גם כן שינוי: אי אפשר להגיד שמכבי ת"א היא קבוצה משעממת. לאחר שבמשך השבועות האחרונים התרגלנו לקריסות של אמצע הרבע השלישי, קיבלנו הפעם יכולת משופרת באותן דקות כשהנפילה הגדולה נשמרה דווקא לדקות הסיום. דווקא מהניצחון הדחוק שהושג אמש (חמישי) ניתן ללמוד לא מעט על הסיבות להפסדים הקודמים בעלי התסריט הקבוע של הצהובים.
את המחצית הראשונה אתמול סיימה מכבי עם 60 אחוזי קליעה ל-2, אחוז זהה מעבר לקשת ו-100 אחוז מקו העונשין. התקפת חצי המגרש נראתה טוב מבעבר, מקל ואוחיון שלטו בקצב המשחק וניווטו את הכדורים אל עבר הידיים החמות של גאודלוק ולנדסברג, ואפילו קווינסי מילר נכנס לעניינים וסיפק מימד נוסף של גבוה בעל יכולת כדרור וקליעה. אז איך יכול להיות שמחצית כזו הסתיימה ביתרון של שבע נקודות בלבד? ואיך בעצם הצליחה מכבי לשמוט משחקים כה רבים בהם שלטה אך לא הצליחה לתת את הנוקאאוט ליריבה?
התשובות נמצאות הן במישור המקצועי והן במישור המנטלי. על הפרקט, חסרות לצהובים שתי אופציות צבירת נקודות בסיסיות – משחק מעבר יעיל, ומשחק פנים. כשכל מה יש לבגאצקיס בארסנל זה צליפות מזדמנות לשלוש נקודות ועוד מספר מצומצם של נקודות המושגות מתרגילים מסודרים, ההתקפה בבעיה. הסיטואציה נעשית קשה עוד יותר מטבע הדברים ככל שהמשחק מתקדם, כשהיריבה עושה התאמות ומצליחה לשבש את המהלכים הדי בסיסיים של מכבי, כשההגנה על גאודלוק הופכת להדוקה יותר וכשהסטטיסטיקה, כדרכה של סטטיסטיקה, מתחילה להתיישר, בדקות הללו דרוש שחקן פנים שיוכל להוציא מים מן הסלע או לפחות ללכת אל הקו וכזה אין וכנראה גם לא יהיה העונה במכבי לאחר שאופציית דרל מונרו נפלה.
על אופציית השגת הנקודות הקלות במתפרצות ובמעבר, שהיא האחראית המרכזית ליצירת בריחות ו"הריגת" משחקים ושלא קיימת כמעט כרגע במכבי, חייב בגאצקיס לעבוד. אין סיבה שקבוצה משופעת בגארדים מוכשרים לא תייצר הרבה יותר בשמונה השניות הראשונות של כל התקפה. הבעיה ההתקפית חמורה שבעתיים בשל החולשה ההגנתית של הצהובים, שגם בדקות הטובות וגם בדקות הנפילה מתקשים לייצר רצף של עצירות, ובאחרונות אפילו מתקשים לעשות עבירות, כשכאן כבר נכנס התחום המנטלי לפעולה.
על כוחה של הנבואה המגשימה את עצמה כבר דובר רבות, ומכבי של העונה היא הוכחה לתיאוריה. כשכל מה שעובר בראש לשחקנים זה "רק שלא נקרוס שוב", המרחק לקריסה נוספת הוא קצר מאד. רק התקפה אחרונה מבולבלת של באסקוניה הצילה את מכבי מהפסד שערורייתי נוסף, ורק רצף ניצחונות (שלא ברור איך יושג) או ייעוץ פסיכולוגי יעיל במיוחד יגרום לכך שמחשבות אחרות ימלאו את ראשיהם של גאודלוק וחבריו בדקות ההכרעה.
דווין סמית'. ניסיון רב וברכיים כואבות (עדי אבישי)
מילר טיים: אז מה למדנו על קווינסי מילר, באחת מהופעותיו הנדירות במחוזותינו? למדנו שמדובר בשחקן מוכשר מאוד, בעל יכולות התקפיות מגוונות וריבאונדר לא רע, אך גם בבחור עם התנהגות וקבלת החלטות של תיכוניסט. האלמנט החשוב ביותר שהוא מוסיף לקבוצתו כרגע, קריטי אפילו יותר מהאופציה של משחק עם פאוור פורוורד בעל יכולת קליעה, הוא שמחת חיים. לחבורה המדוכאת והנרפית של בגאצקיס נחוץ בדחיפות שחקן שובר שגרה כמו מילר, ולכן ניתן גם להבליג על כמה מהשטויות שהוא עושה. השאלה אם כדאי לרשום שחקן לא צפוי שכזה לשבוע הגביע הקריטי.
זמן החלטה: אין ספק שהניצחון על באסקוניה יועיל מאד לביטחונם העצמי של שחקני מכבי (בעיקר למקל , אוחיון ולנדסברג שהיו טובים מאוד), אך מצב הרוח המשתפר לבדו לא יספיק למחזיקת הגביע בכדי לשמור על תוארה. היא חייבת לרשום זר נוסף למסגרת המקומית, וכעת על מאמניה ומנהליה להחליט מי זה יהיה. מכיוון שזר חדש כנראה כבר לא יגיע בזמן הקצר שנותר, נותרה ההתלבטות בין קווינסי מילר המוכשר אך הקפריזי, לבין דווין סמית המנוסה אך הפציע להחריד. החלטה לא פשוטה. אם החשיבה היא על שבוע הגביע בלבד, הבחירה בסמית, האחראי המרכזי לזכייה בשני הגביעים האחרונים, היא הבחירה הנכונה. אם בראש מעייניה של מכבי נמצאת צלחת האליפות, שלראשונה מאז קום המדינה עשויה לא לשכון בארון הצהוב שלוש שנים ברציפות, כדאי לבחור במילר. קשה לראות איך ברכיו הבעייתיות של סמית מחזיקות מעמד בשתי מסגרות, ופציעה נוספת שלו עלולה לעלות למכבי ביוקר, ממש כמו בשתי העונות האחרונות.
מה דעתך על הכתבה?