כדורגל הוא ענף שמבוסס על תדמיות. מעשים רבים נדרשים כדי לזכות במוניטין טוב. די בצעד שגוי אחד כדי לאבד את השם הטוב שרכשת וכדי שתדבק בך תדמית גרועה. אלא אם כן יש מי שדואג לשמור עליך ולייצר מנגנונים שמונעים מהתדמית להיסדק. ברק בכר הוא דוגמה טובה לכך. בשנים האחרונות דאג בכר לעצב לעצמו תדמית שנסמכה, בין היתר, על יכולת לפגוע בבחירת שחקני הרכש הזרים. בסביבתו היה מי שהקפיד לשמר את התדמית הזאת ולטפח אותה. לעומתו, בג'ורדי קרויף דבקה סטיגמה של מי שמבזבז את הכסף של מיץ' גולדהאר. קונה ביוקר, מוכר בזול ונכשל פעם אחר פעם בבחירת השחקנים הזרים.
בקיץ האחרון נדרשו בבאר שבע ובמכבי לחיזוק בחלק ההתקפי. בבאר שבע היה זה על רקע הפציעות החוזרות של אליניב ברדה. במכבי החיזוק נדרש על רקע הסחורה המועטה שסיפק אורלנדו סה. סה היה עוד דוגמה בה נופפו כל אלה שהדביקו לג'ורדי קרויף את התדמית של מי שאינו מצטיין בבחירת שחקנים זרים. היום, כשהוא לא מפסיק לכבוש בליגה הפרטית של דודו דהאן בבלגיה, אפשר להודות שאורלנדו סה לא היה פספוס של קרויף, אלא קורבן של הנסיבות בתקופה בה במכבי כולם היו נושאי כליו ומשרתיו של ערן זהבי.
בבאר שבע עוד פלרטטו במהלך הקיץ עם הוגו אלמיידה, חלוץ שכבר כבש בפורטו ובנבחרת פורטוגל, בבונדסליגה ובבשיקטאש. אבל בסופו של דבר מערך הסקאוטינג של באר שבע – שמורכב מיו"ר חוג האוהדים לשעבר, שמתפרנס מעבודה בחברת תוכנה – הנחית כאן את לוסיו. הסופרלטיבים שליוו את ההחתמה של לוסיו ואת ביצועיו בשבועות הראשונים היו חלק מאותם סטריאוטיפים, לפיהם ברק בכר חתום על הבאת זרים שפורעים שטרות על המגרש מבלי לרוקן את הקופה של אלי ואלונה ברקת. "חזק, מהיר ובעיקר גולר" היו האבחנות הראשוניות בעניינו של לוסיו, שגובשו על סמך כמה אימונים ומשחקי הכנה. "זה מדהים, כל נגיעה שלו – גול" התמוגג בסוף הקיץ אחד משחקני באר שבע, "מהר מאוד הבנו שיש פה חלוץ רחבה מצוין". אלי אוחנה, אחד שמבין דבר או שניים בתחום הרחבות, התייחס ל"גדוּלה של הפועל באר שבע בהחתמה של לוסיו", ופסק כי לוסיו "הוא בדיוק הפיסה המשלימה בפאזל של ברק בכר".
לא ממש קיארטנסון, לוסיו (אודי ציטיאט)
במכבי באותו זמן ג'ורדי שוב לא ריחם על הארנק של מיץ' גולדהאר. סכום הרכישה של וידאר קיארטנסון בפרסומים השונים רק הלך והאמיר, עד שהתייצב על 3.7 מיליון יורו. במקביל חלה עלייה במפלס הביקורות שנשמעו על הרכישה הכושלת של "הפלופ האיסלנדי". בשעה שבבאר שבע התמוגגו מההחתמה ומהביצועים של לוסיו, היה כבר מי שחרץ בראשית הסתיו את דינו של קיארטנסון, כחוליה נוספת בשרשרת הכישלונות של ג'ורדי בבחירת שחקנים זרים. כמה משחקים בהם לא כבש כבר גרמו לפרשנים ולבעלי דעה לקבור את החלוץ האיסלנדי. ייסוריי וידאר הצעיר בפתיחת העונה, בחום של תל אביב, הביאו אותו למצב בו לטיסה למשחק נבחרתו עלה אחרי ששתה כוסית או שתיים, מהלך לא מדויק שהדביק לו את תווית החלוץ השיכור. בניסיון כמעט נואש לעצור את מפולת השלגים הונחת בישראל קיארטן ביורנסון – סַפָּר חביב ונטול שיער ואביו של וידאר – כדי שישהה לצד בנו הצעיר וימנע ממנו לשקוע למרה שחורה ולהתמכר לטיפה המרה. גם זה לא עזר, ולקראת חלון ההעברות של ינואר כבר נפוצו ידיעות על עזיבה קרובה של קיארטנסון, לאחר שנצפה שותה קפה עם סוכן הבית של באר שבע וקבוצות הליגה הבלגית.
רק כמה שבועות חלפו. האליל הפך דחליל, הליצן נהיה למלך. לוסיו כבר לא עורך קניות לשבת בשוק הבדואי ברהט. אותה "פיסה משלימה" של ברק בכר משתבצת היום בפאזל של ג'קי בן זקן וסוללת המאמנים על הספסל באשדוד. בראיון שהעניק סמוך לעזיבתו השקטה, בחלון ההעברות של ינואר, עוד סיפר לוסיו שברק בכר בכלל לא החליף איתו מילה ולא נפרד ממנו כשעזב. "בינגו נוסף של ברק בכר" פינה את מקומו לקאמבק מרגש נוסף של שחקן השנה ואומן הצלילה אליניב ברדה.
וידאר קיארטנסון, לעומת זאת, נאלץ להתמודד לאחרונה עם צרות מסוג אחר – השוואות לערן זהבי. מאז זכה לקיתונות של לעג ובוז, בשילוב לא מעט התנשאות, דעות קדומות ושנאת זרים, קיארטנסון לא מפסיק לכבוש. בבודדת, בצמד ובשלישיה, בתנועת השתקה ובתנועת המלחה, למכבי יש חלוץ ברחבה. הביקורות על יכולת ההשתלטות על הכדור ועל היעדר היכולת לעבור שחקן יריב עדיין נשמעות, אבל גם הן הולכות ומתמעטות נוכח המספרים – 18 שערים עד היום בכל המסגרות, 14 מתוכם בליגת העל, מקום ראשון בטבלת מלך השערים. הפלופ הפך לפלא, שאחראי כמעט באופן אישי לסגירת פער הנקודות בין באר שבע למכבי. התהיות ביחס לתג המחיר מוסיפות ללוות את קיארטנסון, אבל גם הן הולכות ונמוגות אל מול הכמות ההולכת וגדלה של חולצות שנמכרות בחנות המזכרות הרשמית.
בסך הכל עניין של תדמית (ערן לוף)
שניים-שלושה משחקים בהם קיארטנסון לא יכבוש ושוב יצוצו הספקות, ירחשו הרחשים ויילחשו הלחשים. קיארטנסון אינו זהבי. הוא ד"ר וידאר ומיסטר קיארטנסון, כדורגלן מוגבל וחלוץ רחבה אדיר. לוסיו לא היה החתיכה החסרה בפאזל של באר שבע והוא לא שחקן שכל נגיעה שלו הופכת לגול. ברק בכר אינו גאון שכל נגיעה שלו בשחקן זר הופכת חציר לזהב. ג'ורדי קרויף אינו כישלון סדרתי שמחרב קריירה של כל שחקן זר שנוחת בקרית שלום. ככל שחולפים המחזורים בעונה הנוכחית הפער בין המציאות לבין התדמית (הטובה) שנוצרה לברק בכר ביחס לבחירת שחקנים זרים הולך ומתרחב. הפער בין המציאות לבין המוניטין (הרע) שצבר ג'ורדי קרויף בנוגע לשחקני רכש הולך ומעמיק. במקביל, במציאות, הפער בפסגה בין באר שבע למכבי הולך ומצטמצם. כי כדורגל הוא אמנם ענף שמבוסס על תדמיות, אבל תדמית טובה לא מספיקה כדי לזכות באליפות.
מה דעתך על הכתבה?