כאשר שחקן בן 34 שמשחק בנועלת הטבלה בדרך הבטוחה לירידה, חוזר לסגל נבחרת אחרי היעדרות בת יותר מ-3 שנים, אפשר לצפות לתגובות ציניות מצד התקשורת, קל וחומר באנגליה בה העיתונאים אוהבים לקרוע את בחירות המאמן הלאומי לגזרים. ואולם, שובו של ג'רמיין דפו התקבל בתשואות מכל עבר. אין אדם אחד בממלכה שמתנגד להחלטתו של גארת' סאות'גייט לזמן את הסקורר המחונן.
הוא נמצא בקונצנזוס, הן בזכות יכולתו המצוינת על הדשא בשורות סנדרלנד והן בשל אישיותו. דפו מקרין כריזמה פשוטה, ונחישותו להמשיך להילחם על עתידו במדים הלאומיים ראויה להערכה ולהערצה. הוא המקצוען האולטימטיבי, דמות מופת ממנה יכולים הכוכבים הצעירים לשאוב השראה.
האכזבה מקיץ 2014 עדיין צורמת. לקראת גביע העולם בברזיל, היה דפו משוכנע שמגיע לו להיות בסגל של רוי הודג'סון. המעבר לטורונטו מה-MLS הוכתר כהצלחה מסחררת, הוא הפציץ 11 שערים ב-17 משחקים, והיה לדעת רבים חייב להיות על המטוס לברזיל, אבל המאמן הוותיק החליט אחרת. הוא לא התייחס ברצינות למאזנו בצפון אמריקה, וסבר כי ריקי לאמברט יהיה יעיל יותר כגיבוי על הספסל, לצד הבאנקרים בדמותם של וויין רוני, דניאל סטארידג' ודני וולבק.
"אני לא חושב שאתגבר אי פעם על התסכול הזה", אמר אז החלוץ, אבל גם פעל באופן נחרץ על מנת להחזיר את עצמו לרשימת האופציות. הוא ויתר על החוזה המצוין בקנדה ושב לפרמיירליג. סנדרלנד שמחה לקלוט את האיש שבילה את רוב הקריירה בלונדון, במדי ווסטהאם וטוטנהאם. מאז הוא שם, והישרדותם של החתולים השחורים בליגה רשום קודם כל על שמו. בעונה שעברה היו לדפו 15 שערים ב-33 משחקים, ובלעדיו היתה הקבוצה יורדת לליגת המשנה.
העונה סיכוייה קלושים עוד יותר, אבל אי אפשר להאשים את החלוץ. הוא נמצא בדרך לעונה הפוריה ביותר בחייו, עם 14 כיבושים מתוך 24 של הקבוצה כולה, רחוק רק 4 שערים משיאו האישי שנקבע ב-2010/11. הוא מנצל את רוב ההזדמנויות שנופלות לרגליו, וזהו הישג מרשים עבור כל שחקן. כאשר מדובר בוותיק בגילו, אפשר לדבר עליו במונחים של פנומן.
הודג'סון. לא ספר את דפו (Getty)
הודג'סון לא ראה אותו ממטר עד שסיים את תפקידו, ודפו לא זומן ליורו 2016, על אף ששמר את התקווה. הוא לא נטש את החלום גם לאחר מכן, ונראה מחויך ומשוחרר במסיבת העיתונאים אחרי הזימון המיוחל של סאות'גייט. "חבריי לקבוצה צחקו עלי שהשארתי את דגלי אנגליה על הנעליים. היו תקופות בהן חשבתי שזה כבר לא יקרה, אבל לא הפסקתי להאמין בכל זאת. הורדתי את הראש והמשכתי. אני יודע עד כמה חשוב לייצג את המדינה שלי. היה לי מזל שעשיתי זאת בעבר, ונסעתי לשני טורנירים גדולים ב-2010 וב-2012. אם אקבל הזדמנות שלישית, תהיה זו התגשמות של חלום".
וזה אכן הכיוון. דפו רוצה לשחק במונדיאל השני בחייו. הוא יתקרב לגיל 36 במהלך גביע העולם ברוסיה, אבל זה לא מרתיע אותו. האם יש מישהו טוב ממנו? רק הארי קיין כבש יותר ממנו בקרב החלוצים האנגלים בשנתיים האחרונות. גם העונה הוא מדורג שני רק לכוכב החדש של טוטנהאם.
55 הופעות ו-19 שערים בנבחרת. דפו מול ישראל ואוואט (Getty)
בעוד רוני דועך, וולבק וסטארידג' לא מצליחים להתגבר על הפציעות התכופות, הוא תמיד שם. מרכוס רשפורד הצעיר היה בן 6 כאשר דפו ערך את הופעת הבכורה בנבחרת. עכשיו הוא יוכל ללמוד מהאיש ששיחק כבר 55 פעמים עבור אנגליה והבקיע 19 שערים – לא רקורד יוצא דופן, אך בהחלט מכובד. וכולם מורידים בפניו את הכובע.
גם אלן שירר, שיודע לא מעט על הנבחרת, סבור שדפו ראוי. "הוא אולי לא העתיד שלנו, אבל מגיע לו להיות שם", כתב כוכב ניוקאסל לשעבר. מחמאות מפיו עבור שחקן סנדרלנד הן לא דבר של מה בכך. זהו סימן נוסף לקונצנזוס הלאומי הרחב ממנו נהנה החלוץ.
קשה לבנות עליהם. רוני, וולבק וסאארידג' (Getty)
זה לא תמיד היה כך, והיו אנשים שזילזלו בו בתחילת הקריירה כאשר הוא לא נחשב לשחקן ברמה העולמית הגבוהה, אבל בנבחרת אנגליה הנוכחית זה כבר לא ממש תנאי סף לקבלה. בהשוואה לחבריו, זוהר דפו למרחקים. הוא המגדלור. אין דוגמא אישית טובה ממנו.
הערב, כאשר תתמודד אנגליה במשחק הידידות מול גרמניה, הוא עשוי להיות מעורב – אולי לא בהרכב הראשון, אבל לפחות מהספסל. מבחינת דפו, לא משנה כמה דקות יעניק לו סאות'גייט. הוא תמיד יתן את המקסימום, ויעשה הכל על מנת להצדיק את מקומו ולקרב את עצמו לרוסיה. אם הודג'סון יתחרט כעת על הבחירות שעשה ב-2014 וב-2016, זה יגרום לחלוץ עוד קצת נחת.
אפילו הוא מפרגן. שירר (Getty)
מה דעתך על הכתבה?