בעונה שעברה הגיעה לה קורוניה לקאמפ נואו במחזור האחרון כאשר מצבה נואש. היא היתה זקוקה לנקודה מול ברצלונה כדי לשרוד בליגה. הפסד היה אמור לחרוץ את גורלה, וכיצד אפשר היה להימנע ממנו? הרי היה זה משחקו הביתי האחרון של צ'אבי, ובארסה ערכה טקס מרגש לכבודו של הקפטן הנערץ. היא רצתה להיפרד ממנו בסטייל לפני גמר ליגת האלופות נגד יובנטוס, או כך לפחות רצינו לחשוב. המציאות היתה שונה בתכלית.
ליאו מסי העלה את בארסה ל-0:2 קליל מול דפורטיבו שנתנה פייט מכובד, אך לא היה לה סיכוי של ממש לאור יחסי הכוחות. גם ההרכב החסר, שנועד לשמור כוחות לקראת הקרב האמיתי נגד הגברת הזקנה, הסתדר מצוין. ואז, באמצע המחצית השניה, היתה לפתע תחושה כי המארחת הפסיקה לשחק. הקבוצה של לואיס אנריקה כבר לא השתוקקה להבקיע את השער השלישי. מסי וניימאר כבר לא איימו על השער. מנגד, לה קורוניה הריחה שיש לה הזדמנות נדירה להינצל. לוקאס פרס צימק בדקה ה-67. חלפו בסך הכל 9 דקות, ודיוגו סלומאו קבע 2:2. היתה זו פארסה של ממש.
במקביל, הובילה אייבר, הקבוצה הבאסקית הקטנטנה בעונתה הראשונה אי פעם בליגה הבכירה, 0:3 במשחק שלה מול נועלת הטבלה קורדובה. היא ידעה כי התוצאה תבטיח לה הישארות בתנאי שלה קורוניה תפסיד בברצלונה. ואז החלו לטפטף הידיעות על הדרמה המפתיעה. ההפסד הוודאי של היריבה כבר לא היה ודאי. נהפוך הוא – עם כל דקה שעברה היה ברור שלברצלונה אין שום כוונה לנצח. צ'אבי הוחלף בדקה ה-86 בידי אנדרס אינייסטה. הוא ירד עם דמעות בעיניים, וכל האיצטדיון הריע לו. זה היה אקורד הסיום, והוא היה צורם, כי בשלב זה המשחק נראה לא ספורטיבי בעליל. התוצאה סיפקה, משום מה, את שתי היריבות.
וכך זה נגמר. לה קורוניה קיבלה מתנה ונשארה בליגה, ואייבר ירדה עם לב שבור. כעבור מספר שבועות התברר שהמזל האיר לה פנים. אלצ'ה הורדה בגין עבירות כלכליות, והבאסקים נשארו למרות הכל. כלומר, לה קורוניה היתה שורדת אפילו אם היתה מפסידה בקאמפ נואו. כל ההצגה האומללה היתה לשווא, אך משתתפיה לא ידעו זאת בזמן אמת. הטעם המר נשאר.
האם יש צדק בעולם? בדרך כלל לא, אבל לפעמים הקארמה בכל זאת עושה את שלה. יש סיפוק לא מבוטל לראות זאת, והעונה יכולה ברצלונה להיענש על הזלזול פעמיים. היא אמנם לא קיבלה כסף מתחת לשולחן מלה קורוניה – מצחיק אפילו לחשוב על האפשרות הזו. ואולם, היא הפרה את הכללים הספורטיביים. אייבר לא עניינה אותה. הגישה המחפירה הזו איפשרה ללה קורוניה להישאר, וכעת יכולה דפורטיבו "להודות" לבארסה בדרך מיוחדת – למנוע ממנה אליפות.
מדוניאנין אחד מפריע לצ'אבי (Gettyimages)
שתי נקודות היא כבר לקחה, בשחזור מדויק ואירוני באופן קיצוני בקאמפ נואו. בסיבוב הראשון, בדצמבר, התארחה לה קורוניה אצל בארסה ונראתה בדרך לתבוסה. מסי הבקיע ובישל לאיבן רקיטיץ', אבל אז נכנס לפעולה לוקאס פרס. בדיוק כמו במאי, הוא צימק ל-2:1. 4 דקות לסיום הבקיע אלכס את השיוויון וקבע 2:2. התסריט חזר על עצמו, רק בלי צ'אבי ובלי יובנטוס באופק. בארסה זילזלה ללא כוונה, וספגה את העונש.
בזמן אמת זה נראה חסר משמעות, אך הנקודות האלה חסרות מאוד לברצלונה היום, כשהיא במשבר עמוק. הקטלונים עדיין מובילים את הטבלה אחרי שלושה הפסדי ליגה רצופים, אבל הפער נמחק לחלוטין. אתלטיקו מדריד השתוותה אליה במספר הנקודות, ריאל מדריד מפגרת בנקודה. בארסה יודעת היטב כי כל מעידה נוספת עלולה לעלות לה בתואר האליפות. ואת מי היא פוגשת? את לה קורוניה כמובן. אמנם במשחק חוץ בגליסיה, באצטדיון ריאסור, אך זה לא באמת משנה.
לדפורטיבו המשחק הזה לא קובע יותר מדי. היא כבר הבטיחה מעשית, אם כי לא מתמטית, את מקומה בליגה. על הנייר, יש לה אפשרות "להחזיר טובה". אבל למה שתעשה זאת? יש לה גם הזדמנות להיכנס להיסטוריה כקבוצה שלא הפסידה לברצלונה בשלושה משחקים רצופים, ועל הדרך הורידה את הקבוצה הטובה באירופה מפסגת הטבלה. אם זה אכן יקרה, יהיה בכך צדק פואטי.
אז זה נגמר בדמעות של צ'אבי, והפעם? (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?