בעונת 2011/12 סיימה אנורתוזיס הקפריסאית רביעית ואחרונה את משחקי הפלייאוף העליון בליגה המקומית, ועם ההתקפה החלשה מבין ארבע המובילות באי. הקבוצה של רוני לוי כבשה אז 20 שערים פחות מאומוניה ניקוסיה שמעליה. כזה הוא רוני: מאמן שמאמין ראשית בטקטיקה ובמשחק הגנה על כל המגרש, שבו משתתפים כל מערכי הקבוצה. הדרישה הזו במקומות מסוימים פוגעת בחדווה היצירתית, בטח כשמדובר במקומות לוהטים כמו קפריסין וישראל.
שנתיים קודם לכן, לוי דווקא סיים את העונה עם אוניראה הרומנית עם מאזן הכיבושים הגבוה בליגה – יותר מסטיאווה הגדולה ומקלוז' האלופה. שם, ברומניה, החינוך לספורט ולעבודה קשה שיחק לטובתו של לוי התובעני, וראול רוססקו חגג אצל המאמן הישראלי, כבש והמשיך לסטיאווה ומשם לסביליה.
אהבה או שנאה – זו מערכת היחסים בין רוני לוי והשחקנים שלו. כשהם איתו ומקשיבים לו, הטקטיקן הישראלי יוביל את הקבוצות שלו לשחקים, כפי שעשה בשנים היפות בכרמל, בקבוצת הנוער ובבוגרים של יעקב שחר. כנראה שהמזג המזרח תיכוני, המשותף לקפריסין ולכאן, היה בעוכריו.
אהבה או שנאה – זו מערכת היחסים בין לוי לשחקניו (ערן לוף)
הסימפטיה הגדולה של שחר לא עמדה לרוני ברגע שבו החליט הנשיא לעשות במכבי חיפה את מה שהיא זקוקה לו יותר מכל: הכל מחדש. אחרי העזיבה באורזיצ'ני, חצי עונה בבית"ר, חצי בסטיאווה, חצי באנורתוזיס, שוב חצי בבית"ר וחצי עונה בנתניה, היה נראה שלוי חזר לתקוע יתד בחיפה ולעשות את מה שהוא יודע יותר טוב מכולם: הגנה על כל המגרש.
ואכן, במחנה האימונים של תחילת העונה שעברה, חיפה תרגלה השכם וערב קווי סגירה. החלוצים, הקשרים וקו ההגנה נדרשו כולם לאותה השקעה. רק שלוי ניסה לעשות זאת עם אלירן עטר, ניקולה דרינצ'יץ', איתי שכטר וחן עזרא – כולם שחקני כדור פנטסטיים, אך גם ארבעה מחנות אימון לא ישכנעו אותם להיות מה שרוני רוצה ומאמין שהם צריכים להיות: שחקני לחץ.
אי אפשר לשכנע אותו להיות שחקן לחץ (ערן לוף)
התובענות של המאמן מחד ורצונות השחקנים מאידך הביאו לפיצוץ צפוי וברור לחלוטין. אברהם גרנט ואלי גוטמן מאמינים לא פחות מלוי בעבודת צוות. רק שבניגוד לשני המאמנים הבכירים הללו, לוי אינו יודע להסתיר תסכול משחקן לא משקיע. וזו הנקודה היחידה שבעטיה לוי לא הגיע לדרגה הזו. הוא חכם אך לא מתוחכם, לא מאופק, והאווירה במכבי חיפה הייתה מתוחה לאורך כל העונה שעברה, ואף בקיץ האחרון, שהיה מייאש מבחינתו של המאמן הנתנייתי.
יוסי מזרחי, ניר קלינגר, מנחם קורצקי, סלובודן דראפיץ', שלומי דורה, פרדי דוד ועבדכם הנאמן הם חלק מרשימת מאמני הליגה הלאומית לעונה הקרובה. לפחות על חלק מהרשימה הזו יצקו בעבר ביקורות של קשוחים ודורשים. מה שהיה מתקבל כמחמאה ברומניה או פולין, מהווה אבן ריחיים בקפריסין או בישראל. רוני לוי היה יכול להצליח בגדול, לא רק עם נטע לביא ועטאא ג'אבר, אלא גם עם שחר הירש, רז שטיין, דור חוגי ודור כוכב. הצעירים הללו היו סרים למרותו, מקשיבים, מכבדים ובעיקר רצים.
השבוע התבשרנו שטוואטחה שחתם הקיץ בפרנקפורט כבר נפצע. זה קרה בתחילת הדרך באירופה גם לליאור רפאלוב, מאור מליקסון, ערן זהבי בפאלרמו ואלירן עטר. מוטב יהיה אם לא נתלה את הקולר במתקנים, אלא בדרישה. או אז שחקנים לא ייחשפו לקצב האירופי באופן פתאומי כל כך, ומאמנים כמו רוני לוי לא יושפלו.
סוף ידוע מראש. שחר (ערן לוף)
מה דעתך על הכתבה?