עם הגב לקיר רואים טוב יותר את הדרך: בארסה עדיין כאן

סוארס. עומד יציב ונותן את המלחמה שבארסה צריכה לתת
סוארס. עומד יציב ונותן את המלחמה שבארסה צריכה לתת |

ההמשכיות, סוארס והיציאה מהמשבר: הבלוג האופטימי של אוהדת ברצלונה

(גודל טקסט)

עם הגב לקיר, העיניים לשמים. אחרי שבארסה הוכיחה שמהנפילות הכי גדולות באות העליות הכי גדולות שיש. וגם הוכיחה בצורה כל כך ראויה – שגרמה לי קצת לרחם על לה קורוניה המסכנה שספגה את כל הזעם ברגליהם של הבועטים הקבועים שיצאו מהבצורות הקשות אליהן נקלעו בחודש האחרון, כי בארסה עומדת במבחן האמת שלה: המשכיות.

 

אז אחרי המשכיות מצערת של כשלונות, האלופה צריכה לחזור ולהראות לעולם שההמשכיות האמיתית יותר של הקבוצה היא לדעת להחזיק את מה שהיא כל כך רוצה שיקרה לה קרוב. ואנחנו כמובן מדברים על האליפות ועל כך שכולנו יודעים שבלתי אפשרי לעצור את זו הנחישות ואת אלו הרגליים שהבקיעו את שמונת השערים הללו. וכמובן על בראבו, ששמר על שער נקי סוף סוף.

 

 

בארסה עומדת עם הגב לקיר לחוצה, היריבות נושקות לה ונושפות בעורפה, שמחות לאיד ורוצות לקחת כל תואר שעוד יש באפשרותה להשיג. היא חייבת לתת את כל כולה ולאסוף את כל הנקודות שנותרו בקופה עד להכרעה. אין מקום לכשלונות או לתיקו, ובטח שלקבוצה כזו אסור לצפות לסמוך על קבוצות אחרות שינצחו את היריבות ויעניקו לה את היתרון. בכדורגל אין מתנות ועוד במאני טיים כמו זה. אם אין אני לי, ליונל מסי.

 

כמו ליאו שקצת נעלם לנו, גם לואיס אנריקה נעלם לי קצת בחודש הזה, דבר שלעניות דעתי לא אמור לקרות. להיעלם כשקשה זה לא חלק מהדיל. בכדי להיות מאמן של קבוצה כמו זו, ולסדר אותה בצורה כה מופלאה, ולחגוג כשהיא מובילה, המאמן צריך להיות חלק מהכאוס. לא להיות אדיש ולהיות פחות מושפל עיניים ויותר נחוש גם כשהמצב על הפנים.

 

לואיס אנריקה. להיות פחות מושפל עיניים גם כשהמצב על הפנים (Gettyimages) 

 

ואם כבר הזכרנו מנהיג, אז החלו להישמע בקטאלוניה קולות זעם על חוסר מנהיגות בקבוצה והיעדר מלך. תרשו לי להתמקד בשחקן שלאחרונה החל מנטלית להחזיר את הגאווה. לואיס סוארס, שהוא למען הכנות השחקן האהוב עליי, היה מעורב במשחק ההיסטרי הזה בשבעה שערים – מספר שעוד לא היה. עם שלושה בישולים נהדרים וארבעה שערים מושלמים במשחק אחד הוא הוכיח שהוא החלוץ הטוב ביותר בעולם ובדיוק מה שבארסה צריכה במצבי לחץ כמו אלה.

 

סוארס לא מאבד את העשתונות, עומד יציב ונותן את המלחמה שבארסה צריכה לתת, ומחזיר אותה לעניינים. הניצחונות הבודדים של הקבוצה בחודש האחרון נזקפים לזכותו. האורוגוואי הוא שחקן שהייתי שומרת קרוב. כי לפעמים כדורגל הוא הישרדות. לפעמים כואב ולפעמים מאכזב. אבל תמיד, כדורגל הוא מלחמה.

 

אם בארסה לא תיישם את אותה ההמשכיות הנ"ל, היא לא תקטוף עוד תואר העונה. וזה יקרה בצדק. אשרי המאמינה שדבר כזה לא הולך לקרות, שבארסה חזרה כדי לעמוד יציבה עם גב לקיר, אך עם העיניים נשואות גבוה לשמים. חזרה להראות לכולם מי האלופה, הייתה ותישאר.

 

ויסקה בארסה, ויסקה להמשכיות.

עוד באותו נושא: לואיס סוארס, ליאו מסי

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי