אם מישהו היה אומר לג'ו אלן לפני ארבע שנים שהקבוצה המתאימה ביותר עבורו היא סטוק, הוא היה צוחק. כאשר הגיע לליברפול בקיץ 2012, כהחתמה האישית של המנג'ר החדש ברנדן רוג'רס, הוא סומן כ"צ'אבי של אנפילד". רוג'רס, שטיפח אותו בסוונסי והעריך מאוד את כישוריו העדינים ואת יכולתו לנווט את המשחק במסירות המדודות, רצה לבנות את הקבוצה החדשה סביבו. מנגד, זוהתה סטוק בתקופה ההיא כמועדון הכי "אנטי-סוונסי" שאפשר לדמיין. עם טוני פוליס על הקווים, היא דגלה בסגנון הבריטי הישן עם כדורים ארוכים – כמה שפחות אחזקת כדור, וכמה שיותר מאבקים באוויר.
והנה לכם, ג'ו אלן פורח העונה בסטוק. לא סתם פורח – הוא נהנה בה הרבה יותר מאשר בליברפול. בכל ארבע שנותיו באנפילד הבקיע הכוכב הוולשי ארבעה שערים בלבד. העונה, עוד לפני שהגענו לינואר, כבר יש לו 5 כיבושים, והוא גם מנצח על התזמורת בקישור, בדיוק כמו שחלם לעשות באנפילד. רוג'רס זנח את פרויקט טיקי טאקה שלו אחרי עונה אחת בלבד, והדבר הותיר את אלן על תקן שחקן ספסל. הוא נותר כזה גם בעידן החדש של יורגן קלופ, שמעדיף שחקנים שמסוגלים לבצע לחץ מתמיד על מובילי הכדור של היריבה. לעומת זאת, מארק יוז שהחליף את פוליס בסטוק במאי 2013, העניק לו את התפקיד הנכון ביותר עבורו, ומקבל תמורה אדירה. בימים אלה, סטוק הרבה יותר קרובה לסוונסי של רוג'רס מאשר סוונסי עצמה.
- כבשה את הפסגה: 0:3 לברייטון על ק.פ.ר
- קונטה: "אפילו לא היינו זקוקים לקוסטה"
- סופרגול: מתקרבים לזכיה בתיבת הזהב
2016 היתה השנה הטובה ביותר בקריירה של אלן באופן כללי. הוא לא העז אפילו לחלום להעפיל עם נבחרתו לחצי גמר אליפות אירופה, אך זה בדיוק מה שקרה, והקשר הצנום אף היה אחד הגורמים הבכירים ביותר להצלחה. כדור העומק הנפלא שלו לארון ראמזי פתח את החגיגה ב-0:3 על רוסיה שאיפשרה לוולשים לסיים במקום הראשון בשלב הבתים, והמאמן כריס קולמן החמיא לו אחרי כל משחק על קור הרוח ואחוז הדיוק במסירות. לא לחינם הוא נכלל בנבחרת המצטיינים של הטורניר מטעם אופ"א. אוהדי ליברפול, שהתרגלו להתייחס אליו בסקפטיות מסוימת, נאלצו לשנות את דעתם.
היורו ששידרג, אלן (AFP)
העובדה כי קלופ בחר לתת לו ללכת בכל זאת לא הפתיעה אותם. את יוז דווקא כן. "לא חשבתי שליברפול תמכור את ג'ו", אמר מנג'ר סטוק שקיבל את הקשר תמורת 13 מיליון ליש"ט. היו שסברו כי מדובר במחיר קצת מוגזם, אבל כבר אחרי משחקים ספורים הוא נראה כמו מציאה של ממש במונחים של היום. גם אלן עצמו מאושר עד הגג מהמעבר שהעניק לו מקום קבוע בהרכב, ולקראת החזרה לאנפילד ב-19:15 (ספורט1) אין לו כל חרטה.
"לא קל לעזוב מועדון ענק כמו ליברפול. היתה לי תקופה נהדרת, וצברתי נסיון רב, בין היתר בליגת האלופות – אבל ידעתי שזה הזמן הנכון לפתוח דף חדש בקריירה. הבחירה בסטוק היתה מצוינת. התוצאות לא היו מזהירות בתחילת העונה, אך בהמשך הכל התחבר", הוא אומר. בניגוד לרוג'רס וקלופ, יוז מעודד אותו להתגנב לרחבה הרבה יותר, וגם לבעוט לשער בכל הזדמנות. זה עובד לא רק בקבוצה. גם בנבחרת הצליח אלן לכבוש את שני השערים הראשונים, במשחקי מוקדמות המונדיאל נגד מולדובה ואוסטריה. הבטחון העצמי שלו גבוה הרבה יותר, והוא מגלה תכונות אליהן כלל לא היה מודע קודם לכן.
לא היה לו קל לעזוב, אלן (Gettyimages)
גם קלופ מעריך זאת. "ברור שג'ו חסר לנו. הוא בחור נהדר, ושחקן מצוין. זה פשוט היה עניין של תיאום ציפיות. לא הייתי מסוגל להעניק לו דקות משחק להן הוא ראוי. אנחנו שמחים מאוד בשבילו, כשהוא מבקיע כל כך הרבה שערים בסטוק ומצטיין, אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים", אמר הגרמני לקראת המפגש מול חניכו לשעבר. ובאמת, הקישור של האדומים מתפקד נהדר גם בלעדיו, והיה צורך להשאיר מישהו בחוץ על מנת לשלב את הוולשי. המעבר היה טוב לכל הצדדים, וכולם מכירים בכך.
לכן גם אין פה משקעי עבר. אלן לא מגיע לאנפילד על מנת להוכיח לקלופ שהוא שגה. נהפוך הוא – הוולשי מודה מעומק ליבו למנג'ר שלא החזיק אותו בניגוד לרצונו. הוא פשוט נרגש לדרוך שוב על הדשא באצטדיון שהיה עד לא מכבר ביתו, ויהיה זה סיום הולם מאוד לשנה נפלאה אם הוא גם ימצא את הרשת מול האקסית המיתולוגית.
ימצא את הרשת של האקסית? (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?