זה הזמן להוריד את זהבי לספסל

זהבי
זהבי |

היכולת בקבוצות לא תואמת לנבחרת, שכטר ממליץ על פתרון לחלק הקדמי

(גודל טקסט)

לראשונה מאז שמונה למאמן לאומי, יש בשורה בסגל שזימן אלישע לוי. לא עוד ליגיונרים רק כי הם משחקים בחו"ל, אלא התייחסות נקודתית ומדויקת לכושר, לדקות המשחק וליכולת של כל אחד ואחד. תומר חמד ואלמוג כהן שמשחקים כמעט בקביעות כן בעוד מואנס דאבור שנדחק לספסל יחכה להזדמנות אחרת.

 

גם הזימונים של שחקני הליגה הישראלית היו הפעם הרבה יותר כירורגיים ומדויקים. למשל עמרי גלזר שמגלה בשבועות האחרונים כושר נהדר על חשבונם של אריאל הרוש החלש ובוריס קליימן הלא יציב. או דור מיכה שהחל לפרוח ברגע שקיבל צ'אנס, מיכאל אוחנה הפנטסטי שכל נגיעה שלו בכדור היא חוויה ודוד קלטינס היציב.

 

 

אבל עם כל הכבוד למיכה, אוחנה וחבריהם, אלו רק הגימיקים וסביר להניח שרובם אם לא כולם ישבו בעומק הספסל או ביציע הכבוד בטיראנה. המפתח המרכזי ואולי היחידי להצלחה מול היריבה ששיחקה ביורו האחרון ועד עכשיו נראית טוב גם בבית המוקדמות, הוא המערך וההרכב שיבחר המאמן הלאומי.

 


זהבי, או באמצע כשחקן חופשי או על הספסל (דני מרון)

 

הזימון של אלירן עטר שם אולי את האצבע על הנקודה הכי כואבת בנבחרת בעידן הנוכחי – היכולת של ערן זהבי במדים הלאומיים. לשחקן גוואנגז'ו יש אולי קצב הבקעה מטורף כשהוא לובש את מדי קבוצתו, אבל כשזה מגיע למסגרת בינלאומית ה"פיו פיו" שלו סובל ממעצור.

 

רק חמש פעמים פגש זהבי את הרשת ב-34 הופעות בנבחרת, כשלא ברור מי אחראי לתפוקה הדלה – השחקן שלא מצליח לשחזר את היכולת שלו מהליגה או המאמנים שמציבים אותו בעמדות לא לו, ובכך בעצם מעקרים את הכוכב הכי גדול שלנו מהדבר שהוא עושה יותר טוב מכולם – כיבוש שערים.

 

עד היום זהבי פתח כמעט תמיד באגף, בטח כשלא מדובר היה ביריבות שהן נמושות. זו עמדה שהוא עצמו פחות אוהב ושבה הוא לא אפקטיבי ברוב המקרים. מכיוון שהנבחרת כמעט אף פעם לא משחקת עם שני חלוצים, בוודאי שלא במשחק חוץ, אלישע צריך להחליט מה הוא עושה.

 


בן חיים, אידיאלי לאגף (דני מרון)

 

בשני המשחקים האחרונים, מול מקדוניה וליכטנשטיין, ישראל היתה ביתרון, היריבה החזיקה בכדור והפקירה את ההגנה והנבחרת שלנו קיבלה לא מעט הזדמנויות לצאת למתפרצות. כאן הובלטה עוד נקודת תורפה של זהבי – המהירות. לא פעם ולא פעמיים הוא קיבל כדור באיזור מחצית המגרש מול הגנה דלילה, במצבים שבהם טל בן חיים או שחקן מהיר אחר היה פוחת מבערים וטס למסגרת. לזהבי פשוט אין את הכלים לעשות זאת, וההזדמנויות הללו אבדו כששחקני ההגנה הדביקו אותו.

 

כדי לשבור את הבצורת, האופציה הראשונה היא להציב את זהבי בעמדת החלוץ, אולם זה נראה קצת הגנתי מדי, מה עוד שתומר חמד מספק במשחקי הנבחרת האחרונים את הסחורה. האגף, כאמור, הוא גם לא האופציה המועדפת על זהבי וגם מבחינת מספרים לא מוכיחה את עצמה.

 

לכן, על פניו, הבחירה האידיאלית היא להציב את זהבי כקדמי מבין שלישיית הקשרים ולתת לו בעצם חופש לעלות ולרדת כרצונו. זה אמנם עלול לפגוע במערך ההגנתי, אבל משם זהבי יהיה מעורב ומסוכן.

 


מי אשם בבצורת? (דני מרון)

 

אבל יש עוד אופציה, השלישית והמהפכנית, והיא פשוט לוותר עליו בהרכב הפותח. אמנם אלישע הוא מאמן שמרן ואחד שלא נכנס לעימותים עם כוכביו, אבל אם הוא רוצה גם אמצע טקטי וחזק גם חלוץ תשע אמיתי וגם שני שחקני כנף מהירים ודינמיים (עטר וטל בן חיים) יכול להיות שהוא צריך לשקול להשאיר את הקפטן שלו על הספסל. לאור הביצועים שלו בנבחרת, בטח במשחקים האחרונים, לא בטוח שזו לא אופציה טובה מכולן.

עוד באותו נושא:

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי