אבן אש: אבי אבן מנצל כל רגע ורגע מהמתנה שקיבל

1. מישהו זרק עליה אבן

0 מ-12 מהשדה. אפס משתים עשרה. זה מה שהצליחה ריאל מדריד להניב אמש (חמישי) ב-5:41 הדקות האחרונות. כן, 0 מ-12. דווקא ברגע שבו ברחה ל-65:74 וחזרה ליתרון השיא שלה, היא נשנקה, נחנקה, נעלמה, נאלמה ונמוגה אל תוך העננים האפורים שכיסו בשעות הלילה את שכונת יד אליהו.

וזה לא סתם קרה לה. מישהו זרק עליה אבן.

כשעל השעון נותרו ארבע דקות ו-16 שניות, אבי אבן החליט לצאת מהקופסה (לא בפעם הראשונה, אגב), ולבצע ניסיון אחרון – יש שיאמרו ניסיון נואש – כדי להפר את המשוואה, לשבור את הקיפאון ולהציל את המשחק. אל מול הנחיתות המובנית והמובנת מול תאומי המגדל ונסן פוארייה ואדי טבארס, מאמן מכבי תל אביב ויתר על עמדת הסנטר, כשהוציא את ג'יילן ריינולדס והחליפו באנג'לו קלויארו. למעשה, הוא הציב בעמדת הציר את דרק וויליאמס (2.03), שנמוך בעשרה סנטימטרים מיריבו הצרפתי.

ופאבלו לאסו? הוא פשוט יצא מאיזון. לצד קלויארו נכנס למגרש עוד שחקן אחד, קינן אוואנס שמו, במקום ג'ון דיברתולומאו. למאמן הספרדי נדרשו דקה ורבע כדי לזהות את הפוטנציאל ההרסני שעלול לגרום לו הסמול בול הישראלי, אז הוא העביר את גרשון יאבוסלה לעמדה מספר 5; רק עוד דקה חלפה, והוא החזיר את טבארס; דקה ורבע נוספות אחר כך הוריד אותו; וכעבור עשר שניות הוא השיב אותו פנימה. אבל מה שהוא לא עשה – לא עזר.

0 מ-12 מהשדה, כאמור. ריאל לא הצליחה לקנות סל בכמעט שש דקות, ובו בזמן רצה מכבי ל-0:10, אף שהגיעה רק לשש זריקות מהשדה. אוואנס קלע שש נקודות, וזה הספיק בדיוק כדי לחולל את הנס. 74:75, על חודה של נקודה, כמו בספר. השאגה האדירה עם הבאזר נשמעה כמו חגיגות של שער ניצחון בדקה ה-90.

2. חפשו בגוגל את 2016 ו-2017, ותדאגו לעצמכם

זה היה ערב גדול של כדורסל, גם אם לא ערב של כדורסל גדול. במהלך המחצית הראשונה התחלפה זהות המוליכה לא פחות מ-16 פעמים, ונרשמו תשע תוצאות שוויון (לא כולל 0:0); יאבוסלה קלע 14 נקודות בשמונה הדקות הראשונות, ועד לסיום הוסיף רק 0 מ-5 מהשדה; וג'יימס נאנלי חיבר משחק רביעי ברציפות בדאבל פיגרס, לראשונה מאז רצף חמשת הניצחונות מלפני חמישה חודשים.

השבוע, במסיבת העיתונאים שבה אודי רקנאטי יצא אל האור, הוא הודה בכנות שאחד השיקולים למנות את אבן למחליפו של יאניס ספרופולוס (ובכך בעצם "לזרוק" את העונה הנוכחית, כדי להגיע לעונה הבאה בלי מחויבות משפטית למאמן אחר) היה "להכניס לחדר ההלבשה את מי שיגרום הכי פחות נזק".

ואז הגיעה המלחמה באוקראינה. ושלוש קבוצות נמחקו מהטבלה. ולמכבי תל אביב נמחקו שלושה הפסדים, אז במקום לקפוץ שלושה שלבים, היא זינקה חמישה מקומות. זה לא הופך את העונה שלה לטובה או מוצלחת, ולא מנקה את מקבלי ההחלטות מהטעויות שביצעו. אבל לפחות בינתיים, זה החדיר במועדון הזה רוח שכבר כמעט נשכחה ממנו.

עד כמה חשובה ומשמעותית הרוח הזאת, הוכיחו 48 השעות האחרונות. בזו אחר זו הגיעו לתל אביב שתי קבוצות שנמצאות בצד השמח של הטבלה כבר מתחילת העונה, ולא נזקקו למתנות כדי להתברג בצמרת. שתיהן עמוקות, מצליחות ומנוסות, ולא סתם הן מדורגות במקומות 3-2, אבל שתיהן נראות גם שבעות, כבדות ועייפות בשלב הזה של העונה. קודם הייתה זו אולימפיה מילאנו, שמונהגת בין היתר בידי סרחיו רודריגס (35), קייל היינס (35) וג'יג'י דאטומה (34); ואתמול הגיע תורה של ריאל, שעדיין תלויה מדי ברודי פרננדס (37), סרחיו יוי (34) ואדם האנגה (33).

אל מול השובע הזה, מצליח אבן במשימה שעד לפני חודש נדמתה כבלתי אפשרית: להפוך את אסופת השחקנים בצהוב (בלבן! סליחה! בלבן!) לחבורת כדורסלנים שממש נהנית לשחק יחד. מבלי לבצע זעזועים בסגל, מבלי להתכחש לחוסר האיזון ולחוסר ההתאמה בין כמה ממרכיביו, וגם מבלי להסתיר את הבעייתיות שמפגינים חלק מהשחקנים המרכזיים – בא הסקאוט, לבש חליפה וחולל שינוי.

השינוי הזה לא נובע רק מהוצאתם של נאנלי, ג'יילן ריינולדס וזיו מהפריזר, ולא רק בהרכבים הפחות מיסיונריים שהמאמן החדש מעז לנסות. לעיתים נראה כאילו אבן עצמו שידר לשחקניו – באופן מילולי או שלא – שמעכשיו אין מאמן עם כתפיים רחבות על הקווים, ולכן הם עולים מעתה למגרש נטולי שכפ"ץ. אם לא תחוללו בעצמכם את המהפך, הם הבינו, יהא גורלם זהה למי שהיו כאן לפניהם בשנות השפל של 2016 ו-2017, והם מוזמנים לחפש בגוגל לאן התפתחו הקריירות של השחקנים מאותם הימים. אז השחקנים, בחסות המתנה שניחתה עליהם בנסיבות טרגיות, החליטו שלהם זה לא יקרה.

3. מי הבלאנקוס האמיתיים?

ביציאה מההיכל, שמעתי כבדרך אגב פרשנות קצרה ומעניינת של אחד האוהדים: "יאניס היה מפסיד במשחק הזה בפער דו ספרתי". וגם אם אי אפשר לקבוע בוודאות שהוא צדק, הרי שקשה להוכיח את טעותו.

האם ספרופולוס היה יוצא מהשטנץ, מוותר על אנטה ז'יז'יץ' וריינולדס, ומעמיד את וויליאמס מול פוארייה/טבארס? האם ספרופולוס היה מעמיד קו אחורי הגנתי בדמותם של אוואנס, יפתח זיו וקיירי תומאס כדי להפעיל לחץ על הגארדים שמנגד? האם ספרופולוס היה מעז לספסל לדקות ארוכות, דווקא בזמני מפתח, את סקוטי "עליו נחיה או נמות" ווילבקין?

התשובות לשלוש השאלות הללו, כפי שהוכיחה ההיסטוריה, הן: לא, לא ולא.

הניצחון הכפול במחזור הכפול מעביר את האלופה הישראלית לחוף (מנורה) מבטחים, וסוגר באופן כמעט הרמטי (גם אם עדיין לא מתמטי) את מקומה בפלייאוף. ואולי, משוכנעים חובבי האמונות הטפלות, הכל בזכות סט המדים הלבן, שאיתו עומדת מכבי תל אביב על מאזן מושלם של 0:5 – בעוד שבצהוב היא על 10:8 שלילי ובכחול על 4:1. אז מי כאן הבלאנקוס האמיתיים?