1. מכבי תל אביב הציגה אתמול קונספט מעניין. שמירת כוחות להמשך באמצעות ניצחון במינימום מאמץ. הצהובים עשו את הכי מעט שהם יכולים כדי להכריע את המשחק ואחר כך העבירו את הזמן בנעימים. עם כל הכבוד לדרמה של תוספת הזמן, קשה להגיד שהפועל אשקלון הסימפטית הייתה ראויה לנקודה.
ליטו וידיגאל ממשיך בגישה המינימליסטית שכל כך מאפיינת אותו. הוא לא עושה ולא אומר שום דבר גרנדיוזי, לא מראה ארסנל טקטי יוצא דופן. מכבי ת"א משחקת בשיטה אחת, בהרכב קבוע, החילופים שלה די קבועים, היא לא משנה מערכים תוך כדי משחק ועושה בדיוק את מה שהיא צריכה כדי לנצח.
לפני המשחק, וידיגאל אמר בקלישאתיות המאפיינת אותו שאין משחקים קלים, אבל המהלכים שלו הראו קו מחשבה אחר. גומרים הולכים. כשאין סיבה לדרוס או לאמץ את הכוחות יתר על המידה, אפשר להסתפק בניצחון מינמלי, בטח לפני שרוב הסגל הישראלי מתפנה למשחק נבחרת ולפני המאבקים האמיתיים בפלייאוף העליון.
שמירת הכוחות הזו באה לידי ביטוי גם בצהוב המכוון שספג אלי דסה מול בני יהודה (והוביל להרחקתו מהמשחק באשקלון) וזה שספג טל בן חיים החלוץ בגביע (וימנע ממנו לשחק נגד הפועל חיפה). זו הנגזרת של מומנטום חיובי בשלב הזה של העונה הסדירה – קבוצה יכולה לתת לעצמה מנוחה תוך כדי המשחקים.
אשקלון לא בליגה של מכבי ת"א וכך התייחס אליה האנגולי. לא בזלזול, אלא ברצינות מינימלית. ובכל זאת, השורה התחתונה לא השתנתה. 11 מחזורים לתום העונה – מכבי ת"א ממשיכה לטייל, בעוד הפועל באר שבע סובלת כמעט בכל משחק.
עד עכשיו הוא לא באמת השתמש ברוטציה (דני מרון)
2. רוטציה זה מונח שלא קיים אצל וידיגאל ולמען האמת ממש לא רלוונטי בשלבים כאלה של העונה. בשני משחקי הליגה הראשונים שלו המאמן העלה את אותו הרכב והשתמש באותם מחליפים בדיוק. יחד עם משחק הגומלין בגביע והשינויים אתמול, וידיגאל השתמש בסך הכל ב-16 שחקנים. לצורך ההשוואה, באר שבע שיתפה בארבעת משחקיה האחרונים 21 שחקנים שונים.
ההיררכיה, שלמעשה נקבעה עוד בימי ג'ורדי קרויף, ברורה והאמת שהיא די תורמת ליציבות. עד אתמול, וידיגאל "שיחק" בין ברק יצחקי, טל בן חיים החלוץ ורובן מיקאל ליוסי בניון, אוסקר סקאריונה ואליאל פרץ. באשקלון שילב באופן כפוי את יובל שפונגין ונתן דקות לאבי ריקן שמחלים מפציעה כדי לאפשר מנוחה חלקית לגל אלברמן.
הבעיה היחידה במשחק עם 16 שחקנים היא הסיכון בכך שברגע שתצטרך מישהו מחוץ ללופ, תקבל שחקן לא מוכן ולא בכושר משחק. זו, אגב, בדיוק הייתה הבעיה של שוטה ארבלדזה.
מתמודדים טוב יותר עם לחץ (דני מרון)
3. מכבי ת"א שיחקה רק שמונה פעמים העונה לפני הפועל ב"ש וצברה 20 מ-24 נקודות אפשריות (83 אחוזי הצלחה). במשחקים ששיחקה אחרי האלופה, היא צברה 30 מ-45 אפשריות (66 אחוז). באר שבע לעומתה צברה 39 מ-45 ב-15 משחקים ששיחקה לפני מכבי ת"א (86 אחוז) לעומת 14 מ-24 בשמונה משחקים אחרי מכבי ת"א (58 אחוז). המסקנה מהמספרים: מכבי ת"א מתמודדת קצת יותר טוב עם לחץ.
4. ומילה על אשקלון. מוגזם להגיד שהיא הקבוצה שנראית הכי טוב מבין שלוש הנאבקות נגד הירידה, אבל היא כן היחידה שנראית כמו קבוצת תחתית. היא נלחמת, מנסה, מוציאה מקסימום מסגל לא מוכשר (שקיבל חיזוק משמעותי עם ההחתמות של דויד מנגה ויוסיפ איבנצ'יץ') ובניגוד לכפר סבא האיומה ולהפועל ת"א ההמומה, אשקלון לפחות נראית כמו מי שרוצה להישאר ומבינה את מקומה. אתם יודעים מה, זה עוד בטעות יכול להספיק.
עוד ישארו בליגה בטעות (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?