1. ג'ורדי קרויף כנראה לא התכוון לזה, אבל בכמה משפטים הוא תיאר במדויק שנים של התנהלות בכדורגל הישראלי. "בהרבה מועדונים אפשר לראות בעלים שחושב שהוא יכול לנהל את המועדון כמו שהוא מנהל את שאר העסקים שלו, אבל כדורגל שונה לחלוטין", אמר ההולנדי בראיון ל"גרדיאן".
"ההבדל העיקרי נעוץ בהחלטות שצריכות להתקבל על ידי מומחה ספורטיבי. הרבה פעמים מאמן מקבל את המפתחות למועדון, מחתים שישה שחקנים בקיץ ואחרי חמישה הפסדים רצופים, המאמן נשאר בחוץ, בא מישהו אחר ומחתים עוד קבוצה של שחקנים".
בעלים בכדורגל הישראלי מתחלקים לשניים: "המנג'רים" מול "המנכ"לים". המנג'רים מעורבים בכל, בוחרים שחקנים, מתערבים לעיתים בבחירת ההרכב ומרגישים צורך להיות חלק מכל עניין מקצועי. אלי טביב, איזי שרצקי ואפילו סתיו שחם הם בעלים מנג'רים. לעומתם, המנכ"לים מתעסקים בניהול, מתרחקים מהחלטות מקצועיות ומשאירים את כל נושא הסמכות המקצועית בידי המאמן. הדוגמאות הבולטות: אלונה ברקת ויעקב שחר.
.JPG)
ברקת. בעלים ומנכ"לית. עדי אבישי
האבסורד הוא שבארץ יש יותר בעלים מנג'רים מבעלים מנכ"לים ועדיין התוצאה הסופית, אותה תיאר קרויף בצורה נהדרת, חוזרת שוב ושוב. הבעלים קובע, והמאמן משלם את מחיר התוצאות. מעמד המאמן העונה כבר מזמן הפך לבלוף. אבל למה לעצור כאן? הכדורגל הישראלי הצליח השבוע להגחיך גם את מעמד המנהל הספורטיבי.
בעולם, מנהל ספורטיבי הוא יד ימינו של הבעלים, האיש שקובע את הדרך ומוציא אותה לפועל. בארץ, מנהל ספורטיבי קיים רק על הנייר. מבחינת רוב הבעלים משני הסוגים, המנהל הספורטיבי הוא עוד מאמן. השבוע האחרון הראה שוב שמאבקי שליטה, אגו, חוסר הבנה וחוסר יכולת להיות פתוחים לקונספט שעובד בכל מקום מתוקן, הם שמנהלים את הענף. בני יהודה, אשדוד והפועל חיפה הוציאו את העוקץ והתוכן מהתפקיד שאמור להיות הכי חשוב בניהול קבוצה.
אברמוב ושחקניו בבני יהודה. מה בדיוק תפקידו של שום? (דני מרון)
2 . המנהל הספורטיבי הישראלי. במשך שנותיו, קרויף ביסס את עצמו כמוביל דעה. דברים שעשה, מהלכים שהוביל, חוקו בלא מעט מועדונים. באיחור קל, טרנד המנהל הספורטיבי "כבש" את הליגה העונה. זה התחיל בתור כריסטיאן קרלסן במכבי חיפה, המשיך ביוסי מזרחי באשדוד, ניר קלינגר בהפועל חיפה ויצחק שום בבני יהודה שהצטרפו לעומר גולן, שכבר מחזיק בתפקיד מאז פרש ממשחק פעיל, ואלי גוטמן שהגיע כמנג'ר, מינה את עצמו למאמן, החזיר את עצמו לתפקיד המנג'ר ומאז נעלמו עקבותיו.
גולן ומכבי פתח תקווה הם מהבודדים שמבינים את מהות התפקיד. מהותו של מנהל ספורטיבי היא לקבוע מדיניות ודרך של מועדון, לבחור שחקנים, לחשוב כמה צעדים קדימה ולתת למאמן להתרכז בעבודה היומיומית ובניהול המשחק. אלא שבעולם החלטוריסטי של הכדורגל הישראלי, המהות לא משנה. רק הטייטל קובע. יש מנהל ספורטיבי כי זה טרנדי ומודרני להביא מנהל ספורטיבי. מה זה משנה מה הוא באמת צריך לעשות?
קובי רפואה. שקט תעשייתי מעומר גולן (עדי אבישי)
מזרחי הגיע לאשדוד כבייביסיטר מעל הראש של רוני אוואט וכמי שאמור לדאוג לאינטרסים של ג'קי בן זקן בזמן שהבעלים במאסר. מזרחי ישב בצמוד לאוואט ובסופו של דבר הזיז אותו הצדה כשהתוצאות לא היו טובות. גם בבני יהודה שום ישב לצדו של ניסן יחזקאל על הספסל ובמהרה צצו הדיווחים על מערכת יחסים קרירה בין השניים.
המקרים של אשדוד ובני יהודה משקפים את חוסר ההבנה הבסיסי. התפקיד של המנהל הספורטיבי לא אמור לחפוף לתפקידו של המאמן. אבל כשמעמד המאמן כל נמוך, כשבעלים מרגישים שהמאמן צריך חיזוק כי לא סומכים עליו מספיק, כשהמאמן עצמו נמצא בפרנויה ופחד תמידי למשרתו, נוצר החיכוך.
בהפועל חיפה המצב אפילו חמור עוד יותר. ניר קלינגר לא יושב על הספסל, אבל העובדה שהקבוצה התרחקה מהפלייאוף העליון והודחה ברבע גמר גביע המדינה הסיתה את האש גם אליו. פתאום יואב כץ לא מרוצה. פתאום יואב כץ רוצה שקלינגר יירד לקווים. זה לא משנה שהפועל חיפה הבטיחה מעשית את ההישארות בליגה, נמצאת באחת העונות הטובות ביותר שלה מאז שחזרה לליגת העל ודווקא התגלו אצלה סימני התנהלות חיוביים העונה.
לאלא וממן חוגגים. מתי זה יקרה שוב?
העבודה של קלינגר או כל מנהל ספורטיבי אחר לצורך העניין, לא אמורה להיבחן על תוצאה של משחק בודד גרועה ככל שתהיה. אבל מה זה משנה? אם יש איש מקצוע בכיר ואחד פחות בכיר, ההיגיון של הכדורגל הישראלי אומר שמתישהו מישהו ירצה שהבכיר יתפוס את מקומו של הזוטר. ההגדרה תמיד תהיה חשובה מהמהות. והדרך? זו כבר מזמן הפכה למילה גסה.
3. מכבי תל אביב. מנהל ספורטיבי טוב לא אמור להיות מורגש ומעטות הפעמים שיצטרך לעמוד בפרונט. הוא האדריכל, האיש עם החזון. הוא בטח לא מאמן זמני לעת הצורך. זה גם לא טייטל שנותנים לאיש מקצוע ותיק כדי להגיד 'הנה מינינו'. ואגב, גם קרויף עצמו לא רצה לאמן. הוא אמנם הכשיר את עצמו ועבר את כל הקורסים הדרושים, האימון הוא בדם שלו והוא גם די נהנה ממנו, אבל הוא לא רצה לאמן. באותו ראיון לגרדיאן אמר: "תמיד אמרתי לעצמי שלא אחליף בעצמי את המאמן. זה לא נכון ומביא אנרגיות רעות".
מכאן שגם הצעד של ג'ורדי לשבת על הספסל לצדו של ליטו וידיגאל לא מובן. ההולנדי לא מעורב ישיר בניהול המשחק ולא נעמד על הקווים בשלושת המשחקים של האנגולי בתפקיד, אבל הצעד הזה נוגד על הנייר את כל תפיסתו של ההולנדי לגבי חלוקת הסמכויות. גם אם הוא לא מפריע באופן ישיר לווידיגאל עצמו, הוא פוגע בצורה כזאת או אחרת בתדמית של המאמן האלמוני שעדיין נמצא בשלבי הוכחה.
ג'ורדי קרויף. למה הוא ממשיך לשבת על הספסל? (עדי אבישי)
האימונים של וידיגאל, מעידים במכבי ת"א, ברמה גבוהה. בכל הקשור לניהול המשחק, הוא עשה שינויים מינימאליים והקבוצה שלו נישאת על ההצלחה מתקופת המאמן קרויף. רק שהנוכחות של ההולנדי על הספסל פוגעת בעצמאותו של וידיגאל כמו חיבוק דוב של הורים שלא מוכנים להרפות מהילד. כל עוד ג'ורדי נמצא קרוב מדי, זו תמיד תהיה הקבוצה שלו וההצלחה שלו.
ועכשיו שאלה פילוסופית: אם מכבי ת"א תיקלע למשבר או תסיים עונה בלי תואר, מי יהיה האשם? וידיגאל – שמהווה טרף קל מעצם היותו אדם בעל אופי נוח ואנגלית בעייתית. ארבלדזה – בגלל התוצאות של פתיחת העונה. או אולי קרויף – על מכלול ההחלטות במהלך העונה כמו למשל צמד הזרים הברזילאים? התשובה היא קצת מהכל, אבל מוסר ההשכל הוא שכל אחד צריך להיבחן לפי תפקידו.
4. מכבי חיפה. חמש השנים הרעות של הירוקים מאז האליפות ב-2011 בנו את הצורך במנהל ספורטיבי. שחר הפך את המאמן לאיש המפתח במועדון והתחלופה הגדולה על הקווים הביאה לשינויי מדייניות תכופים ובזבזנות שיא. על פי קרויף, כשהמאמן הוא המחליט "נוצרת תחלופת שחקנים שלא תיאמן עם כל העלויות הנלוות. הדבר הכי טוב למאמן הוא לעשות מה שהוא עושה טוב ולהשאיר למנהל הספורטיבי לדאוג לטווח הארוך והבינוני. אני רוצה לשמור על שני האינטרסים עם נטייה ברורה לתוצאות טובות".
קרלסן. עד כמה הוא אשם במצב? (ערן לוף)
במכבי חיפה לא ראו העונה תוצאות והלחץ מסביב גבר. המשפט המהיר של הפרשנים דן את קרלסן לכישלון ואת רוב שחקני הרכש לבדיחה. בשבוע שעבר, עוד לפני ההפסד לאשדוד, דיברנו על כך שהתהליך חי ובועט והוא ימשיך לחיות גם אם הירוקים יסיימו בפלייאוף התחתון. לזכותם של ראשי מכבי חיפה ייאמר שהם מבינים את מהות התפקיד – מנהל ספורטיבי צריך להיות רב מימדי, לחשוב קדימה ולדאוג להווה. לכן מבחינתם, מנהל ספורטיבי יהיה גם בעונה הבאה, אפילו אם שמו לא יהיה קרלסן.
הבעיה היא שמבחינת מכבי חיפה, אין בעצם ממש הבדל בין החלפת מנהל ספורטיבי מדי שנה להחלפת מאמן. אם יגיע איש מקצוע חדש, הוא יביא רעיונות חדשים, אולי ירצה שחקנים חדשים והנה לכם עוד מהפכה. מי יודע כמה במספר מאז ימי אלישע לוי העליזים. המציאות לגבי קרלסן היא שההחלטה לעזוב היא שלו. הזמן לבחינת העבודה שלו עדיין לא הגיע ויכול להיות שמעולם לא יגיע. ובכלל, הוא הפך פה לקורבן של חברה שמחפשת ראש לתלות בכיכר העיר.
שחר. ימשיך לדבוק במינוי מנהל ספורטיבי (ערן לוף)
במכבי חיפה הבינו שמבחינתם מנהל ספורטיבי הוא הכרחי, גם מבחינת נראות ובעיקר על מנת לקבוע סטנדרט ניהולי. זו לא ערובה להצלחה כמובן, אבל אתם יודעים מה, במובן מסוים הגישה הזו עדיפה על מה שקורה מסביב. בוחרים מישהו, נותנים לו ג'וב כי צריך לכבד בלי שהבוס או העובד מבינים מה דורש התפקיד. כי כשעושים בלי להבין את הכוונה, נוצר משהו סתמי ולא מתוחכם. נוצרת בדיחה. נוצר המנהל הספורטיבי גרסת ליגת העל.
מה דעתך על הכתבה?