בשבוע שעבר האריכה הפועל ב"ש את חוזהו של דודו גורש בשנה נוספת. בהתחשב בעובדה כי גורש יחגוג השנה את יום הולדתו ה-37, ובשלושת משחקי הליגה האחרונים הוא צופה במחליפו גיא חיימוב ממלא את מקומו בין הקורות, על אף שאינו מורחק או פצוע, הידיעה הזו קצת הפתיעה.
בישראל, המובן מאליו בכלל לא מובן, ומה שנראה כמו תהליך טבעי של החלפת משמרות – גם אם באמצע העונה – לא נראה בכלל טבעי להפועל ב"ש. היא תשים בעונה הבאה 200 אלף דולר בחשבון הבנק של גורש, גם אם לצדו, לפניו או אחריו יהיה חיימוב או כל שוער אחר. אין בהפועל ב"ש תשובה רשמית לשיקול הדעת, אבל העובדה כי גורש בן 37 – וחשוף יותר לפציעות – וכי גם בנבחרת הוא לא ישחק בשבוע הבא בספרד, בגלל צבירת כרטיסים צהובים, לא יכולה לאפשר לב"ש לקחת סיכון, בנקודת הזמן הזו שבו היא אחת משתי הקבוצות הטובות בארץ.
בניגוד לשחקן שדה, שוער יכול להיות רק שוער, ואף מאמן לא יבזבז את אחד משלושת החילופים שלו כדי לתת אשראי גם לשוער השני, ולכן האחרון כמעט ולא משחק. כדי לשבת על הספסל צריך חבילה כספית טובה ושינוי חשיבה, בפרט כשהשוער הראשון – במקרה הזה חיימוב – חלק מהסגל המורחב של שוערי הנבחרת ומי שהיה שוערה של קבוצה איכותית שזכתה בגביע רק לפני 3 שנים. שוערים צעירים יעדיפו לפעמים להיות שוערים בליגה שלישית, העיקר לשחק. להיות מחליפו של שוער נבחרת ישראל, במקום בו לחץ ואגו יכולים להשפיע, זה נדיר.
בכדורגל העולמי לא מדובר בקונספט יוצא דופן. בעונה שעברה חילקו ביניהם בברצלונה קלאודיו בראבו ומרק אנדרה טר שטגן את משחקי הליגה וליגת האלופות; בצ'לסי משמש שוער נבחרת בוסניה אסמיר בגוביץ' כגיבוי לטיבו קורטואה; במנצ'סטר סיטי מחלקים ביניהם ויליאם קבאז'רו וקלאודיו בראבו את העומס; שוער נבחרת ארגנטינה, סרחיו רומרו, משחרר את דויד דה חאה ביונייטד ממשימות הליגה האירופית, הגביע האנגלי וגביע הליגה, ואנחנו יכולים להמשיך ולחטט בסגלי הקבוצות הגדולות עד מחר.
גם בארץ התופעה הזו הייתה קיימת בעבר: לופא קדוש המנוח לקח אליפות במכבי נתניה כשוער שני ליוז'י סורינוב, שש שנים לאחר שעשה זאת כשוער ראשון בהכח, ושנה לפני שעשה זאת כשוער ראשון במכבי ת"א; דודו אוואט הוזעק למכבי חיפה כדי למלא את מקומו של ניר דוידוביץ' שנפצע בתחילת המשחקים המוקדמים של ליגת האלופות והחלים לפני סיום אותה עונה.
יש לו אופי להתמודד? גורש מתוסכל (דני מרון)
לא פלא שלדוידוביץ', היום מאמן שוערים במחלקת הנוער של מכבי חיפה ומאמן השוערים של נבחרת ישראל, יש נקודת השקפה מאוד ברורה על העניין: "שוער טוב, קל וחומר שוער מצוין, הוא שוער שמקבל החלטות מהירות וטובות. בשביל זה הראש שלו צריך להיות נקי, שלא יסתכל אחורה, אולי מישהו נכנס במקומו לשער בזמן שהוא יצא לכדור. במקרה של ב"ש זה לא כזה קריטי כי שוער שם לא מקבל כל כך הרבה החלטות במשחק, כי לא מגיעים ממש מגיעים אליו במהלך המשחק. זה סיפור שתלוי גם באופי של השוערים. אם שניהם בחורים טובים, אז לא צריכה להיות בעיה, כי בסך הכל זה מעלה את הרמה של שניהם וגם את הרמה של אימון הקבוצה".
"זה גם אתגר לשחקנים באימון, שעומדים מולם שוערים כאלה", מוסיף דוידוביץ', "מצד שני, זה יכול להיות מצב לא הכי טוב, אבל לא בב"ש. יש שם צוות מקצועי כל כך טוב גם בתחום המקצועי, וגם בצוות הפסיכולוגי והמנטלי. אני בטוח שחלק מהבחירות של שחקנים הם בזכות האופי. במועדון כמו ב"ש אני לא רואה מצב שזה יכול לקלקל את המרקם החברתי או האווירה בחדר ההלבשה".
בין אוואט לדוידוביץ' שררו יחסים עכורים עוד מהימים שבהם דוידוביץ' היה השוער הבכיר בקבוצת הנוער, ואוואט הצעיר ממנו בפחות משנה ישב על הספסל. כך היה גם בנבחרת, שם ירש אוואט את מקומו של דוידוביץ'. "לי זה תרם מבחינה מקצועית", מתוודה דוידוביץ', "מהצד שלי בחיים לא נתתי לזה להשפיע לרעה על הקבוצה או על האווירה בחדר ההלבשה. חוץ מזה, רוב הזמן שהוא היה במכבי חיפה, הייתי פצוע. מועדון מסתכל על האינטרסים שלו ועל מה שהוא צריך. השחקנים צריכים להסתכל גם על האינטרסים שלהם ואם הם מחליטים לחתום, הם צריכים להתחשב באינטרס של הקבוצה".
אחד שידע רוטציה, דוידוביץ' (גל ברק)
לא פשוט להגיע לקבוצה כשוער שני.
"יש הרבה התלבטויות למי שהולך לקבל החלטה כזו. לא כיף להתאמן כל השבוע ולא לשחק בשבת. אני מתאר לעצמי שכאשר עושים צעד כזה, אתה מפצה את עצמך בדרכים אחרות. אני מכיר שוערים יותר צעירים שהעדיפו להיות שוערי משנה בליגת העל כדי לקבל יותר כסף. בגיל 31 מסתכלים על דברים קצת אחרת. אי אפשר לשקר ולומר שלא".
גם בוני גינצבורג, שוער העבר האגדי של נבחרת ישראל, עבר תהליך זהה, אם כי שונה בתכלית. הוא עלה לבוגרים במכבי ת"א בגיל 16, שנה אחרי שעשה זאת משה מרכוס, תפס את המקום בהרכב, איבד אותו, וכאשר השניים, שנחשבו לשוערים מצוינים, לא הסתדרו זה עם זה, עזב כל אחד מהם בתורו למכבי פ"ת, עד שגינצבורג החליט לעזוב למכבי חיפה ומשם לסקוטלנד והשאיר את הבמה במכבי ת"א למרכוס.
"אין שום בעיה עם זה", הוא קובע, "ברגע שדודו פחות טוב, הוא נותן לחיימוב לשחק וזה בסדר. מה ההבדל בין זה שבוזגלו יושב בחוץ ואחרים משחקים? יש היום קבוצות בכדורגל העולמי שמחלקות את המשחקים ונותנות לשוער אחד לשחק בליגה ולשני בגביע. פפה ריינה היה שוער מחליף של נוייר בבאיירן, והיה שוער בליברפול, והיום בנאפולי. כשהמטרות שלך הן ללכת על כמה חזיתות אז אתה מחזיק שוערים נוספים".
בעולם זה דבר נורמטיבי, גורש (אודי ציטיאט)
"אחד ידחוף את השני", חיימוב וגורש (אודי ציטיאט)
זו רק רוטציה, או שיש לזה גם שיקול מקצועי?
"לחיימוב יש יתרון במשחק הרגל שלו. פפ גווארדיולה ויתר על ג'ו הארט בגלל משחק הרגל, הביא את בראבו בגלל זה, ונפל איתו. כשב"ש מתחילה את ההתקפות שלה במשחק מסודר, הרבה פעמים כשלוחצים אותך גבוה חשוב שיהיה לך שוער עם משחק רגל טוב, בפרט אם גורש לא בכושר טוב או מקבל גולים שהוא אשם בהם. אתה תמיד טוב כמו המשחק האחרון שלך. אין לך תעודת ביטוח. במקרה של חיימוב, בגלל שהוא שוער טוב, אין לך שום בעיה לעשות חילוף".
זאת ישראל. רחוב ספורטיבי קצר וצר, דם רע יכול להיווצר.
"הם מקצוענים. מה זה דם רע? משלמים לך כסף בשביל להיות במועדון מסוים ולהיות טוב. אף אחד לא מבטיח לך לשחק כשיש מישהו באותה עמדה כשהוא לא פחות טוב ממך. לא רואה שזה השפיע לרעה על ב"ש. מאמן צריך להיות שלם שם עצמו ושהמצפון המקצועי שלך תמיד ינצח. בכר הביא אותו כי הוא רצה שהעמדה שלו תהיה מאוד חזקה. אם זה פוגע לאחד מהם בביטחון, אז השני ישחק. גיא לוזון בחר לשחק עם עומרי גלזר במקום אוהד לויטה, כי אמר שבאימונים הוא נראה לו טוב יותר. נראה לך הגיוני שמישהו יהיה לא טוב בעיני המאמן וימשיך לשחק? מאז שחיימוב נכנס לשער, האם משהו בב"ש השתנה לרעה? הוא אפילו לא ספג שער. זה יכול לעשות רק טוב. בקבוצות בעולם גם השוער השלישי הוא ברמה גבוהה. השיקול לא צריך להיות מושפע מפגיעה בביטחון, אלא שיהיו לך שני שוערים שכל הזמן יהיו על קצות האצבעות, מתח חיובי ולא שלילי, שאחד ידחוף את השני".
יתרון במשחק הרגל, חיימוב (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?