הרבה זמן עבר מאז הנשיכה של לואיס סוארס בכתפו של ג'יורג'יו קייליני במונדיאל. כמעט שנתיים חלפו, ועונש ההשעיה מנבחרת אורוגוואי מגיע סוף כל סוף לסיומו. הוא היה חמור מדי וארוך מדי – לא הייתה שום סיבה למנוע מסוארס לשחק בקופה אמריקה בעונה שעברה. האופן המביך בו סיים את דרכו בגביע העולם, בו יכול היה להצעיד את נבחרתו להישג משמעותי הרבה יותר משמינית גמר, היה עונש ראוי בפני עצמו.
ואולם, זה לא הזמן להתווכח על ההחלטות של פיפ"א ולדון אם נשיכה חמורה יותר או פחות מעבירות ברוטליות שפוצעות שחקנים. זה הזמן לחגוג את שובו של אחד השחקנים הטובים בתבל לנבחרת, ועוד במשחק חוץ מול ברזיל במוקדמות גביע העולם. לראשונה מאז הצטרף לברצלונה ישחק סוארס נגד ניימאר ולא לצידו, והקרב הזה מבטיח המון. בכושרו הנוכחי, החלוץ בהחלט מסוגל לפרק את ההגנה הבעייתית של הסלסאו לחתיכות ולשפר מאוד את מצבה של אורוגוואי בדרך לרוסיה 2018.
רגע בלתי נשכח. סוארס אחרי הנשיכה (gettyimages)
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
- בין שישי לשבת, 3:40, שידור ישיר בספורט1: ברזיל-אורוגוואי
סוארס היה הכוכב הבלתי מעורער של אורוגוואי כבר מזמן, אך הוא השתדרג לרמה אחרת לחלוטין מאז הימרה עליו בארסה על אף תקרית הנשיכה בקיץ 2014. כאשר שיחק בליברפול, הוא נחשב לאחד השחקנים הטובים בפרמייר-ליג. כיום, כחבר בשלישיית החוד הטובה בהיסטוריה עם ליאו מסי וניימאר, הוא אחד השחקנים הטובים בעולם. לדעת כותב שורות אלה, סוארס אף היה השחקן המצטיין בתבל בשנת 2015, והוא ממש לא נעצר ב-2016.
המספרים מטורפים בכל קנה מידה. לסוארס 43 שערים ב-43 משחקי ברצלונה העונה – יותר מכל שחקן אחר על הגלובוס. בנוסף, הוא מלך הבישולים של הליגה הספרדית עם 12 אסיסטים, לפני ניימאר ומסי (10 כל אחד). איש לא תרם יותר מסוארס לזכיה של ברצלונה בליגת האלופות בעונה שעברה, כולל הצגה אדירה ושער ניצחון בגמר מול יובנטוס, אבל העונה הוא טוב אפילו יותר. בגיל 29 בלבד, השמיים הם הגבול מבחינתו – הנסיקה הזו עשויה להימשך בתקופה הקרובה.
כעת חוזר הכוכב הפנומנלי הזה לנבחרת בה היה סופרסטאר בקנה מידה היסטורי גם קודם. סוארס הוא מלך שערי אורוגוואי בכל הזמנים עם 44 כיבושים ב-82 משחקים. לשם השוואה, דייגו פורלאן האגדי מדורג רק שני עם 36 שערים ב-112 הופעות. אחרי המנוחה הארוכה שנכפתה עליו ואיפשרה במידה לא מבוטלת התאקלמות נוחה יותר בברצלונה, ללא צורך בטיסות תכופות למולדתו, הוא חוזר רעב מתמיד – במובן הנכון, כמובן. סוארס משתוקק לנעוץ שיניים ביריבים ולפצות את עצמו ואת עמו על הזמן האבוד. הוא הביע חרטה על תקרית הנשיכה, וצריך לשאול ברצינות מוחלטת – האם הוא מסוגל להצעיד את אורוגוואי לזכיה בגביע העולם?
אליל באורוגוואי, לא משנה מה (gettyimages)
אורוגוואי אוהבת להתרפק על ההיסטוריה. היא אלופת העולם הראשונה אי פעם שהוכתרה בטורניר הביתי ב-1930. היא אחראית לאחת הדרמות הגדולות שידע המשחק בזכות הנצחון המיתולוגי על ברזיל במרקאנה ב-1950, אשר הכתיר אותה לאלופת העולם בפעם השניה. מאז חלפו כבר 66 שנים, והאורוגוואים לא באמת העזו לחלום על הגביע השלישי. נדמה היה שזה הרבה מעבר לכוחותיהם. ואולם, כאשר מועמד ראוי לתואר השחקן טוב בעולם משחק בשורותיהם, אולי הגיע הזמן לשנות את התפיסה?
סוארס כבר היה חלק מהנבחרת שהגיעה לחצי גמר בדרום אפריקה ב-2010, על אף הציפיות הנמוכות. פורלאן הוכתר אז לשחקן המצטיין, אך תרומת חברו לחוד היתה גדולה מאוד, בשני הצדדים של המגרש. בזכות ההדיפה בידו על קו השער בדקה ה-120 ברבע הגמר מול גאנה, נמנע ההפסד לאפריקנים. האירוע ההוא פגע בתדמיתו של סוארס בעיני האוהדים ברחבי העולם, על לא עוול בכפו – כי הרי כל שחקן היה עושה זאת במקומו, ובצדק מוחלט. במולדתו הוא הפך לגיבור על, והוא נשאר כזה למרות כל השערוריות. גם אלף נשיכות לא ישנו את הגישה של האורוגוואים כלפי אלילם. מצד שני, לא יהיו יותר נשיכות, כי ברצלונה שינתה גם את אופיו של סוארס.
בימיו באייאקס ובליברפול, נחשב סוארס לשחקן לא פשוט מבחינה חברתית. בברצלונה הוא מעמיד את עצמו תמיד לטובת הקבוצה, וזו הסיבה לפריחה המופלאה של הטריו. במשחקים הראשונים בבארסה בשלהי 2014 התרכז האורוגוואי בעיקר בבישולים. חוסר האנוכיות שלו הפך לאחת התכונות החשובות ביותר שלו. כעת יהיה מסקרן מאוד לראות כיצד היא תבוא לידי ביטוי בנבחרת, וכיצד ירוויח אדינסון קבאני מההתפתחות. המשחק בברזיל הוא אקורד פתיחה נפלא למה שניתן להגדיר כקדנציה שניה של סוארס בנבחרת. הוא כבר לא כוכב גדול, אלא כוכב ענק, וההתרגשות במדינה לא יכולה להיות גדולה יותר. האם יש לניימאר סיבה אמיתית לדאגה?
ניימאר, חושש מחברו הטוב? (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?