איך אנסח זאת בלשון עדינה? לא איבדתי שיווי משקל והתרסקתי ארצה כשקראתי השבוע כי ארגון השחקנים הגיע להסכם פשרה בעניין המשחקים בשבת – בעקבות פרסום מסקנות הוועדה שהקימה מירי רגב – ולפיו גרוסו מודו, מה שהיה הוא שיהיה. ישתדלו לא לקיים משחקי ליגה לאומית בשבת והקבוצות יחויבו (מי ישלם על זה?) להקצות חדרים בבתי מלון לשומרי השבת. נפלא!
להזיז את הכדורגל משבת – חלק מתרבות הפנאי – הרבה יותר קשה מלעשות שלום עם הפלסטינים, ועוד בלי ויתור על שטחים וזכות השיבה. אני מת על המרץ של השרה רגב, חבל רק שהיא לא ממש מסוגלת לעשות כלום, בעיקר כיוון שהיא פשוט לא מכירה את החומר. חבל, כי רגב היא תת אלוף במילואים, ככה היא מציגה את עצמה עד היום, ועם זאת ניכר עליה שלמרות הגעתה שתי דרגות פחות מרמטכ"ל, היא עדיין מתעקשת לכבוש יעד בלי להשתמש במודיעין.
יש כלל נורא ברור בכדורגל הישראלי: בליגת העל, רוב משחקי המחזור בשעון חורף אינם משוחקים בשבת (כולל מוצאי שבת), ואם יש בעיה של כפילות משחקים במגרש ואין הפרדה בימים, אז תוקעים משחק בשעות הצהריים המאוחרות של שבת. בשעות שפעם, עד לא לפני הרבה שנים, שיחקו את כל הכדורגל הישראלי. כולו!
הוועדה שהקימה רגב מצאה לכאורה פתרון לליגות הנמוכות: כל קבוצה שתביא שבע חתימות של שחקניה שאינם רוצים לשחק בשבת – לא תשחק בשבת. חבל רק שלא הוסיפו גילוי נאות ולפיו המסקנה הזו מיושמת בליגות הנמוכות כבר שנים רבות, מילה במילה. באותו עניין גם ליגות הילדים והנוער, שם מי שמכריז על עצמו כקבוצת "צו פיוס", באים לקראתו ומשתדלים לקבוע את המשחקים ליום חול. בכל עונה יש מקרים שאפשר לספור על כף יד אחת – ואשר מקבלים הד נרחב, משל גזזו פה לחרדים את פאותיהם – שבהם מכריחים קבוצה שרוצה לשמור שבת, לחלל את השבת.
לא עשתה שיעורי בית. רגב (עדי אבישי)
השרה רגב הייתה צריכה לעשות בדיקה נרחבת של נורמת קיום המשחקים, להבין את המניעים ואת הסיבות, ולהחליט אם הדבר מחייב שינוי או דווקא להפך, מחייב עיגון. אם השבת הייתה טאבו בישראל, היו הופכים אותה לקדושה, אבל זה לא המצב. מכוניות נוסעות, קניונים ומרכזי קניות פתוחים – גם אם לא באופן מלא. מי שלא רוצה, לא פותח את העסק שלו. אף אחד לא מוריד פה גזירת שמד. יש אפילו תחבורה ציבורית בשבת – מוניות שירות – רחמנא ליצלן.
ילד בגיל 11 שמשחק בקבוצת טרום א', בליגה סדירה לכל דבר, יתקשה לשחק ביום חול. הוא תלמיד בכיתה ה', הוא לומד עד השעה 14:00 בחלק מימי השבוע, הוריו כנראה עובדים ויתקשו לצאת כל שבוע ממקום עבודתם, והילד לא ייסע באוטובוסים לבד, בוודאי שלא במצב הבטחוני בישראל. אם הוא משחק במועדון קטן, תתקשה קבוצתו לארגן הסעות לכל משחק, וההורים לא יסכימו להוסיף תשלום להסעות ל-3,500 השקלים שהם משלמים כל שנה, שזה בממוצע הסכום שמשלמים בישראל הורים לילדים כדורגלנים, עוד לפני שרכשו לו נעלי כדורגל.
משחקים באמצע השבוע יבואו על חשבון אימונים, כי לא לכל קבוצה יש מתקן אימונים כמו למכבי או להפועל תל אביב. אין די מקום לכולם, ותאורה יש בחלק מהמגרשים, בוודאי תאורה שתאפשר קבלת רישיון עסק, לקיום משחקים בשעות ערב ולפתיחת יציע. הקמת תאורה תקנית בכל מגרש ומגרש תעלה מאות מיליונים שהיה שווה להקצות למיגון כיתות בישובי עוטף עזה.
בשורה התחתונה: אי אפשר להזיז את הכדורגל משבת. אפשר לעשות תיקונים קוסמטיים, בעיקר אצל בוגרים, אבל בכל הנוגע לליגות הגילאים – שם האחוז המכריע של העוסקים בענף – לא ניתן להזיז את המשחקים, אלא אם ייקבע יום שבתון נוסף, ובא לציון גואל. זה, כמו שאנחנו לומדים בימים האחרונים, הרבה יותר קל. רק שזה לא בתחום האחריות של משרד התרבות והספורט ואי אפשר לגזור מזה קופון פוליטי.
אי אפשר להזיז את הכדורגל משבת (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?