לא לפחד מהפחד: נבחרת קולומביה תצליח לאסוף את השברים?

מי הנבחרת העליזה ביותר בגביע העולם? ברזיל היא המועמדת הבכירה לתואר, אבל יש יסוד סביר להניח שקולומביה עשויה להגיע למקום השני במשאל האוהדים הנייטרלים, ולא רק בגלל הזכרונות מקרלוס ולדראמה. לוס קפטרוס הפכו את שמחת החיים לסמל המסחרי של הנבחרת, בזכות השחקנים והאוהדים, והם מוסיפים צבע וטעם מיוחד לכל טורניר. ובכן, במונדיאל הקרוב זה כנראה לא יקרה, כי גורלה כבר ממש לא בידיה כאשר נותרו שני מחזורים לסיום המוקדמות, אבל האמת הטהורה היא כי קולומביה בגרסה הנוכחית תחסר בסוף השנה קצת פחות. אחרי שלא הצליחה לכבוש אפילו פעם אחת ב-7 המשחקים האחרונים, היא פשוט משעממת מדי כדי להמשיך להיות שמחה.

זו לא טעות – הקולומביאנים סופרים כבר 644 דקות במוקדמות בדרום אמריקה ללא שער זכות. יש לומר שהם גם לא סופגים הרבה – 4 מתוך 7 המשחקים הכושלים המדוברים הסתיימו בתיקו 0:0, וב-3 הנותרים הפסידו לוס קפטרוס 1:0. ממוצע הכיבושים לשני הכיוונים עומד, אם כך, על 0.43 שערים למשחק, וזה לחלוטין בלתי נסבל.

המצב הזוי עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון את העושר שעומד לרשות הנבחרת בכל הקשור לחלוצים. זה לא דור שחון – נהפוך הוא. דובאן ספאטה ולואיס מוריאל קורעים רשתות במדי אטאלנטה באיטליה, לואיס דיאס היה להיט ענק בפורטו והתאלקם מיד בליברפול אחרי המעבר הגדול בינואר האחרון, רפאל בורה נהנה בפרנקפורט, מיגל בורחה חוגג בגביע ליברטדורס במדי ג'וניור בראנקייה, ועוד לא דיברנו על רדאמל פלקאו הוותיק. כל אלה לא הצליחו לעשות כמעט כלום עבור הנבחרת. אז נכון, חאמס רודריגס נמצא בנסיגה גדולה, ונדד לליגה הקטארית, אבל במידה מסוימת זה הופך את הכשלון להעפיל לגביע העולם בקטאר למריר אפילו יותר. מלך השערים של גביע העולם בברזיל ב-2014 עלול להפוך לצופה מתוסכל ב-2022.

איך הגענו למצב העגום בו ניצחה קולומביה 3 פעמים בלבד ב-16 משחקים במוקדמות? כדי לנסות לענות על השאלה יש להרחיק עד 2018, אז עזב המאמן חוסה פקרמן כחודשיים אחרי הופעה מוצלחת יחסית במונדיאל. היהודי הארגנטיני הדריך את לוס קפטרוס במשך 6 שנים, והגיע איתם גם לרבע גמר גביע העולם בברזיל, אז הודחה קולומביה על ידי המארחת בקרב האלים ברבע הגמר במהלכו נפצע ניימאר. ברוסיה, ניצחה הנבחרת את פולין ואת סנגל בשלב הבתים, ונכנעה לאנגליה בשמינית הגמר רק בפנדלים במוסקבה. רוב האוהדים, השחקנים והמנהלים רצו בהמשך העסקתו של פקרמן, אבל ראשי ההתאחדות לא הצליחו להגיע לסיכום איתו – ומאז התחיל הכאוס.

לשם התחלה, ההתאחדות לא הצליחה להחתים מחליף במשך כחצי שנה, ואז הלכה על קרלוס קיירוש הפורטוגלי – בחירה מהפכנית ושמרנית כאחד, במובן השלילי של המילים בשני המקרים. הוא היה המאמן האירופי הראשון של קולומביה מאז שנות ה-70', אבל זה לא השינוי לו היתה זקוקה קולומביה כי אופיו לחלוטין לא התאים לסגל. קיירוש הוא מאמן קפדן מדי והגנתי מדי, שיכול להיות נהדר עבור איראן, ועושה כיום הגנה טובה גם במצרים, אבל עם חאמס רודריגס וחואן קואדרדו זה היה כשלון ידוע מראש. עיתונאים מקומיים מסוימים גורסים כי השחקנים עשו שביתה איטלקית וספגו תבוסות מול אורוגוואי (3:0) ואקוואדור (6:1) בנובמבר 2020 רק כדי להעיף אותו לכל הרוחות.

זה עבד, אבל גם לגבי המחליף לא היה להתאחדות פתרון משביע רצון, והיא החליטה "לגנוב" את המאמן של צ'ילה, ריינלדו רואדה. בציבור הקולומביאני היתה תחושה של חוסר נוחות כאשר המהלך הזה יצא לפועל, אבל היו גם תומכים כי מדובר בקולומביאני שכבר אימן את הנבחרת בעבר. לרוע המזל, הקדנציה ההיא היתה בעייתית מאוד, והנבחרת כשלה במוקדמות מונדיאל 2006. בהמשך, הוכיח רואדה את עצמו והעלה לגביע העולם את הונדורס ב-2010 ואת אקוואדור ב-2014, ואף זכה בגביע ליברטדורס עם אתלטיקו נסיונל ב-2016. יש לו קבלות, ואפשר להבין את השיקולים מאחורי הבאתו, אבל – כמו קיירוש, ואולי אפילו יותר ממנו – הוא שם את ההגנה לפני הכל. לכן גם הוא לא התאים לסגל, ובשנה האחרונה עסק בשיטתיות בסירוס היצירתיות.

בקופה אמריקה הבקיע דיאס מספר שערים מבריקים בדרכה של קולומביה לחצי הגמר, אבל גם שם היה קשה לראות ניצוצות של כדורגל קולומביאני קלאסי, ובמוקדמות המונדיאל העסק פשוט גווע. "מילת המפתח היא פחד", כתב הפרשן ניקולס סאמפר, "בהתחלה ההתאחדות לא מינתה מאמן בגלל פחד לבזבז כסף. אחר כך לא פיטרו את קיירוש בזמן, כי פחדו לעשות שינוי. ואז מינו את רואדה, המאמן הכי פחדן שיש. בקדנציה שלו, גם השחקנים מפחדים לעשות משהו ביוזמתם. הם מפחדים להפר הוראות של מאמן מקובע ולצאת מהמשבצת. גם אנחנו בתקשורת אשמים כי לא ביקרנו חזק מספיק כשאפשר היה לשנות. ועכשיו הספינה שלנו טובעת, וזה כנראה מאוחר מדי".

העיתונאי אדריאן מגנולי פירט: "זו היתה טעות קשה לקחת מאמן מנבחרת שמתמודדת מולנו במוקדמות. והמאמן הזה מעולם לא הצליח להתוות אסטרטגיה ברורה, ולבחור תוכנית משחק שתתאים לשחקנים. רואדה בוחר המון חלוצים, מבלבל אותם, מערער את בטחונם, לא מעניק לאף אחד מהם יציבות, וגם לא יודע איך לספק להם כדורים".

אלחנדרו אגילר כתב באל דפורטיבו: "7 משחקים ללא שער זכות היא עדות לכשלון קולוסאלי של המאמן. כל החלוצים שלנו כובשים המון, רק לא כאשר הם לובשים את חולצת הנבחרת. תוכנית המשחק תמיד זהירה מדי. אפילו כאשר היה ברור שחייבים לנצח, כאשר כבר לא היתה ברירה, הלך רואדה על מערך הגנתי מאוד בארגנטינה, ולא ידע איך לשנות את זה אחרי שלאוטרו מרטינס הבקיע".

העניין הוא כי גם הנבחרות האחרות לא מבריקות ולא יציבות, ולכן קולומביה שומרת איכשהו על סיכוי תיאורטי להעפיל בכל זאת. היא מגיעה לשני המחזורים האחרונים במקום השביעי, עם 17 נקודות מסכנות, אבל מצפים לה שני משחקים נוחים על הנייר מול בוליביה ו-ונצואלה. אם תצליח סוף כל סוף לשבור את הבצורת הארוכה בתולדותיה ולהשיג 6 נקודות, היא תעקוב בעניין אחרי התוצאות של יריבותיה.

נכון לעכשיו, אורוגוואי רביעית עם 22 נקודות, והיא תתמודד מול היריבות הישירות פרו וצ'ילה. הפרואנים במקום החמישי, המוביל לפלייאוף, עם 21 נקודות, והמשחק נוסף שלהם יהיה נגד פרגוואי שכבר יצאה מהמירוץ. צ'ילה שישית עם 20 נקודות, ומצבה לא קל כי היא מתארחת במחזור הקרוב בברזיל. "אנחנו זקוקים לנס", נכתב בתקשורת הקולומביאנית. למען האמת, הם לא ממש ראויים לו.

הלילה במחזור מוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה:

אורוגוואי – פרו (1:30, ספורט4)
ברזיל – צ'ילה (1:30, ספורט1)
קולומביה – בוליביה, 1:30, ספורט3)
פראגוואי – אקוודור (1:30, ספורט2)