עידן ג'ק מנסל בתחילת שנות ה-80' החל עם תקווה גדולה לכדורגל הישראלי. שוב מאמן זר, הפעם שחקן עבר ששיחק באנגליה. הג'נטלמן הקפיד לקרוא ספר במהלך נסיעות הנבחרת, ואף הטביע חותם מקצועי. מנסל הלך השבוע לעולמו, ולמרות המחמאות לאנגלי, שינוי בכדורגל הישראלי לא חל – לא אז, גם לא היום. מתברר כי לא בחירת מאמן היא שתוביל לשינוי. את המהפכה תוביל המגמה, ורק על חמשת עקרונותיה צריכות לשים ועדת האיתור וההתאחדות לכדורגל את הדגש.
1. הקמת נבחרת חדשה, צעירה ורעננה, נטולת שחקנים ששיחקו יותר מקמפיין אחד. ייבחרו כאלה שהעתיד עדיין לפניהם.
2. כנהוג בסרביה ובקרואטיה וגם בנבחרות מאפריקה, תינתן עדיפות לאלה שמשחקים מחוץ לישראל, כולל למי שאינו בהרכב, אך מתאמן בכמות ובקצב של קבוצה אירופאית.
3. הדגש מעתה יהיה לא על הרקורד של המאמן, אלא על הידע. ואת התכנים יכולים להביא איתם רק מומחים. ימונו צוותים מתקדמים בתחום הפיזיולוגי, בניתוח אימונים אונליין ובתחום המולטימדיה.
4. ייבחרו שני מאמנים מתוך המועמדים אשר לא יעסקו במערכי אימון, אלא בקביעת הרכב מאוזן. את האימונים יעבירו אנשי הצוות הרחב.
5. בשל קוצר זמן באימונים יוחלט כי הנבחרת, כנהוג ברוב הנבחרות בעולם, תנקוט בשיטת משחק של 3-3-4 ושיטה אלטרנטיבית של 1-5-4. שתי שיטות בלבד, פשוטות ביותר, וכאלה שאפשר להחליף ביניהן בקלות.
לא עובד, לא מתאים. ההרכב מול קרואטיה (אודי ציטיאט)
מיהם השחקנים שצריכים להיכנס לתוך השיטה? בהנחה שכמעט בלתי אפשרי לזכות מעמדת השוער בחוזה מחוץ לישראל, יזכה באפודה השוער שספג הכי מעט, וזהו דודו גורש – אחד מבין שני הוותיקים בנבחרת. אלי דסה, הקרוב לשלמות מבין כל המגנים הפוטנציאליים, ישחק באגף הימני של ההגנה. מרשים התקפית, מהיר, לא גבוה אך רחב וחזק, מסוגל לרוץ על הקו, אך גם להיכנס למרכז, בהתאם לשינוי שבתפקוד המגן המודרני.
בלמים: מיקי סירושטיין – 195 ס"מ של עוצמה מחד וטכניקה מאידך, בן להורים אוקראינים שגדל על אהבת הספורט. אם כדורסלנית, אב מנהל טכני של הנבחרות הצעירות של אוסטרליה. גדל כקשר אופנסיבי, ולכן גם כובש שערים לא רע. יחד איתו רמי גרשון הפיזי ובעל הנוכחות. מעמודי התווך של אלופת בלגיה גנט, בעלת משחק ההגנה המרשים. קני סייף – גם הוא חלק מהרכב גנט – ישלים את החוליה האחורית כמגן שמאלי.
עם מגדל נוסף בקישור האחורי בשם ניר ביטון, הנבחרת תהיה גבוהה וחסונה. בליגה הסקוטית הקשוחה מצליח ביטון קר הרוח להשתמש בטכניקה ובראיית המשחק. הוא ינהל את הנבחרת כשחקן ציר מאחור. בזכות הרגליים הקלות יזכה אלמוג כהן ליתרון קל ביותר על בירם כיאל. לא בכל יום קם לנו שחקן בונדסליגה במקום שבו גם קולואטי, פישונט, ורמוט, שכטר ואלברמן לא הצליחו.
רועי קהת – שוב בזכות רגל השמאל, מצרך נדיר לשחקני אמצע. הליגה האוסטרית משתפרת לאיטה, ויש לקוות שקהת יצליח לבטא את יכולת ההצטרפות שלו לעומק.
מואנס דאבור הוא התיאו וולקוט הישראלי, שמצליח מהיום שעזב את ישראל. שילוב של חלוץ ושחקן קו. מבקיע מחד, מהיר מאידך. וכמובן לא נוותר על הנציג שלנו באנגליה ושחקן 9 הקלאסי תומר חמד, ששחקן מסוגו תלוי בכדורי רוחב ועומק של השחקנים מאחור. חמד לא ייצור מצבים לעצמו, אך כרוב הנבחרים החדשים, הוא מביא עמו חריצות ואופי.
בניון? צריך ללכת קדימה (אודי ציטיאט)
ליאור רפאלוב הוא השגריר המצליח ביותר שלנו, ובברוז' אינו זוכה לאגף השמאלי. בנבחרת ישראל יחזור לעמדת נעוריו, והשילוב בינו לבין בלגי נוסף, סייף, יהיה מושלם באגף זה. רפאלוב יוכל לחדור עם רגל ימין למרכז, סייף יעקוף מאחור, והרי לכם שח-מט קלאסי.
על הספסל ימתינו לואיי טהא מבאר שבע, הקשר ההתקפי עומר אצילי (עם רגל שמאל, דריבליסט בחסד ומבקיע קר רוח), אבי ריקן המגוון וגל אלברמן הוותיק והשחקן הטוב בישראל העונה, שחווה את גרמניה וספרד. אייל גולסה הדינמי, שמתקשה בליגה היוונית, ישלים נבחרת תוססת, צעירה ומלאת רגש, עם תשעה אירופים ופרט לשניים, שחקנים עם הפנים קדימה.
אגב, ערן זהבי הינו תופעה בפני עצמה, ולא רק בשל התפוקה חסרת התקדים שלו. את אירופה זהבי לא בהכרח מרשים, ולכן הוא השחקן הישראלי הטיפוסי – יבלוט במחוזותינו, אך לא יצליח מחוץ לישראל, ולא בכדי הוא מתבלט פחות במשחקי הנבחרת. לזכותו עומדים אופי, מנהיגות, רצינות ומקצוענות, שהינם רק מנת חלקם של הגדולים מכולם. זהבי יהיה השחקן ה-12 של הנבחרת הזו, שיתרונו בכוחו לשחק בכל תפקידי השישיה הקדמית – במרכז ובאגפים ואף מאחור, כמו שעשה לא מעט בעונת האליפות אצל אלי גוטמן בהפועל ת"א.
מה דעתך על הכתבה?