דייגו סימאונה ומאוריסיו פוצ'טינו הם שני מאמנים שכיום מתווים דרך בכדורגל העולמי. בראש השנה הנוכחי, הם המודל להצלחה. עם כל הכבוד לפפ גווארדיולה וז'וזה מוריניו, הנחשבים לשני המאמנים המוליכים, המזל הטוב הפגיש תמיד בדרכם קבוצות גדולות עם תקציבי ענק שאיפשרו להם להגיע להצלחות מסחררות. אין ויכוח שהם זכו בתארים בלי סוף והשפיעו על הענף, אבל לפעמים הדרך הקשה יותר היא ההתמודדות עם חוסרים שמביאה להערכה ולדרך שונה.
סימאונה באתלטיקו מדריד ופוצ'טינו בטוטנהאם משחקים אמנם כדורגל שונה. הראשון הגנתי יותר, בונה את הקבוצה שלו על מתפרצות ופחות על שליטה בכדור. השני, לטענת רבים, משחק היום את הכדורגל היפה באנגליה עם לחץ בלתי פוסק על היריבה וכדורגל מהנה מאוד. שניהם מצליחים עם קבוצות קטנות, יחסית. הדרך שלהם ראויה לחיקוי וצריכה להוות דוגמה למאמנים גם בישראל.
לא מדובר רק בשיטות האימון עצמן, אלא באינטנסיביות שלהם, בעבודה הקשה והמפרכת. מאז שסימאונה חזר הקבוצה הייתה יכולה להסב את שמה לאתלטיקו "סימאונה" מדריד. אולי מאז אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד ויוהאן קרויף בברצלונה של שנות התשעים לא זכור מאמן שהשפיע יותר ממנו על דרך של קבוצה אחת. נכון לומר זאת גם על פפ בברצלונה ויורגן קלופ בדורטמונד, אבל שני הארגנטינים קיבלו הרבה פחות תמיכה וכסף מההנהלות שלהם.
סימאונה, טביעת אצבע ייחודית (Gettyimages)
היכולת של סימאונה להוציא מהשחקנים מאתיים אחוז מזכירה את זו של פרגי. העובדה שהוא לקח קבוצה טובה שנעלמה מהצמרת של הכדורגל העולמי והחזיר אותה לשם, כשהוא לוקח פעמיים את הקבוצה לגמר האלופות (מפסיד, אבל עם ראש מורם), זכה באליפות ספרד ומנצח את הגדולות באירופה עם תקציב הרבה יותר נמוך מוכיחה שהדרך שלו נכונה. זו דרך של הקניית שיטת משחק בלי קשר לשחקנים שנמצאים על המשבצת המסוימת ושל לימוד בלתי פוסק באימונים של מצבים שונים. עבודה של 24 שעות ביום. הוויסנטה קלדרון עוד מעט ייסגר והקבוצה תעבור למגרשה החדש, אבל כרגע זהו המקדש של סימאונה שהפך את אתלטיקו לקבוצה ההגנתית הכי טובה בעולם עם שחקני התקפה וקישור משובחים.
פוצ'טינו אולי פחות השפיע על טוטנהאם והיא עוד לא זכתה בתואר, אבל הספרס בדרך לשם. אפילו פפ פירגן לו כשאמר: "אם הייתי אוהד, טוטנהאם זו הקבוצה שהייתי מפרגן לה". הארגנטיני השביח ושידרג שחקנים אנגלים בליגה בה הזרים שולטים, הקבוצה שלו מצליחה לנצח קבוצה כמו מנצ'סטר סיטי בלי הכוכב הגדול שלה הארי קיין. יש לו דרך, יש לו ראיית עולם. גם הוא, כמו סימאונה, חי את הכדורגל 24 שעות ביממה ובימי חופש מתקשר לשחקניו ועובר איתם על טעויות.
פוצ'טינו, קפדן והתקפי (Gettyimages)
לא לחינם שני מאמנים ארגנטינים ששיחקו בתפקידים הגנתיים משהו בקבוצות שלהם מצליחים היום באירופה. יש ביניהם עוד מן המשותף. שניהם כמעט באותו גיל (46 ו-44), כל אחד גדל בקבוצות נאבקות כמו ולס סארספילד וניואלס. כל אחד למד באירופה ומיזג בתוכו את הכדורגל הארגנטינאי עתיר הכשרון והקשוח עם הברק האירופאי.
כל אחד יודע להעמיד על הרגליים שחקנים מוכשרים ולהשביח צעירים. סימאונה החזיר את פרננדו טורס וגידל את סאול, שלא לדבר על שחקנים רבים אחרים בקבוצה שלו שנרכשו ויירכשו (אנטואן גרייזמן) בכסף רב, אבל מצליחים רק תחתיו. פוצ'טינו התעקש שאריק לאמלה יהיה שחקן מפתח בטוטנהאם, גם אם בשנה הראשונה שלו הוא לא היה קיים בווייט הארט ליין. הוא הימר על צעירים כמו דלה עלי ואריק דייר והפך אותם לסטארים.
שני המאמנים גם יחד הוכיחו שהכסף לא תמיד מנצח. האם יהיה מאמן ישראלי שיוכל להרים את הכפפה בארץ? הנה, יש מודלים לחיקוי.
עושים נס עם פחות כלים (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?