"כן, אני מנסה לחקות את תיירי הנרי", הודה לפני שנתיים טל בן חיים בשנינות האינטליגנטית האופיינית לו ומיד הוסיף: "אם גם הייתי מצליח קרוב לוודאי שהייתי בארסנל".
זו למעשה תמצית הווייתו של שחקן ישראלי מוצלח, ובאופן פרדקוסלי, רוב השחקנים המוצלחים שלא הצליחו כל כך בחו"ל, או לא הגיעו לשם בכלל, התרכזו במכבי תל אביב. זו לא הערה צינית, זה סוג של צירוף מקרים שאולי אחראי עליו ג'ורדי קרויף שאוסף ליגיונרים או שחקנים ישראלים מכובדים ומרפד אותם בכסף.
גל אלברמן אמר לפני פחות משנה בראיון: "לא הייתי מספיק טוב כדי לשרוד את הבונדסליגה לאורך זמן". יש לדברים האלה תובנות חד משמעיות: השחקן הישראלי צריך להיות מודע למגבלותיו, וצריך לנצל את מרוץ החימוש היקר של קבוצות הצמרת בכדורגל הישראלי כדי למקסם את הקריירה שלו. זה לא צריך להיות בהכרח ויתור על קריירה בחו"ל, או ניסיון להגשים את החלום, אבל זו בהחלט אלטרנטיבה, כזו שלא עמדה בפני הכדורגלן הישראלי בעבר. יש אמנם הרבה יותר שחקני כדורגל בישראל שמרוויחים קרוב למשכורת המינימום, אבל אלה שניצלו מהמעמד המחפיר הזה, הרבה יותר קרובים למשכורת המקסימום. ואין להם במה להתבייש ועל מה להתנצל.
אלברמן. "לא הייתי מספיק טוב לשרוד בבונדסליגה" (ערן לוף)
טל בן חיים עומד ועוד יעמוד בפני התחבטות גדולה, שסימנים לה כבר נראו בשנה האחרונה: האם לצאת לחו"ל ולהגשים את החלום, או שאולי להיענות להצעה – שעל פי פרסומים שונים עומדת על 1.2 מיליון יורו בעונה – ולהישאר במכבי תל אביב.
לצורך פתרון הסוגיה צריך ללכת לדבריו של בן חיים עצמו: אם זו לא ארסנל, אין לך למה לצאת. שחקן ישראלי בכיר, שמקבל מעמד כלכלי בכיר, שהופך להיות כוכב כדורגל, לא צריך לצאת לחו"ל. יש די כדורגלנים אנגלים בכירים, ספרדים בכירים, איטלקים בכירים, וגם ליאו מסי אחד, שלא מחפשים להתרענן, ושמנצלים את יכולתם כדי להשיג מעמד ושכר גדולים יותר. ישראל היא לא ספרד, אנגליה, גרמניה או איטליה, אבל אם משלמים בה הרבה, ואם רואים אותך די אנשים, ואם אתה נהנה ממעמד מקצועי בלתי מעורער, איזו סיבה יש לך להמיר את זה בקבוצה בינונית באוסטריה שתעביר אותך מיד ליד באמצעות הקונצרן המשלם שלה, או מאמן מעורער תפקיד בספרד שיכניס אותך בדקה 45 ויחליף אותך אחרי 26 דקות, או קבוצה שתשלם לך הרבה אבל תהיה תקועה בליגה השנייה?
טל בן חיים. "אם הייתי מצליח לחקות את הנרי, הייתי בארסנל" (עדי אבישי)
יש איזה בון טון לא ברור בקרב חלק מאנשי המדיה ולפיו אם לא שיחקת בחו"ל, נכשלת. בעיני מי נכשלת? רוב הקהל בישראל בוחן שחקן לפי מה שהוא תרם או הזיק לקבוצה אותה הוא אוהד או לכל היותר לנבחרת. אם אני אוהד מכבי ת"א, לא יעמוד לזכותו של יוסי בניון לא רזומה בצ'לסי, ארסנל או ליברפול, אם יחמיץ מול שער ריק. תשאלו במכבי חיפה.
טל בן חיים הוא הכדורגלן הטוב ביותר בליגה הישראלית. הוא משלב צעד ראשון נדיר, יכולת לטמטם הגנות ולבעוט באופן מאוד מתוחכם מכל מצב ומכל מרחק, מה גם שיש לו אופי – שיש המפרשים אותו כפסול – להפגין נוכחות כובשת על המגרש. בן חיים כבר בן 27. אף קבוצה קטנה באירופה לא תיקח אותו לצרכי מכירה עתידית – כי הוא מבוגר מדי לניסיונות האלה – ואף קבוצה גדולה לא תיקח אותו כדי שיתפוס מקום של כוכב אחר, כי הוא מגיע מישראל. כל בחירה שלו ללכת לקבוצה אירופית תהיה משגה, בדיוק בשלב הכי מתגמל בקריירה שלו.
מה דעתך על הכתבה?