה של מהראן ראדי.

 

יש שניים שפחות הלך להם. וואקמה מעולם לא כבש נגד מכבי ת"א, גם לא במדי רעננה. הניגרי מושך תשומת לב מתוקף היותו שחקן שיכול לשנות משחק בפעולה אחת, אבל בבאר שבע טוענים שמדובר בצירוף מקרים. המשחקים מול מכבי ת"א תפסו את הניגרי לא פעם בתזמון רע. למשל, בסיבוב השני הוא עלה עם פציעה טורדנית ברגל, ולאחר מכן נשלח לנוח כדי להתרענן. כך או כך, השער האחרון שלו היה לפני למעלה מחודשיים.

 

 

וואקמה. מעולם לא כבש נגד מכבי ת"א (דני מרון)

 

בן חיים החלוץ הבקיע פעמיים נגד באר שבע בעונה של פאקו אייסטרן ועוד פעם אחת בעונת פאולו סוזה, אבל לא עשה זאת בחמשת המשחקים בהם שותף בשתי העונות האחרונות. בן ביטון קיבל הוראות ספציפיות ולא מעט עזרה מחבריו לקישור ועד עכשיו המאצ' אפ בין השניים הלך לכיוונו של המגן, שבשבת יעלה עם זריקה וישחק מול סקאוטים שיבואו לעקוב אחריו ואולי גם אחרי בן חיים. 

 

בבאר שבע דיברו השבוע על מטרה לעלות, לשלוט במשחק ולעשות למכבי ת"א מה שמעט קבוצות עשו לה תחת וידיגאל – לתקוף אותה. בד בבד היה מי שהזכיר כי הקבוצה שהחזיקה יותר בכדור, היא לא זו שניצחה במפגשים בין השתיים. בפן הפסיכולוגי, בכר הכין לשחקנים קטעי תזכורת ממה שלא עבד ב-1:0 בנתניה. גם וידיגאל מכיר את אותו משחק והתכנית שלו היא אמצע חזק ואחראי וחיפוש שער מהיר. במהותו, צריך לזכור, וידיגאל יודע להיות אנדרדוג ולעקוץ, אבל מכבי ת"א שלו טרם נזקקה לתכנית הזאת בחמישה משחקי ליגה תחתיו. 

 

כאן נכנסים לפעולה וואקמה ובן חיים. שני השחקנים הכי לא צפויים על המגרש. דווקא במשחק כזה צפוף ולחוץ, הם אלו שיכולים להנחית את הסטירה ולהפוך לגיבורים הכי צפויים של משחק העונה. אם זה יקרה בפעם הראשונה, אולי נוכל להסכים ש –new is always better

עוד באותו נושא: ליטו וידיגאל

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי